כיום ישנם מעט מאוד מקומות על כדור הארץ שהאנושות עוד לא הגיעה אליהם, ומדובר בעיקר באזורים תת ימיים עמוקים במיוחד, שגם אותם אנו אט אט מצליחים לחקור בעזרת חידושים טכנולוגיים בתחום חקר הימים. אך לפני כמאה שנה המצב היה שונה לחלוטין, ומפות העולם שלנו עדיין לא היו שלמות ומפורטות כפי שאנו מכירים אותן כיום. כדי לעשות זאת, היה צורך בין היתר לחקור את אחד מהאזורים המרוחקים והמבודדים ביותר באותן השנים – אנטארקטיקה. בין השנים 1911-1914 חקרו את היבשת הקפואה קבוצת חוקרים בהנהגת הגאולוג האוסטרלי דאגלס מוסון, אשר לימים קיבל תואר אבירות על תפקידו כמנהיג המשלחת. למזלנו ישנו תיעוד מצולם של אותה המשלחת, וכיום אנחנו יכולים לחזות במראות שבהם חזו לראשונה חוקרים לפני יותר מ-100 שנה בעודם חוקרים את היבשת הקפואה והמרהיבה הזו.
אחד החוקרים, פ. ביקרטון, במפרץ קומונוולת'
מערת קרח במפרץ קומונוולת'
ספינה טרופה שעונה לשם "הוכרת תודה" ונשארה בחופי אנטארקטיקה
המשלחת האוסטרלאסייתית הייתה מורכבת מ-22 אוסטרלים, 4 ניו-זילנדים, 3 בריטים ושוויצרי אחד, כששלושת מנהיגי המשלחת, מוסון, ויילד ודייוויס, כבר השתתפו בעברם במשלחות אחרות לאנטארקטיקה.
הספינה אורורה שטה דרך קרחונים
החוקרים דגים פלנקטון מסיפון האורורה
המטבח של צוות החוקרים
החוקרים בחרו בספינה "אורורה" כדי לקחת אותם למסע לאנטארקטיקה, והיא הייתה ספינת קיטור אשר שימשה לציד כלבי ים. עבור המסע נערכו בה כמה וכמה שיפוצים ושינויים, כמו למשל הוספת שלושה מכלים גדולים לאחסון מים. יחד עם הספינה נרכש גם מטוס חד מנועי עבור המסע, אשר בשלב מסוים במהלכו שימש פשוט כמזחלת ממונעת.
המטוס שאליו חוברו מגלשי סקי
פינגווין מכוסה בקרח אחרי סופת שלג
כלבי ים ישנים על קרחונים
לאחר עיכובים רבים מטעם נציגי מועצת המסחר, הספינה יצאה ללא אישור למסע ב-28 ליולי 1911 עם כל אנשי הצוות ו-48 כלבים. לאחר צאתה למסע הוחלט שלא להפריע לצוות המשלחת, והיא קיבלה אישור יציאה רשמי בדיעבד.
צילום של הספינה אורורה מקרחון מרץ
החוקרים פורקים אספקה בחופי אנטארקטיקה
אחד החוקרים בכניסה למבנה מצפה כוכבים
הבסיס של המשלחת נבנה בכף דניסון ומפרץ קומונוולת', והצריפים שנבנו במקום בשנת 1911 עומדים שם עד היום, למעט שניים שנהרסו ושני הבסיסים האחרים שהוקמו באזורים אחרים באנטארקטיקה. הצוות ביצע תצפיות מדעיות ומטאורולוגיות בבסיסים, והחוקרים עבדו במשך חודשים רבים שבמהלכם הם נאלצו להתמודד עם כשלים בציוד בשל סופות חזקות ואימתניות.
החוקרים מוכנים לצאת למסע
התנאים בבסיס, על אף שהיו קשים, היו משחק ילדים ביחס לאלו שנתקלו בהם החוקרים במהלך מסעות עם המזחלות לצורך מיפוי אדמת אנטארקטיקה. קבוצת המזרח הרחוק שיצאה לכיוון מזרח כללה 3 חוקרים; מוסון, מרץ וניניס. אחרי 3 שבועות של התקדמות הם הגיעו לקרחון שנקרא היום "ניניס" על שם החוקר שקיפח בו את חייו, יחד עם 6 כלבי מזחלת, כשנפל לתוך בתרון מכוסה שלג.
תחילת המסע הראשון למיפוי אנטארקטיקה
מזחלת שלג רתומה לכלבי האסקי
החוקרים צדים טרף למאכל
שני החוקרים הנותרים ממסע המזחלות נאלצו לעשות את דרכם חזרה למחנה, אך משום שאיבדו ציוד רב בקרחון ניניס, נאלצו לאכול את כלבי המזחלות שלהם, והם סבלו מהרעלת ויטמין A. החוקר מרץ היה תשוש, ועל כן מוסון ניסה להאכיל אותו בכבד של הכלבים, שכן הוא האמין שזה יעזור לו, אך זה רק החמיר את מצבו – הוא מת, ומוסון המשיך 30 יום לבדו במסע חזרה.
"מסכת שלג" אחרי סופת שלגים
המסע לא היה קל בכלל, בלשון המעטה
מאבק בסופות שלגים – בימים שכאלה ההתקדמות הייתה איטית מאוד
לצערו הרב של מוסון, הוא חזר לבסיס ממש שעות ספורות אחרי שהאורורה עזבה את הבסיס, שבו נשארו רק 6 אנשי צוות שחיכו לו ולחבריו למסע. האונייה נקראה לחזור ברדיו, אך תנאי מזג האוויר לא אפשרו זאת, ומוסון ואנשי הצוות שלו נשארו חורף שלם ולא מתוכנן בבסיס, עד לדצמבר 1913!
פינגווין ישר-ציצה
פינגווינים מלכותיים "מתנשקים"
אי אפשר לוותר על תמונה עם המקומיים
מוסון כתב ספר שלם על חוויותיו באנטארקטיקה בשם "בית הבליזארד (סופה)", בו הוא תיאר את החוויות שלו ושל קבוצתו. מוסון קיבל תואר אבירות בשל הישגיו, וכיום הוא נחשב לאחד החוקרים האמיצים ביותר שידעה האנושות – חשוב לזכור שזו הייתה תקופה בה אנטארקטיקה הייתה יבשת מסתורית, מסוכנת ובלתי צפויה, בדיוק כמו שהחלל החיצון הינו עבור החוקרים החלוצים של היום.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: