מכתב אישי לשרה נתניהו

מכתב זה פורסם לאחרונה ברשתות החברתיות והוא כוון לאשת ראש הממשלה, אבל כדאי שגם אתם תקראו אותו...
 

מאת: רוית נאור

גברת שרה נתניהו שלום!

אנחנו דווקא מכירות.

מכיוון שעברו מאז כך וכך שנים, הרשי לי להזכיר לך, שבטיסה הראשונה שלך כדיילת אוויר באל על, לניו יורק, יצא לנו לטוס ביחד. מכיוון שהייתי "ותיקה", הזמנתי אותך לחדרי ואחר כבוד רב העברתי לך את הרשימה שלי לניו יורק. איפה אוכלים, איפה קונים מה ואיפה מוצאים מה.

היית מקסימה! ביישנית, חייכנית ואסירת תודה. בערב, צלצלתי והצעתי לך להצטרף אלינו לארוחת ערב. היינו כמה דיילים/סטודנטים שיצאו ביחד. שאלת כמה זה יעלה. עניתי (במבוכה מסוימת) שאני חושבת שמשהו בין 10-15 דולר. התשובה שלך הייתה, שזה יקר ותוותרי.

אין ספק שעברת דרך מאוד ארוכה ומרשימה מהימים בהם שתינו החלקנו למידה 38 בלי צורך להכניס את הבטן ועד לרגע שבו את, בעלך ושני בנייך השתכנתם בסוויטה שעלותה (כך על פי דיווחי כלכליסט) 70 אלף דולר ללילה!

באותם ימים נפלאים, בניו יורק של שנות ה-80 במאה שעברה, את ואני קיבלנו חדר במלון לקסינגטון ושתינו (כך אני מרשה לעצמי לשער), הרגשנו על גג העולם! הכל עוד היה אפשרי וזה לא ממש שינה שהטלוויזיה הייתה בגודל של מקרר, המזגן טרטר כמו טרקטור ישן וכל דלת שנסגרה הרעידה את כל המסדרון.

אחר כך נפגשנו באוניברסיטה ואת כבר הסתפקת רק בניד קל "לשלום" כי כבר היית "דיילת לשעבר" ואשתו של...

זה בסדר, כי אף פעם לא היינו חברות. סתם שתי דיילות שיצא להן לטוס כמה פעמים ביחד. שתי דיילות שבמקרה גרו באותה עיר והלכו לאותה אוניברסיטה וניסו לשלם שכר לימוד מאותה עבודה שכללה גם ניקוי של בתי שימוש, הרמה של שמיכות מהרצפה והמון סבלנות לנוסעים שלא תמיד מצטיינים בדרך ארץ. ולמרות הכל, עד כמה שאני זוכרת, שתינו המשכנו לחייך.

גברת נתניהו, מאז את אומנם טסה במחלקה ראשונה במקום לשרת בה, מזמן עברת לסוויטה בקומה העליונה ואת אוטובוס הדיילים הרועש החליפו לימוזינות משוריינות. אבל נדמה לי שהחיוך החצי מבויש, נראה בשנים האחרונות יותר כעווית מצוקה. אני רוצה להאמין, שאולי זה בכל זאת בגלל שבתוך בתוכך את יודעת שגם אם מזמינים אותך, זה לא מוסרי לישון בחדר שעולה ללילה יותר מתקציב שנתי של שתי משפחות שלמות!

דווקא את, שכן הגשת פעם "צ'יקן" (עוף) או "ביפ" (בקר) וכן מתהדרת בתואר "אישה עובדת", ממגנטת אליך אנטגוניזם ברמות שהיו מסוגלות להפעיל את הכור באיראן גם בלי אורניום...

אני חושבת שהגיע הזמן שתחזרי קצת ל"זון E". אולי בשורה 58E תמצאי שם את אותה דיילת עם חיוך מבויש שפעם (אולי) היית. אגב, לפחות לפי הסיפורים, נוסע אחד התאהב בדיוק בה, לא בזאת שישנה בסוויטה של 70 אלף דולר ללילה, בלי שום ייסורי מצפון.

בברכה,

רוית נאור