פוקוס מתוך ספר התניא - אהבת ישראל

לקריאת השיעור הקודם - לב שבור ולב שלם - לחצו כאן!

ב"ה

אהבת ישראל

גם השבוע אנו ממשיכים ללמוד בתניא על סוגי העצבות השונים והדרך להתגבר עליהם, אך באמצע כל העצות, נכנס בפרק ל"ב, ה"לב" של התניא, הנושא החשוב ביותר "אהבת ישראל". נושא זה גם קשור באופן ישיר לנושא השמחה, כיוון שאהבת ישראל היא אבן הבוחן האם השמחה שלנו אמיתית או לא.

אם השמחה היא שמחת נפש אמיתית, הדרך לאהבת ישראל היא 'ישרה וקלה'.

מעשה בזוג טרי שזה עתה התחתן. שבוע לאחר חתונתם, הכלה שמה לב שבעלה חוזר כל ערב שיכור. היא רצה לרב וביקשה ממנו לדבר עם בעלה. הרב קרא לבעל לשיחה והתחיל לברר מה בדיוק קורה שם ומדוע הוא שותה כל כך הרבה. הבעל ענה לו שהוא לא שותה כל כך הרבה, הוא בסך הכל שותה כמו כל היהודים. אמר לו הרב: "בוא נעשה הסכם, מהיום במקום לשתות כמו כל היהודים, תשתה כמו יהודי אחד..."

לפעמים אנו מכריזים שאוהבים את כולם, בעוד שאת השכן איננו סובלים. נכון שהאידיאל הוא להגיע לאהוב את כולם, אך כדי להגיע לשם צריך להתחיל מאדם אחד. נאהב יהודי אחד כמו שצריך ואחר כך נתקדם לאהוב את כולם.

נתבונן הפעם בפרק ל"ב באופן קצת שונה מהמקובל; לא בפרק המסביר כיצד לאהוב כל יהודי, אלא בזה המסביר כיצד להגיע לזוגיות מתוקנת, או בשם המסורתי יותר - שלום בית.

"ואהבת לרעך כמוך"

כיצד ניתן לאהוב את בן / בת הזוג כמו שאנו אוהבים את עצמנו?

לדאוג לאשתי כמו שאני דואג לעצמי... לכבד את בעלי כפי שאני מכבדת את עצמי... ללמד זכות על אשתי ולסלוח לה על טעויות כמו שאני סולח לעצמי... לוותר לבעלי על החסרונות שלו כמו שאני מוותרת לעצמי על החסרונות שלי... על פניו זו נראית משימה ממש בלתי אפשרית! ובכן, אם היה לנו רק גוף, זה אכן היה בלתי אפשרי, אך ליהודי יש גוף ונשמה.

הגוף (והנפש הבהמית) דואג בעיקר לעצמו, מסתכל על העולם ב"משקפיים" של אגו, כל דבר נבחן לפי "מה יצא לי מזה". אם הקשר בין בני הזוג מבוסס רק על אגו ואינטרסים, באמת יהיה זה קשר רופף שעלול אף להתנתק חס ושלום. אבל כדי להגיע ל'בנין עדי עד' קשר יציב, חזק ונצחי, צריך לגלות בנו דרגות נעלות יותר. הקשר צריך להיות מצד הנשמה.

כאשר הקשר הוא נשמתי אפשר להגיע לאחדות אמיתית. לי יש נפש אלוקית וגם לאשתי יש נפש כזו, הקב"ה נמצא גם בי אבל גם בה. הקב"ה אוהב אותי אהבה אינסופית, אבל הוא גם אוהב אותה אהבה אינסופית. אם נרכיב 'משקפיים רוחניות' ונתצפת על הקשר בינינו נגלה שתי נפשות אלוקיות שחברו יחד למשימה אלוקית של הקמת בית יהודי. יותר מזה, שתי נשמות אלו הן בעצם שני חצאים של אותה נשמה, היא רק התפצלה לפני ירידתה לעולם וכעת בחתונה היא חזרה להיות מאוחדת.

רק בהתבוננות זו נוכל להתעלות מעל הקשר השטחי. מצד הנשמה אין מקום למחלוקות ולמריבות. כשם שיד ימין לא רבה עם יד שמאל, כשם שהרגל לא מרגישה נפרדת מהעין, כך בני הזוג מאוחדים.

הבעיה (כרגיל...) היא שהנשמה מוסתרת. היא ב"גלות" בתוך הגוף שלא נותן לה להתבטא ולא מאפשר לנו להרגיש את הנשמה ואת האחדות שבינינו.

זכו שכינה ביניהם

בקבלה מוסבר כי המספר אחד מסמל שלמות, המספר שניים מסמל מחלוקת, והמספר שלוש מסמל את השלמות שבאה לאחר המחלוקת. גבר ואישה הם הרי שניים ולכאורה נדונו להיות במחלוקת, אך כיוון שהשכינה ביניהם, הם בעצם שלוש ולכן יכולים להגיע לאחדות השלמה הבאה לאחר המחלוקת. רק שלכך צריך שיהיה 'זכו', הם צריכים לזכך את עצמם, לעבוד קשה, כדי שהשכינה אכן תהיה ביניהם ותביא לאחדות שלמעלה מהמחלוקת.

אהבה אמיתית יכולה להגיע רק כשהנשמה תהיה אצלנו העיקר ולא הגוף.

הנשמה של בן / בת הזוג תהיה עיקר בעיננו, כאשר הנשמה שלנו תהיה עיקר בעיננו. אדם ש'חי' את הגוף והנשמה זה רק לשבתות וחגים מסתכל כך גם על בת זוגתו, ממילא רוב הזמן הקשר הוא של הנפש הבהמית. לכן כדי להגיע לאהבה אמיתית לשלום בית אמיתית צריך עבודה ויגיעה, הנפש צריכה להתעלות מעל הגוף, צריך להרגיש כי הגוף עיקר.

כשיש שמחה אמיתית, שמחת הנפש, הפירוש הוא שעושים את הגוף עיקר והנפש טפלה, לכן שמחה היא המפתח לשלום בית (אהבת ישראל). כשיש שמחה בבית, כשמחים מענייני קדושה, כשמגבירים הנפש על הגוף אפשר להגיע לשמחה אמיתית.

כשיש דעות סותרות

ניסיון השלום בית הוא כל כך קשה בדורנו (כפי שרואים במוחש), עד שלפעמים נכנסים בו גם טיעונים דקדושה, וכביכול שהמחלוקת היא לשם שמיים, והנפשות האלוקיות לא מסתדרות ביניהן.

רב מפורסם בארה"ב הרצה פעם בפני נשים חוזרות בתשובה, שחזרו בתשובה לאחר החתונה, בעוד שהבעלים שלהן נשארו כשהיו. לרובן היו בעיות בשלום בית כתוצאה מכך, ועל כך נסבה ההרצאה. הרב אמר להן שאינו מבין מדוע יש להן כל כך הרבה בעיות, "מה כבר קרה איזה שינוי כבר עשיתן? הרי זקן לא התחלתן לגדל, ולבית כנסת אתן לא בורחות שלוש פעמים ביום, אז מה כל כך מפריע לבעלים שלכן שהם לא מצליחים לקבל את השינוי שעשיתן? אלא מה", אמר להן הרב, "הבעיה היא שהבעלים שלכן ראו שפתאום צץ לו איזה אלוקים חדש בחיים שלכם, והאלוקים הזה אומר לכן מה לעשות ואיך להתנהג. הבעלים שלכן רואים שאתן מוכנות לעשות כל מה שהאלוקים הזה יגיד. ועכשיו הם שואלים את עצמם, איפה הם בכל התמונה הזו? איפה המקום שלהם בחיים שלכן עכשיו? מה יקרה אם האלוקים החדש הזה יגיד לכן פתאום שצריך לעזוב את הבעל??" בשלב זה פנה הרב לקהל הנשים ושאל אותן: "מה באמת יקרה אם כך יגיד לכם אלוקים? נניח שאלוקים מתגלה אליכן עכשיו ואומר לכן לעזוב את הבעל. מה תעשו???"

כל הנשים שתקו, ולא ידעו מה לענות.

"אם אני הייתי הבעל של אחת מכן, אז הייתי מאוד נעלב מהשתיקה שלכן כרגע" אמר הרב. הנשים נכנסו למבוכה גדולה יותר ולא ידעו מה לומר. "מה אומרת התורה?" אמר להן הרב, "בואו נסתכל בהיסטוריה היהודית וננסה לראות מתי היה מקרה זה ומה עשו במקרה כזה. ובכן, הקב"ה בא למשה רבנו במדבר ואמר לו שנמאס לו כבר מעם ישראל, רק צרות יש לו מהם, אולי נחליף את העם?! מציע הקב"ה. מה ענה משה רבנו? בשום פנים ואופן לא, "מחני נא מספרך" אם אתה זורק אותם אז תזרוק גם אותי."

"זו הבעיה עם הבעלים שלכם, הם חוששים (ובצדק) שאתם לא תגיבו כמו משה רבנו ומשם מתחילות כל הבעיות. אם אצלכן היה מונח בבירור שאתן עם הבעל באש ובמים (ובוודאי שכך הקב"ה רוצה), אז הם לא היו מרגישים שיש להם ממה לדאוג וממילא רוב הבעיות היו נעלמות. לא יכול להיות שהקב"ה דורש מכן גם חזרה בתשובה וגם שלום בית, וזה לא יכול להסתדר ביחד. הבעל שלכן לא השתנה, אתן השתנתן, ולכן אתן צריכות לעשות את המאמץ שזה יסתדר."

ובענייננו, הלכה לא אמורה להפריד בין בני זוג אלא לחבר, רק שיצר הרע יודע להתלבש בלבוש דתי ואף חסידי כדי לנסות אותנו בשלום בית ובאהבת ישראל.

בפרשת סוטה נאמר כי הקב"ה מוכן אף שנמחק את שמו מהתורה (כך מכינים את המים המרים הבודקים את אמיתות טענתה של אישה סוטה המנסה להוכיח את צדקתה), העיקר שיהיה שלום בית.

לקריאת השיעור הבא - חינוך מתוך שמחה - לחצו כאן!