maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

אגרת התשובה - הנשמה היהודית

לקריאת השיעור הקודם - מהי התשובה? - לחצו כאן!

ב"ה

ממשיכים בלימוד אגרת התשובה, ובפרקים שנלמד השבוע אדמו"ר הזקן מסביר לנו מהי המשמעות של מצווה. המצוות הן לא רק מסורת, לא רק מנהגים שעברו במשך הדורות, המצוות הן המשכת אלוקות! כל מצווה מקשרת אותנו לקב"ה, בכל מצווה יש עומק וסודות עד אין קץ, כל מצווה היא רצון השם.

ללא הבנה זו היהדות נראית אחרת לגמרי, ללא הבנה זו מצוות התשובה היא שונה לגמרי. כי כאשר תופסים את היהדות (ללא העיקר) כאוסף מנהגים יפים שכדאי לשמר אותם בשביל הדור הבא, לא מבינים מה בכלל העניין במצוות התשובה, על מה יש להצטער ולהתחרט? רק כשקולטים את העומק והמשמעות הפנימית של קיום תורה ומצוות מבינים גם עד כמה יש להצטער כאשר לא מקיימים את המצוות כראוי. לכן, אגב, מצוות התשובה קיימת גם אצל 'אדם דתי': גם מי שקיים מצוות בעבר, ייתכן כי לא קיים אותם כרצון אלוקי, לא התייחס לעומק העצום הנמצא בכל מצווה.

כדי להסביר את משמעות המצוות, נתחיל קודם בהסבר על מעלת הנשמה, עד כמה יהודי קרוב לקב"ה, גם כפי שהנשמה מלובשת בגוף.

מתוך כך התשובה - אותה החלטה בנפש להשתנות ולעזוב את החטאים, תהיה החלטה חזקה ואיתנה יותר. כך גם לא נגיע למצב בו נשכח מההחלטה ברגע הבא ונחזור לדרך הישנה.

אך לשם כך כאמור, צריך לעבור תהליך נפשי עמוק לפני אותה החלטה. צריך להבין לעומק מהי משמעותה של העבירה, מהי משמעותה של המצווה, ולרצות באמת ומעומק הלב לעבור מדרך של עבירות לדרך של מצוות. אם ההחלטה היא רק חיצונית, מהשפה ולחוץ ללא עומק פנימי – העיקר חסר מן הספר.

מקור הנשמה היהודית בפנימיות הבורא

כאשר התורה מתארת את בריאת העולם, היא מַאֲנִישָׁה – מתארת בתכונות אנושיות את הקב"ה, ומשתמשת במשלים העוזרים לנו להבין את מהות הבריאה. דבר ברור הוא שאין לקב"ה דמות הגוף ואין אפשרות להאניש אותו כלל, אלא ש"דיברה תורה בלשון בני אדם", התורה מדברת בשפתנו כדי לעזור לנו להבין.

על בריאת העולם, מספרת התורה שהקב"ה בראוֹ בדיבור, הקב"ה מדבר והעולם נברא: "ויאמר אלקים... ויהי אור". לעומת זאת, כאשר התורה מדברת על הנשמה האלוקית, אותו חלק אלוקה ממעל ממש, התורה משתמשת במילה נפיחה – הוצאת אוויר מהבטן: "ויפח באפיו נשמת חיים".

נדגיש שוב, שהקב"ה לא מדבר ולא נופח, אלו הם משלים שעוזרים לנו להבין טוב יותר את משמעות הדברים.

היחס בין הקב"ה והעולם הוא כמו היחס בין האדם ודיבורו. היחס בין הקב"ה ונשמות ישראל הוא כמו היחס בין האדם ונפיחתו. ההבדל ביניהם הוא, שהדיבור מגיע מחיצוניותו של האדם, בזמן שהנפיחה מגיעה מפנימיותו. כאשר אדם נופח ומוציא אוויר, כמו למשל בשעת ניפוח בלון, הוא מוציא את הפנימיות שלו, הוא נותן את כל כולו. לכן רואים שמפעולת הנפיחה מתעייפים מהר מאוד, ולעומת זאת פעולת הדיבור אינה מאמצת כל כך, וכך אפשר להמשיך ולדבר ללא הפסקה במשך שעות ארוכות.

כך הוא ההבדל בין כלל הבריאה ונשמות ישראל. כל העולם הוא בבחינת חיצוניות של הקב"ה. אמנם הסברנו בחלק הקודם באריכות איך כל פרט בבריאה הוא חלק מהקב"ה, אך הכוונה הייתה לחיצוניותו. באשר לפנימיותו, זו נמצאת בתוך נשמות ישראל (וגם בתורה, אך לא נאריך בכך כרגע).

מבנה הנשמה

כפי שהסברנו בחלק הקודם, שם הוי' הוא פנימיותו של הבורא ושם אלוקים הוא החיצוניות. לכן העולם (שהוא מבחינת החיצוניות) נברא בשם אלוקים, והנשמה לעומתו מגיעה משם הוי'. הנשמה אינה נקראת נברא, היא לא נבראה על ידי הבורא – היא הבורא בעצמו, רק שזהו הבורא כפי שירד לעולם הגשמי, לתוך הגופים של עם ישראל.

מכיוון שהנשמה נמשכה משם הוי' (עשר הספירות), היא בדוגמת שם הוי'. כלומר, הדרגות השונות בנשמה הן בהתאם לאותיות המרכיבות את שם הוי': י', ה', ו', ה'.

חכמה ובינה

האותיות י' וה' מסמלות את החוכמה והבינה. החוכמה היא ראשית התהליך השכלי, ההברקה הראשונית, הרעיון המופשט שעלה במוחנו לפני שהספקנו לפתח ולבנות אותו. מעין הבנה אינטואיטיבית בלתי ניתנת להסבר. הבינה היא השלב הבא, בו השכל תופס את הרעיון המופשט ומפתח אותו.

האות י' היא אות ללא צורה ומימדים, זוהי אות מופשטת ולכן היא המסמלת את החכמה. האות ה' היא פיתוח של האות י'. זוהי "מתיחה" של ה-י' לרוחב, לאורך ולעומק, כשם שהבינה לוקחת את הרעיון המופשט ומורידה אותו לדוגמאות ומשלים, כך שיובן בשכל. מעל האות י' ישנו ה"קוצו של יוד" – פסיק קטן היוצא מהאות י' כלפי מעלה. הקוץ הזה מופשט יותר מהחוכמה, כשם שבנפש ישנו הרצון שלמעלה מהחכמה.

מידות ומלכות (רגשות ולבושים)

לאחר החוכמה והבינה מגיעים הרגשות, שהן התולדה של השכל. בהתאם לתובנות שלנו על העולם מתעצבים הרגשות שלנו כלפי הברואים השונים. כשמבינים שמשהו טוב אוהבים אותו ונמשכים אליו, וכשמבינים שהוא לא טוב נדחים ממנו.

האות ו' מסמלת את הרגשות, ערכה המספרי הינו 6, כמספר המידות שבלב – חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד. צורתה הגרפית היא קו המתחיל למעלה ומסתיים למטה, כשם שהרגשות ממשיכים את ההבנה השכלית למטה, לעולם המעשה. הרגשות הם תחילת הפנייה לזולת, שהרי בשלב ההבנה השכלית אין צורך בזולת והאדם יכול להבין ולהחכים בינו לבין עצמו, אך הרגש הוא כבר התבטאות ויציאה כלפי חוץ.

המשכם של הרגשות הוא במחשבות שלנו, בדיבורים ובמעשים. המחשבות, הדיבורים והמעשים מכונים "לבושים לנפש" – אין הם הנפש בעצמה, הם רק לבוש. כשם שהאדם מציג ו"מביא" את עצמו כלפי החברה על ידי בגדים, וישנו בגד מתאים לכל אירוע, כך התבטאות הנשמה בעולם היא על ידי הלבושים – המחשבה, הדיבור והמעשה. האות ה' השנייה שבשם הוי' מסמלת את שלושת הלבושים, מכיוון שהיא בנויה משלושה קווים.

קשר תמידי לפנימיות הקב"ה

מעבר לכך שהנשמה נמשכה משם הוי' והיא ב"דמות" שם הוי' ועשר הספירות, גם הנשמה כמו שהיא כאן בעולם, ממשיכה לקבל חיותה משם הוי'!

אפשר היה לחשוב שהנשמה אכן קשורה ומאוחדת עם עשר הספירות כאשר היא נמצאת למעלה, בעולמות העליונים, אולם לאחר שירדה והתלבשה בגוף היא כבר "יונקת" ישירות מעשר הספירות, אך אין זה נכון. הנשמה האלוקית, גם כאשר היא בתוך הגוף, ממשיכה לקבל ישירות מפנימיותו של הבורא, היא אינסופית למטה בדיוק כפי שהיא למעלה. לכן, אין שום דבר היכול להפריד אותה מהבורא.

אם נדייק – כמעט שום דבר. ישנו דבר אחד בלבד שיכול לנתק את הנשמה ממקור שורשה, אלה הן העבירות שלנו. הבורא אמנם נמצא בכל מקום, אך יחד עם זאת, הבורא החליט כי הוא משרה את שכינתו במקום בו עושים את רצונו, ו"מסלק" את עצמו ממקומות בהם לא מקיימים את דברו. לכן, כאשר עושים מצווה, מקיימים את רצון השם ונמצאים איתו ממש, אך כאשר עוברים עבירה – נפרדים ממנו.

יעקב חבל נחלתו

בעבירות עצמן ישנן כמה דרגות, לא כל העבירות הן באותה חומרה. כלומר, בעצם העובדה שעוברים על רצון השם, אין הבדל בין עבירה קטנה לעבירה גדולה, אך בגודל הפגם שנגרם לנשמה ובעוצמת הניתוק ישנו הבדל בין העבירות.

ניתן לדמות את הקשר בין הנשמה לבורא לחבל בלתי נראה המתוח בין הנשמה לבורא ושזור מ-613 נימים – חוטים דקים היוצרים יחד חבל אחד עבה וחזק. כל אחת מהמצוות היא נים. כאשר עוברים על עבירה קטנה נחתך נים קטן, אך עדיין לא מנתקים את כל החבל. לעומת זאת, כאשר עוברים עבירה חמורה, עבירה שעליה נאמר בתורה "כי נכרתה הנפש", המשמעות היא שחתכנו את כל החבל, והנשמה התנתקה מהבורא!

תרי"ג (613) המצוות מחולקות לרמ"ח (248) מצוות עשה ושס"ה (365) מצוות לא תעשה, המקבילות לרמ"ח האיברים ושס"ה הגידים שבגוף האדם.

סוד גלות השכינה

נשמתו של היהודי נמשכת, כאמור, מפנימיות הבורא. לכן, כאשר יהודי עושה היפך רצון ה', לא רק שהוא מנתק עצמו ממנו אלא שהוא עוד ממשיך את הקב"ה לתוך הקליפה. הוא מוריד את הקדושה לטומאה. לכן פעולה זו נקראת בשם עבירה, משום שהיהודי מעביר את כוחות הקדושה לקליפה.

זוהי גלות השכינה – כאשר יהודי עובר עבירה הוא לוקח את הקב"ה איתו, ומכניס אותו לגלות. כלומר, לא רק שהאדם נמצא באותו רגע בגלות, ונשמתו שלו נמצאת בהסתר, הוא גם מגדיל את ההעלם וההסתר על הבורא. לכן נאמר "ושב ה' אלקיך את שבותך" (ולא "והשיב") – ה' עצמו גם ישוב עם היהודי מהגלות לגאולה, מכיוון שגם הוא נמצא בגלות.

תשובה

עכשיו אפשר להתחיל לעשות תשובה! עכשיו אפשר להבין מה משמעות העבירות כדי להתחרט באמת.

למעבר לשיעור הבא - איך עושים חשבון נפש? - לחצו כאן!

באדיבות: נדב כהן - מחבר הספר "מודעות יהודית"

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: