במקרים רבים בהיסטוריה נוכחנו לדעת שאומנות נובעת מכאב אמיתי וייסורים, ודוגמה ניצחת ומעניינת לכך היא ללא ספק סיפורו של הצייר הנורווגי אדוורד מונק. יצירותיו המרתקות, שמקבלות ביטוי עוצמתי במיוחד בזכות סגנונו הייחודי, מספרות את סיפורו של אדם שמתמודד עם שכול וכאב, ואת ניסיונו לתת מרגוע לנפש הפצועה שלו באמצעות האומנות. בכתבה הבאה תכירו את סיפורו של הצייר הנורווגי הנודע, וכן תיחשפו לכמה מיצירותיו המפורסמות, שאת חלקן אתם ככל הנראה כבר מכירים.
אדוורד נולד בשנת 1863, בבית חווה במחוז לוטן שבנורווגיה, והיה השני מבין חמשת ילדיהם של לורה וכריסטיאן מונק. אביו היה רופא במקצועו ואמו, שניחנה בכישרון אומנותי, הייתה ככל הנראה האדם שדחף אותו לפתח קריירה בתחום. אך כבר בהיותו בן חמש בלבד איבד אדוורד את אמו בעקבות מחלת השחפת, ותשע שנים מאוחר יותר גם את אחותו הגדולה סופי. לימים, צייר בהשראת מותה של אחותו את הציור המפורסם "הילדה החולה". לאחר אלו, מי שנשא בנטל גידולו היה אביו ודודתו קארן.
"הילדה החולה" (1885-1886)
"מוות בחדר החולים" (1893)
בשנת 1889 נסע מונק לפריז וביקר ב"תערוכה העולמית" שהתקיימה לכבוד חגיגות ה-100 שנה למהפכה הצרפתית, ובה הוצגו יצירות אומנות רבות בפני הקהל הרחב. באירוע הזה נחשף מונק לראשונה לאימפרסיוניזם הגרמני ולכמה מהאומנים החשובים מהזרם הפוסט-אימפרסיוניסטי, כמו פול גוגן ואנרי דה-טולוז לוטרק. בשלב הזה החל מונק לפתח את סגנונו האישי, האקספרסיוניסטי, שנוטה לקווי יצירה גסים, זועקים ואלימים יותר מאשר האימפרסיוניזם - דבר שלמעשה מבטא את חייו של מונק כאדם שהיה מוקף בחולי ושכול כבר מילדותו.
"מלנכוליה" (1891)
"פרידה" (1896)
יצירותיו של מונק עוסקות בעיקר בביטוי החרדות האישיות שלו וכן ברגשותיו העזים. לאחר שהחל לצבור את תהילתו כצייר בסוף המאה ה-19, ואז הפך להיות אחד האומנים המשפיעים ביותר על הזרם האקספרסיוניסטי - אומנים רבים חיפשו ביצירותיו את הקווים המנחים שיעזרו להם לבטא את רגשותיהם בעוצמה. את ההשראה לרבות מעבודותיו ינק מונק מציוריו של פול גוגן, שהיה צייר בולט בזרם הפוסט-אימפרסיוניסטי, ואותו פגש בתערוכה העולמית. דרך עבודותיו של גוגן למד מונק כיצד ליצוק רגש עז שיגע בצורה אוניברסלית בכל אדם, על ידי שימוש בצורות מופשטות ובצבעים רבי משמעות. הוא היה עסוק באופן כמעט כפייתי בציורים שמתארים חולי ומחלות וכן דמויות בודדות ומיואשות.
"קנאה" (1907)
"הערפד" (1895)
רבים מציוריו של מונק מזכירים סיוטי בלהות חוזרים ונשנים, שמהם כנראה שאף להשתחרר על ידי הוצאתם "החוצה" על דפי הקנבס או הנייר. אחת הידועות שביצירותיו היא "הצעקה", שלה מספר גרסאות שונות החל מהראשונה משנת 1893 ועד האחרונה שצוירה ב-1910. במרכזו של הציור ניצבת על גשר דמות המזכירה גווייה ועובר כאחד, וצועקת אל מול הצופה. יש המפרשים את הציור כבעל משמעות סמלית של ייסורי האדם המודרני, וכאלה שאף טענו כי השמיים האדומים הם תוצר של התפרצות הר הגעש קרקטואה בשנת 1883, שגרמה לשקיעות בעלות גוונים בלתי רגילים ברחבי אירופה. כשנשאל מונק לגבי הציור אמר כי ההשראה נבעה מסיוט שחלם בלילה.
"הצעקה" (1910)
"אפר" (1895)
כאדם שהתעסק בעצימות גבוהה כל כך בנבכי הנפש והרגש ובנושאים כמו מוות ושכול, מצא עצמו מונק בשנת 1908 מאושפז בבית החולים בשל התקפת חרדה ודיכאון. במהלך שהותו שם טופל בנזעי חשמל (שוק חשמלי), דבר ששינה מעט את אופיו וסגנונו, שהפך לרגוע יותר - ומאז הוא נהג לצייר בעיקר ציורי טבע. בשנת 1944, בגיל 81, הלך מונק לעולמו בסמוך לעיר אוסלו. את כל האוסף שלו, שכלל למעלה מ-1,000 ציורים ואלפי רישומים ותחריטים הוריש לידי העיר. בשנת 1963 נפתח בבירת נורווגיה מוזיאון מונק, שמהווה את המוקד ליצירותיו של האומן הנודע ובו תערוכות קבועות ומתחלפות המציגות אותן.
"דיוקן עצמי. בין השעון למיטה" (1940-1943)
"לילה זרוע כוכבים" (1922-1924)
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: