ראשי > רוחניות והעצמה > יהדות ודת

חמץ: מה אומר הפסיכולוג שלך?

גודל גופן:

א א

שני צדדים לאגו

מאת: נפתלי סילברברג
באדיבות: אתר בית חב"ד

גברים ונשים

מוכנים או לא, הנה זה מגיע... שוב הגענו לניקיון השנתי של לפני פסח. עת להזיז רהיטים ולקרצף את הכסאות, לסרוק את פינת האוכל ולצפות את השיש; אולי, אולי, נגלה את העוגיה המעופשת או ניתקל באיזה ממתק חצי-אכול שנשאר תקוע מאחורי הספה.

מה כל הרעש? התורה אוסרת פריטים שונים בזמנים שונים, אך ברוך השם אנחנו לא מחוייבים להתחיל בהסתערות כללית על כל פריט בר-סילוק. לא צריכים להשמיד את כל האוכל לפני יום כיפור, ולא חייבים להיפטר מן המכונית שלנו לפני כניסת שבת קודש. אז מדוע כל הרעש סביב איזה בייגלה מיושן?

השקדנים שבינינו שיפתחו ספרי קבלה יגלו, שחמץ שתופח מסמל את האגו שאותו צריך לבער בכל מחיר. אך זה לכשעצמו מעלה שאלות נוספות: האם אגו קטן באמת כל כך נורא? כל פסיכולוג יאמר לך, שאגו בריא הוא גורם מניע בעל עוצמה הנותן לאנשים אומץ לממש את חלומותיהם ולעמוד על זכויותיהם. ואם אגו הוא כזה רע כה גדול, אז מדוע מותר לצרוך חמץ במשך כל השנה? האם זה יכול להיות שד"ר אטקינס באמת יודע על איזו אמת מיסטית ועמוקה?

בפסח אנו חוגגים את יום ההולדת של עם ישראל. בנקודה היסטורית זו, לפני למעלה מ-3,300 שנה, השם התערב בשמו של שבט משועבד, חמולה מתבוללת ומושחתת, שמאוד לא דמתה לאבותיהם הקדמונים, ושיחרר אותם מעבדות גשמית ורוחנית. לאורך ההיסטוריה לאחר-מכן, היהודים שועבדו שוב ושוב, אך מעולם לא איבדו את חירותם הרוחנית. באותו יום פסח גורלי, בני ישראל החלו את המסע לעבר הר סיני. הם עזבו מאחוריהם את מצרים ואת כל מה שמצרים מסמלת, שבמשך השנים "נדבק" לאופי שלהם, והחלו במסע רוחני אל השם ותורתו.

גאווה זה דבר חשוב, כאשר היא מופיעה בהקשר הנכון. כשיצאו לחירות, לא יכלו היהודים להתגאות בסגנון חייהם נטול הרוחניות. לזכותם הנצחית ייאמר, שהם הבינו היטב את מצבם וקפצו על ההזדמנות שניתנה להם על ידי ה' להעשיר את חייהם על ידי שיפור אופיים והתמסרות לעבודת הבורא. ככל שהתרחקו ממצרים ומערכיה, הם הרוויחו את הזכות להיות גאים בהישגיהם. באותה המידה שהעץ הגבוה והגאה, המניב פירות כה יפים, החל דרכו כזרע מרקיב באדמה, כך גם הגדילה הרוחנית מתחילה בענווה טוטאלית, תוך הכרה שללא הקב"ה כל גאווה היא פשוט שחצנות שלא במקומה.

יהי רצון שה' יברך את כולנו בפסח שיש בו חירות אמיתית ובעלת משמעות. וכשאנו מנקים את הבתים שלנו מכל עקבות של חמץ, הבה נתאמץ להיפטר מגאווה הרסנית ונתחייב לחיי חירות של תורה, חיים של גאווה אמיתית.