פרשת וארא

סיפור עקשנותו של פרעה, שמביאה על האומה המצרית כליה, מוכר לכולם: בני ישראל מבקשים לצאת ממצרים ופרעה מסרב. עקב כך, הקב"ה מביא על מצרים עשר מכות איומות ו... עדיין פרעה ממשיך לסרב ולמנוע את יציאתם.
נשאלת השאלה, כיצד יתכן שפרעה ממשיך להתעקש ומסרב לראות את הקשר הישיר בין המכות, לבין כוח אלוקי נעלה, המנהיג את העולם ובכללו את הטבע?
הסיבה נעוצה בעובדה, שפרעה נבחר לייצג את תופעת הכחשת קיומו של הקב"ה בעולם. עובדה זו בולטת במיוחד בפרק ה':1, במפגש הראשון בין משה לפרעה, בה תובע משה את הדרישה המפורסמת:
"שלח את עמי!".

תגובתו של פרעה חד משמעית ומורה על הכחשתו של בורא נעלה:
"מי ה' אשר אשמע בקולו לשלח את ישראל? לא ידעתי את ה'!".

כעת מובן לנו, כי מלבד העונש על רשעותם של המצרים, לעשר המכות תפקיד נוסף! הן מגיעות בהדרגה, כשמטרתן הסופית, להביא את פרעה וכל מה שהוא מייצג, להכרה והודאה במציאותו של הקב"ה.

נסו לחשוב על זה כך:

המכה הראשונה הופכת את הנילוס לנהר של דם. מדוע? משום שפרעה הכריז במצרים כי הוא זה שיצר את הנהר הגדול, או במלותיו שלו: "לי יאורי, ואני עשיתיני" (יחזקאל כ"ט:3). פרעה מוכן להתאמץ מאד, בכדי לשמר את תדמיתו כדמות על-אנושית, עד שהוא אפילו מתגנב בסתר אל הנהר, בכדי לעשות שם את צרכיו; זו גם הסיבה, שהקב"ה אומר למשה:

"לך אל פרעה בבוקר, הנה יוצא המיימה..." (שמות ז':15).

משה הופך את הנילוס לנהר של דם, אבל המעשה הזה אינו מרשים את פרעה כלל. הוא קורא לכל הקוסמים והמכשפים שלו והם מצליחים לבצע בעצמם את אותו 'טריק'. 'יתכן שהקב"ה הוא קוסם טוב', חושב לעצמו פרעה, 'אבל אני עדיין מצליח להתחרות בו בכבוד'!

אלוקי הטבע

עם התקדמותן של המכות, פרעה מובל לאורך מסלול של הכרה הולכת וגדלה בקב"ה ובשליטתו המוחלטת על היקום כולו. כאשר משה מביא על מצרים את מכת הכינים, פרעה קורא מייד לכל הקוסמים והמכשפים שלו ומבקש מהם לבצע את אותו הקסם. במקרה הזה הם אינם מצליחים. "ויאמרו החרטומים אל פרעה: 'אצבע אלוקים היא'" (שמות ח':14).

מדוע דווקא במכה הזו הם נכשלו במשימתם? מדוע לא הצליחו החרטומים ליצור כמויות של כינים קטנטנות? הגמרא אומרת, (במסכת סנהדרין דף ס"ז) שכישוף מסוגל אמנם להזיז ולקבץ למקום אחד אנרגיה שכבר קיימת, אך אינו מסוגל כלל ליצור בעצמו את אבני היסוד של החיים! לפיכך, מכשפיו של פרעה בקסמיהם, לא יכלו להשפיע על יצורים כל כך זעירים כדוגמת הכינים.

כאשר מכשפיו של פרעה אומרים "אצבע אלוקים היא", הם מתיחסים לקב"ה בכינוי 'אלוקים', כינוי המייצג את כוחו של הקב"ה שמתגלה בעולם הטבע. (הגימטריה של המילה אלוקים היא 86, בדיוק כמו הגימטריה של המילה "הטבע"). אמירה זו מובילה אותם צעד אחד קדימה בהכרה בהימצאותו של בורא כל יכול, אך היא עדיין לא מספקת ויותר מכך, היא לא מועילה למצבם של בני ישראל. פרעה עדיין מסרב בתוקף לשחרר את בני ישראל ממצרים. הוא מתעקש לשחק את תפקיד 'הקשוח' מול הקב"ה.

צעד אחד נוסף

שיאה של הפרשה שלנו, מגיע עם מכת הברד, שמשמידה את כל המשאבים והרכוש במצרים. כל עץ מנופץ לחתיכות וכל אדם או בהמה שלא תפסו מחסה - נהרגים מייד (שמות ט':25). פרעה ניצב מובס מול ארצו ההרוסה וכעת הוא מכריז: "אני טעיתי והקב"ה צדק". הפעם, בשונה משאר הפעמים, פרעה מתייחס לקב"ה בשמו המפורש - שם ההוויה - המייצג את ההיבט הבלתי נתפס של הקב"ה, שאינו נשען על החושים, מה שמצביע על ההכרה שלו במציאות האלוקים.

לקח לו הרבה זמן ולא מעט סבל, אך פרעה מגיע בסופו של דבר להכרה בקיומו של הקב"ה, למרות, שעדיין באורח פלא, הוא מסרב לשחרר את בני ישראל מארצו. ראו כמה גדול האגו האנושי וכמה כוח יש לרציונליזציה ולשכנוע עצמי!

עולמו העצום של הקב"ה

במובנים רבים התהליך שעובר על פרעה, עובר למעשה גם על כל אחד מאיתנו. כאשר אנו ילדים, נדמה לנו שאנחנו מרכז העולם. לאחר שאנו עוברים חוויות ונסיונות שונים, אנו הופכים יותר ויותר מודעים לדברים שמתרחשים מחוץ לנו ומעבר לשליטתנו. בין אם מדובר ברעידות אדמה, במחלת הסרטן, בעליות ובנפילות במזל האישי שלנו ואפילו אם מדובר בחיים ובמוות של ממש... את כל אלה ניתן לייחס רק לכוחות עליונים ואלוקיים.

למען האמת, החיים הם רצף של תובנות מסוג זה, רק שלפעמים אנחנו מתבלבלים, שוכחים וחוזרים אחורה.

מדוע? משום שעם כל התקדמות טכנולוגית אנו חשים מחדש, שיכולתו של האדם היא בלתי מוגבלת. פצצת אטום. חלליות. טלפונים סלולאריים. אינטרנט. אנחנו מתלהבים ומלאי יראת כבוד מול יכולותיו העצומות של האדם.

אך היכן ההתלהבות ויראת הכבוד שלנו מול כל מה שהקב"ה עשה ועושה?! כוח המשיכה... חוש הראיה... לידה... בעלי חיים....

מוסר השכל לחיינו

הפרשנים אומרים, שעשר המכות לא הובאו על המצרים רק בגלל פרעה, הן הובאו גם למען עם ישראל. דרך ההתבוננות במכות, בני ישראל למדו שיעור חשוב על הקב"ה ויכולותיו, מה שהיה נחוץ מאד, כשלב הכנה למעמד הר סיני וקבלת התורה. בדומה, גם עלינו בדורנו מוטל ללמוד שיעור חשוב זה.

בסופו של דבר, פרעה יגיע להכרה בקיומו ובשלטונו של הקב"ה ויניח לבני ישראל לצאת ממצרים. השאלה היחידה היא, האם ההסכמה הסופית שלו תגיע בהתאמה לרצון הקב"ה, או בניגוד גמור לרצונו.

הגמרא אומרת, ש"חייב כל אדם לראות את עצמו כאילו הוא יצא ממצרים". החיים שלנו מלאים במסרים רבים מהקב"ה, שמנסים ללמד אותנו את דרכיו ולקרב אותנו אליו. לקב"ה יש תוכנית שלימה עבור העולם כולו כשהברירה נמצאת בידינו: אנו יכולים להצטרף ברצון לתוכנית האלוקית, או לבחור להתנתק ממנה. הברירה מובנת לחלוטין, רק צריך לפקוח את העיניים ולהביט בה.