מיד תועבר לדף המבוקש
נגישות
נגישות
נגישות
מאת: אמונה ברוורמן
באדיבות www.aish.co.il
אתר עם חכמת חיים
כשאנחנו יוצאים מהבית ועוזבים את מנעמיו הרבים, אחת המטרות היא להבין שפיתחנו יותר מדי תלות בצעצועים הגשמיים של חיינו.
אילו ידעתם שאתם עומדים להיתקע על אי בודד ויכולים לקחת אתכם רק דבר אחד, במה הייתם בוחרים?
"בשמפו שלי!" הצהירה אחת מאורחותיי. "בספינה", צעק אחר.
ישבנו בסוכה שלנו, מנסים להעמיק מבט אל תחושת החג. כשאנחנו יוצאים מהבית ועוזבים את מנעמיו הרבים, אחת המטרות היא להבין שפיתחנו יותר מדי תלות בצעצועים הגשמיים של חיינו (שלא תעיזו להפריד בין בחורה לבין השמפו שלה!), ולא במה שאנו תלויים בו באמת – הקדוש ברוך הוא.
בסוכה יש לנו כל מה שאנחנו צריכים (אם כי אני רוצה לפעמים להגיש בקשה למערכת אינסטלציה פנימית), ולא יותר. אנחנו חופשיים להתמקד בקשר שלנו עם האלוקים. אנחנו זקוקים לסוכה כדי ללמד אותנו את השיעור הזה, כדי לתת לנו את האפשרות הזאת.
אם נבחן את בתינו, תמיד נמצא בהם משהו שצריך לתקן או לחדש (בייחוד אם הבית בן 80 ומתחיל לגלות את גילו), ושיפוץ תמיד גורר שיפוץ נוסף. עכשיו, כשהחדר צבוע, מוכרחים להחליף את הווילונות הישנים האלה. והשטיח... זו מלכודת אינסופית.
אנחנו צריכים להתנתק. הסוכה מספקת לנו גם את הניתוק הגשמי וגם את הריחוק הרוחני. כל אותם דברים שנראו תמיד כל כך חשובים, מיטשטשים פתאום לאור הנורה המשתלשלת מן הסכך (ובכלל, כל כך צפוף שם שבקושי אפשר לראות את הנעליים היקרות האלה!). יש שם יופי ויש שם שלווה.
קצת מוזר לחשוב שאנחנו, דור שקשור לצריכה יותר מכל דור אחר, יכולים למצוא שלווה בפשטותה של סוכה הניצבת בחוץ. אבל זה בדיוק מה שקורה. זה מקום שבו אין שום אחיזה לכל הרדיפה הזאת אחרי העוד, לכל השאיפה הזאת לעוד.
סוכות נקרא גם 'זמן שמחתנו'. חז"ל מלמדים אותנו בפרקי אבות ש"מרבה נכסים מרבה דאגה". בסוכה, אין שום רכוש שצריכים לדאוג לגביו – למרות שלא הייתי רוצה שאותן יצירות חמודות שהכינו הילדים יתקלקלו, ושבאמת הייתי מעדיפה שהילדים יסגרו את הדלת! הכל זה אלוקים. הכל זה שמחה.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: