ראשי > רוחניות והעצמה > יהדות ודת

למה צרפת ולא פראנסה?

408

גודל גופן:

א א

מרבית שמות הארצות שאנו מכירים בשפה העברית לקוחים בצורה כזו או אחרת משם המדינה בשפת המקור או בלטינית, אך ישנן מספר מדינות
בהן לא נמצא קשר ברור בין השם השגור בעולם לזה השגור בשפה העברית. האם אי-פעם תהיתם מדוע צרפת נקראת כך בעברית?

צרפת במקורה היא עיר חוף פיניקית היושבת ליד צידון שבלבנון (Sarepta בלטינית) וייתכן ושם זהה ניתן אף לעיר שהיתה באיזור רמלה.
השם צרפת, אגב, התקבל ככל הנראה משום שהיו בעיר אמנים צורפים.

בספרות ימי-הביניים,השם צרפת החל להיות משוייך לארץ האירופאית. ייתכן ובגלל הדמיון בשם לכינויה של הארץ ע"י הגויים (פרנצא).
רש"י פירש את אחד הפסוקים הקשורים לגלות בני-ישראל וזיהה את צרפת המקראית (ספר עובדיה) עם זו המודרנית.

ואפרופו צרפת האם אומרים TSARFAT או TSORFAT?
גם התשובה לשאלה זו חבויה בתנ"ך, שם מוזכרת המילה 3 פעמים, בכולם ניקוד המילה הוא עם קמץ. יש שיאמרו כי מדובר בקמץ קטן ולכן יש להגות TSORFAT, אך בכתיב המקראי ומופיע מתחת לאות צ' סימן מתג הנראה כמו קו אנכי קטן.
מתג זה שהוא אחד מטעמי המקרא ומהווה במרבית המקרים הוכחה לכך שהקמץ הוא גדול, ולכן TSARFAT ולא TSORFAT. להוכחה זו יש עוד 2 טיעונים מחזקים הנמצאים בשפות עתיקות (אכדית ומצרית) בהן שמות נהגו בתנועת A.

ומה עם ספרד הידועה כהיספניה או Spain?
ובכן גם שמה של ספרד נלקח מן המקרא ואפילו מאותו פסוק בו מוזכרת צרפת. ההתייחסות במקורות היתה, ככל הנראה, לעיר קטנה הנמצאת כיום בטורקיה (שמה סאראדיס). אך במהלך ימי הביניים הפכה המילה ספרד למזוהה עם הארץ ספרד, הסיבה אינה וודאית אך מרבית חוקרי השפה סבורים שהתשובה לשאלה חבויה בביטוי "חלום באספמיה".

בתקופת התלמוד היתה כבר מוכרת הארץ כמושבה הרומית אספניה וכך היא גם כונתה. בתלמוד "אספמיה" הוא ביטוי למקום רחוק מאוד. אחד מתרגומי התנ"ך לארמית תרגם את השם ספרד לאספמיה, ככל הנראה עקב דמיון השם המקראי ל"הספרה" - ארצות המערב ביוונית. הדימיון בין השמות 'אספניה' ו'אספמיה' השלים ככל הנראה את הפער ובימי הגאונים נקבע כי ספרד היא אספמיה.

ולמה יוון דווקא?
ההתייחסות ההגיונית יותר ליוון היתה אמורה להיות הלניה בדומה לשפת המקור (HELLAS), במיוחד לאור העובדה כי בשונה מספרד או צרפת, השם הלניה קיים עוד מימי קדם. אבל בדומה לצרפת וספרד גם יוון קיבלה את שמה מן התנ"ך, ואפילו מספר בראשית. יוון התנ"כי היה נכדו של נוח, בנו של יפת. בבראשית נאמר: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי-נֹחַ, שֵׁם חָם וָיָפֶת; וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים, אַחַר הַמַּבּוּל. בְּנֵי יֶפֶת--גֹּמֶר וּמָגוֹג, וּמָדַי וְיָוָן וְתֻבָל".

על פי המסורת, שם הוא אבי העמים השמיים, חם הוא אבי העמים החמיים (האפריקאים) ויפת הוא אבי העמים ההודו-אירופאיים. יוון, בנו של יפת, מזוהה עם העם היווני עוד מזמן המקרא. ובחזיון דניאל מוזכרת יוון יחד עם ממלכות מדי ופרס בין ממלכות העולם העתיק.

מקור: שפה עברית

שתף כתבה