הומור וסאטירה

ראש המוסד לביטוח לאומי יצא לגמלאות וכעת שר העבודה והרווחה נאלץ למצוא לו מחליף. הוא הצליח לצמצם את האפשרויות שלו ל-3 פקידים שקיבלו המלצות חמות מאוד, אך רק אחד מהם יכול לקבל את הקידום ולכן השר החליט לערוך ראיונות אישיים עם כל אחד מהם כדי למצוא את האדם המתאים לתפקיד. השר קרא לפקיד הראשון אל משרדו כדי לערוך ראיון קצר והתחיל להסביר לו את מהלך השיחה: "כפי שאתה יודע, אנחנו מחפשים מחליף לתפקיד ראש המוסד לביטוח לאומי וכדי לראות אם אתה מתאים אני רוצה לשאול אותך שאלה מקצועית חשובה - מה תעשה אם אני אבקש ממך להפחית את דמי הביטוח שתושבי המדינה משלמים ב-20%." הפקיד חשב לרגע ואז אמר, "דבר ראשון, כדי לאזן את הקופות שלנו אני אתחיל בקיצוץ הוצאות הארגון ואצמצם את כל השירותים הלא חיוניים שלנו..." "טוב די זה מספיק", אמר השר, "אני מצטער אבל אתה לא מתאים לתפקיד. צא החוצה וקרא בבקשה למועמד השני." כשהפקיד השני נכנס למשרד, השר שאל אותו את אותה השאלה. "קודם כל צריך לעשות רפורמה מקיפה בארגון ולשנות את כל שיטת העבודה המיושנת שלנו..." החל הפקיד השני לענות, אבל גם הפעם השר קטע אותו באמצע דבריו, הודיע לו שהוא לא מתאים לעבודה וביקש ממנו לצאת מהמשרד ולהכניס את המועמד השלישי. לאחר שהפקיד השלישי נכנס השר הפנה אליו את אותה השאלה: "מה תעשה אם אני אבקש ממך להפחית את דמי הביטוח שתושבי המדינה משלמים ב-20%?" "זה קל מאוד, קודם כל אני אעלה את דמי הביטוח ב-30% ואחרי שנה-שנתיים אפשר יהיה להוריד אותם ב-20% בלי בעיה", השיב הפקיד השלישי, וכבר קיבל את תג העבודה החדש שלו...

יפה וטובה, שתי חברות פולניות שמכירות כבר שנים רבות, יושבות יחד ומשוחחות על חיי הנישואים שלהן. יפה שואלת את רבקה איך היא ובעלה מסתדרים עם הגיל, ורבקה עונה: "קשה לנו כי אנחנו כבר לא צעירים ומתביישים במה שאי אפשר כבר לעשות בגילנו". "ואיך אתם מסתדרים עם הבריאות?", יפה ממשיכה לשאול, ורבקה עונה לה שזה לא פשוט: "בעלי כבר לא רואה כל כך טוב בלי המשקפיים שלו ולי יש לחץ דם גבוה". "ומה לגבי אקשן במיטה?", מתעניינת יפה בתעוזה, "שם דווקא הכול בסדר" רבקה משיבה בהפתעה, "אני רק מתעקשת שנעשה את זה בחושך מוחלט". "אה", אומרת רבקה, "זה בגלל שאתם כבר לא צעירים, ובעלך לא רואה טוב ולך יש לחץ דם גבוה?" "ממש לא", רבקה עונה, "אני פשוט לא יכולה לסבול את זה שאני רואה אותו נהנה!"

בשנת 2025 הגיעו חייזרים לכדור הארץ, ולמרבה ההפתעה של כל המין האנושי, החייזרים היו ידידותיים במיוחד. הם הוזמנו לבניין האו"ם כדי לפגוש את מנהיגי העולם והדתות השונות, שם כל מנהיג מדיני ורוחני זכה לשאול את החייזרים שאלות ולהכיר אותם ואת מניעיהם טוב יותר. כשהגיע תורו של האפיפיור לשאול שאלה, הוא אמר: "אני יודע שהשאלה שלי עשויה להישמע לכם מעט מוזרה ידידיי החייזרים, אך תהיתי האם אתם אי פעם זכיתם לשמוע על ישו הקדוש?" "אתה מתכוון לישוע בן יוסף?" שאלו החייזרים? "איך אפשר שלא לשמוע עליו?! הוא מבקר בכוכב שלנו בכל שנתיים – הוא בחור ממש נפלא, אנחנו אוהבים אותו מאוד!" מיד התחילו דיונים בנושא בכל רשתות השידור ובבניין האו"ם בפרט – המידע החדש הזה שינה את כל מה שידע וחשב המין האנושי על הדת הנוצרית ועל ישו. עם זאת ולמרבה ההפתעה, האפיפיור עצמו לא היה מרוצה כל כך מהתשובה. הוא שאל בפליאה: "ישו מבקר בכוכב שלכם כל שנתיים?! אנחנו מחכים לביאתו השנייה כבר יותר מ-2000 שנה!" החייזרים מיד ניסו להרגיע את האפיפיור ואמרו לו: "ובכן, יכול להיות שהוא לא אוהב את השוקולד שלכם?" כשהאפיפיור שמע את זה לקח לו כמה שניות לנסות להירגע ולהבין במה בדיוק מדובר – מה הקשר בין ישו לבין שוקולד? ברוגע הוא אמר: "תסלחו לי ידידיי החייזרים, אבל אני לא מבין מה הקשר בין ישו לשוקולד?" החייזרים ענו: "ובכן, מאז הפעם הראשונה שישו הגיע אלינו פיתחנו מנהג שעל פיו אנחנו מביאים לו בכל ביקור קופסה גדולה עם השוקולדים הטובים, הטעימים והמתוקים ביותר שיש לנו." האפיפיור היה בהלם, ומאחר שלא קיבלו ממנו תשובה, המשיכו החייזרים ושאלו: "למה, מה אתם עשיתם כשהוא הגיע לכוכב שלכם בפעם הראשונה?"

קבוצת חוקרים גרמניים ביצעה פרויקט ארכאולוגי גדול באדמות בור באזור מבודד במזרח גרמניה. לאחר שחפרו החוקרים כ-50 מטרים מתחת לפני האדמה, הם מצאו חתיכות נחושת קטנות שנקברו תחת שכבות החול והתחבאו שם עד היום. לאחר שהחוקרים בחנו את חתיכות הנחושת ובדקו אותן לעומק, פרסמה ממשלת גרמניה ידיעה גדולה בזאת הלשון: מהממצאים שבידינו עולה כי לגרמנים הקדומים שחיו לפני יותר מ-25,000 שנים הייתה רשת קווי טלפון בין ארצית שבעזרתה הם יכלו לשוחח האחד עם השני! כל העולם היה נסער מהתגלית הגרמנית, אך הממשלה הבריטית, באופן טבעי, לא מיהרה להתרשם יותר מדי והורתה לקבוצת ארכיאולוגים מטעמה לצאת למסע חפירות באדמת בריטניה על מנת להביא ממצאים שיוכיחו את עליונותם על הגרמנים. לאחר שחפר הצוות הבריטי כ-100 מטרים מתחת לפני האדמה, נמצאו חתיכות זכוכית קטנות שנקברו במעמקים. אחרי חקירה קצרה של הממצאים, פרסמה ממשלת בריטניה הודעה רשמית: מהממצאים שבידינו עולה שלאנגלים הקדומים שחיו כאן לפני 35,000 שנים, הייתה רשת סיבים אופטיים בין ארצית, בעזרתה הם יכלו להעביר מידע ממש כמו באינטרנט כיום! ראשי מדינת ישראל שמעו על התגלית והזדעזעו – כיצד מישהו בעולם מעז להתהדר בעבר יותר מרשים מאיתנו?! כתגובה הוזעקה משלחת של ארכיאולוגים ישראלים לשטח מבודד ליד ירושלים כדי למצוא הוכחה לעליונות המוח היהודי. חפרו 50 מטרים, 100 מטרים, 200 מטרים – ולא העלו בידם שום דבר... כתגובה ממשלת ישראל מיהרה לפרסם את ההודעה הבאה: לפי הממצאים שלנו, לאבות אבותינו, העבריים הקדמוניים שחיו בארץ ישראל לפי 55,000 שנים, הייתה רשת טלפונים סלולרית שבה הם יכלו גם לשוחח וגם לגלוש באינטרנט - וכל זה בלי תשתית בכלל!

עובד מפעל שסבל מתאונת עבודה לא קיבל את הפיצויים שמגיעים לו ולכן החליט לתבוע את מנהל המפעל ולדרוש סכום כסף גדול מאוד. משום שהוא לא היה איש עשיר במיוחד, הוא יכל להרשות לעצמו רק עורך דין צעיר אחד, שהתמודד מול שורה ארוכה של עורכי דין מנוסים ויקרים מאוד. המצב לא נראה מזהיר משום שעורכי דינו של מנהל המפעל עשו כל שביכולתם כדי לסבך את התביעה בכמה שיותר מידע מעורפל, ראיות חלקיות ותקדימים מתחומים אחרים. בסיום הדיונים העובד המודאג ניגש לעורך הדין הצעיר שלו בדאגה והסביר לו שאם הוא לא יזכה בתיק הזה, לו ולמשפחתו לא יהיה כסף לאוכל. "הכול בידיים של השופט עכשיו, כבר אין לי מה לעשות" הוא ענה לו. "אולי יש משהו שאני יכול לעשות? לשלוח לשופט הזמנה לארוחת ערב בביתי או מתנה כדי שהוא ייראה שאני איש טוב ולא סתם תובע חמדן?" שאל העובד. "ממש לא!" השיב עורך הדין, "השופט ידוע בהקפדה שלו על כללי האתיקה ואם תעשה משהו כזה הוא מאוד יכעס ואולי אף יאשים אותך בניסיון שוחד! אני ממליץ לך להתרחק ממנו כמה שיותר אחרת אתה תבטיח את ההפסד שלנו בתיק הזה." זמן מה לאחר מכן, כשפסק הדין של המשפט פורסם, התברר שהשופט פסק לזכותו של התובע. "אני חייב להגיד לך שבלעדייך זה לא היה קורה" אמר העובד לעורך הדין, "רק בזכות הטיפ שנתת לי על המתנה ניצחנו." "ברור, אם היית שולח לשופט מתנה היינו מפסידים בוודאות." ענה עורך הדין. "אבל בסוף כן שלחתי לשופט מתנה!" אמר העובד המרוצה. "מה?! מה כבר שלחת לו?" שאל עורך הדין ההמום. "קופסה ישנה של סיגרים שמצאתי במחסן שלי" הסביר העובד. "אני לא מבין איך זה עבד" אמר עורך הדין, "אני מכיר את השופט הזה והוא בכלל לא מעשן, למה שהוא יפסוק לטובתך בזכות מתנה גרועה שכזאת?" השיב העובד התובע: "אולי זה בגלל ששלחתי ביחד עם הסיגרים גם את כרטיס הביקור של המנהל שלי..."

לקראת יום הולדתה ה-90, אלמנה עשירה החליטה שהגיע הזמן להתחיל להתכונן ליום מותה ולהסדיר בעצמה את כל ענייני הקבורה שלה כל עוד היא יכולה לעשות זאת. לשם כך היא פנתה אל עורך הדין שלה עם שלוש בקשות מפורטות: "אני רוצה שליד הקבר שלי ישתלו ורדים בכל צבעי הקשת ושגנן יבוא להשקות אותם ולטפח אותם באופן קבוע בכל שבוע". "אין שום בעיה" אמר עורך הדין, "אבל אפשר לשאול למה?" "אלו הפרחים שאני הכי אוהבת ואני רוצה שיהיה לי נעים בעולם הבא ושתמיד תהיה מסביבי פריחה צבעונית". השיבה האישה. "הבקשה השנייה שלי היא שיקברו לידי את הכלב האהוב שלי, ויבנו לכבודו מצבה ענקית שעליה תהיה תמונה של שנינו ביחד". "זאת בקשה קצת מאתגרת", אמר עורך הדין, "אפשר לשאול למה זה כל כך חשוב לך?" "הכלב שלי תמיד היה לצדי בשנים האחרונות ואני רוצה שהוא ימשיך לארח לי חברה ולעודד אותי גם בעולם הבא", ענתה האלמנה. "ודבר אחרון, אני רוצה שליד הקבר שלי יתקינו טלוויזיה ענקית עם חיבור לחשמל ולכל ערוצי הספורט, הסדרות והסרטים שיש, מערכת ישיבה מפנקת עם מכשירים לעיסוי הגב ומקרר ענק שתמיד יהיה מלא באוכל". "תני לי לנחש" אמר עורך הדין, "זה כדי שיהיה לך איך להעביר את הזמן בעולם הבא...". "ברור שלא!" הגיבה האישה בהפתעה, "מה אני כבר אוכל לעשות עם כל הדברים האלו כשאני אמות? זה כדי שהנכדים שלי יבואו לבקר אותי!"

אחרי שהוא שמע ששוטרים עצרו את הפורץ ששדד את ביתו בלילה שעבר, מיהר דודי מירושלים לתחנת המשטרה. "תנו לי עכשיו לדבר עם האיש שפרץ אליי הביתה!" הוא דרש מהשוטר בדלפק הכניסה. "אני מצער אדוני, אסור לך לראות את החשוד כרגע. אנחנו רק עצרנו אותו לפני כמה שעות", ענה לו השוטר. "אתה לא מבין, אני חייב לדבר איתו" המשיך דודי להתעקש, "יש משהו שאני חייב לדעת!". "אדוני אני מסביר לך שוב, אתה לא יכול לשאול אותו שום דבר. חוץ מזה, מהניסיון שלי אנשים שכאלה לא מספרים כלום בהתחלה. אם אתה רוצה לדעת איפה הדברים שהוא גנב ממך ומהמשפחה שלך יש לך סיכוי יותר טוב למצוא אותם באתרי מכירות באינטרנט, בחנויות משכון או לחכות עד אחרי החקירה שלו." "עזוב אותי מהשטויות האלה" המשיך דודי הנסער, "יש משהו הרבה יותר חשוב שאני צריך לשאול אותו!". "דבר ראשון תירגע" אמר השוטר, "אחר כך, אם תגיד לי מה כבר כל כך דחוף וחשוב לך יותר מהדברים שהוא גנב ממך, אולי אני אוכל לבקש מהחוקר שיבדוק את זה בשבילך". דודי לקח נשימה עמוקה כדי להירגע וענה לשוטר: "תגיד לו שאני חייב לדעת איך הוא הצליח להיכנס לבית בלי להעיר את אשתי, אני מנסה לעשות את זה כבר שנים וכלום לא מצליח!"

היום השמח ביותר בחייו של מרדכי, מיליונר בן 60, סופסוף הגיע! הוא מצא את אשת חלומותיו וערך טקס חתונה גדול באולם מפואר והזמין את כל חבריו ושותפיו העסקיים. כשהחתן והכלה נעמדו מתחת לחופה חלק גדול מהאורחים נדהמו לגלות שהאישה לצד מרדכי היא צעירה בת 24 עם גוף מחוטב ושיער שופע שבקלות הייתה יכולה להיות דוגמנית צמרת. הכוס נשברה, האורחים מחאו כפיים, כוסות שמפנייה משובחת נמזגו לכל האורחים והחגיגה החלה. תזמורת שלמה ניגנה בזמן שהאורחים רקדו באולם מתחת לנברשות קריסטל ענקיות, וצוות של מלצרים אלגנטיים עבר בין השולחנות וחילק מטעמים אקזוטיים כיד המלך לכל מי שרק ביקש. כמובן שתצוגת הפאר והעושר הזאת גרמה לכמה ממכריו של מרדכי להרגיש קנאה רבה ולחשוב שמדובר בהצגה אחת גדולה. הרי איך יתכן שאדם בן 60 מצא לעצמו אהבה כה צעירה? הם היו בטוחים שהאישה הזאת מנצלת את מרדכי! ברגע של הפוגה מהחגיגות ניגש אליו אחד מהאורחים האלו ושאל אותו איך אדם מבוגר שכמוהו הצליח להתחתן עם אישה צעירה ויפה כל כך. "זה מאוד פשוט", אמר מרדכי עם חיוך ענק על פניו, "זייפתי את הגיל שלי." "מה זאת אומרת?" שאל האורח, "אין סיכוי שהיא חושבת שאתה בגילה!" "מה פתאום?!" ענה מרדכי, "אמרתי לה שאני בן 87 וישר היא רצתה להתחתן איתי!"

באחד משיעורי החשבון של ספי הקטן בבית הספר, המורה שלו שאלה אותו מה מקבלים אם מחברים שתיים ועוד שתיים. התלמיד המבולבל מיד החל לספור את אצבעות ידיו מתחת לשולחן אחת אחרי השנייה. 'אחת... שתיים.. שלוש... ארבע...' הוא מלמל מתחת לאפו בקול חלש, ולבסוף הכריז בשמחה: "ארבע המורה!". "זאת תשובה נכונה", אמרה המורה, "אבל אני ראיתי שאתה סופר אצבעות ולא מחשב את המספרים בראש. אז אני רוצה שתעביר את הידיים שלך אל מאחורי הגב ותגיד לי מה מקבלים אם מחברים שלוש ועוד שלוש." ספי הקטן העביר את ידיו אל מאחורי גבו, אך המורה שלו ראתה שהוא עדיין מתנועע באי נוחות כאילו שהוא עדיין מנסה להרים ולספור את אצבעותיו. לאחר כמה רגעים הוא אמר בחוסר ביטחון "שש המורה?". "זה נכון", היא ענתה לו, "אבל אני רואה שאתה עדיין סופר אצבעות למרות מה שביקשתי! תכניס את הידיים שלך לתוך הכיסים של המכנסיים ותגיד לי מה מקבלים אם מחברים חמש ועוד חמש." ספי הכניס את ידיו למכנסיים והמורה שלו ראתה שהוא מרים את האצבעות שלו בתוכם, מביט על מכנסיו ומזיז את השפתיים שלו מבלי להשמיע מילה, עד שלבסוף קצה סבלנותה של המורה והיא אמרה: "אני רואה מה אתה עושה שם ואני כבר יכולה להגיד לך מראש שהתשובה היא לא אחת-עשרה!".

לקראת סיום שנת הלימודים החליטה המחנכת ענת לבדוק את הרמה של התלמידים שלה במקצועות שונים. "רונית, תגידי לי בבקשה איך קראו לבנו של אברהם אבינו?" היא שאלה את אחת מהילדות שבכיתה, שענתה: "יצחק המורה". "יפה מאוד" ענתה ענת, "ותגיד לי גיא, איך קוראים לחלק הצהוב של הביצה?" וכתגובה ענה אחד מהילדים הקטנים שבכיתה: "חלמון המורה". "יפה מאוד" ענתה המורה המרוצה, "ועכשיו אליך רועי, אם יש לך מאה שקלים ואתה מבקש מאבא שלך עוד מאה שקלים, כמה כסף יהיה לך?" "מאה שקלים המורה" ענה רועי הקטן בביטחון. "אתה בטוח?" הקשתה המחנכת. "ב-100% המורה" ענה התלמיד. "אוי ואבוי..." אמרה ענת, "זה ממש לא תקין שילד בגיל שלך לא יודע כמה זה מאה ועוד מאה..." "אני יודע שמאה ועוד מאה שווה מאתיים", אמר רועי, "אבל זה ממש לא תקין שאישה בתפקיד שלך לא יודעת שאבא שלי בחיים לא ייתן לי כל כך הרבה כסף."

עורך דין מפורסם ועשיר מאוד חזר יום אחד מן העבודה לביתו בלימוזינה הגדולה ומהמפוארת שלו, וחשב על כמה שחייו יפים וטובים. באחד מקטעי הכביש שבדרכו, הבחין עורך הדין בשני אנשים בבגדים קרועים ומלוכלכים שישבו בצד הדרך ואכלו את העשב שצמח במקום. עורך הדין עצר את רכבו, פתח את החלון ושאל את השניים: "למה אתם אוכלים את העשבים האלו שגדלים כאן?" שני האנשים הסתכלו עליו בעיניים פעורות, ומקץ מספר רגעים ענה לו אחד מהם בקול מבויש: "כי אנחנו עניים מאוד, אין לנו כסף לקנות אוכל ולכן אנחנו אוכלים את מה שצומח כאן בצד הדרך". עורך הדין הביט עליהם לרגע קל ואז אמר: "זה מסוכן מאוד לאכול את הדשא שליד הכביש, בואו שניכם אליי הביתה ואני אתן לכם לאכול". "תודה רבה לך אדוני", השיב אחד מהם לעורך הדין, "אבל יש לי משפחה, אישה ושלושה ילדים, אני לא אשאיר אותם בלי אוכל". "שיבואו גם הם" אמר עורך הדין ופתח את הדלת של המכונית, "יש מקום לכולם!". נכנסו כולם אל הלימוזינה הגדולה בשמחה והחלו לנסוע לכיוון ביתו של עורך הדין. כשהם כבר בסמוך לביתו המפואר, פנה אחד האנשים אל עורך הדין ואמר לו: "אדוני, אתה אדם עם לב טוב, אנחנו מודים לך כל כך! כבר כמה שבועות שכל מה שאנחנו אוכלים זה את העשבים האלו שגדלים בצד הדרך". "אל תדאגו", אמר העורך דין ועיניו נצצו, "היום אתם הולכים להתפנק! הגנן שלי חולה כבר שבועיים ויש 20 ס"מ של דשא משובח שצריך לקצץ!"

2 יהודים נפטרים בשיבה טובה ומגיעים לשערי העולם הבא בדיוק באותו הזמן, ושניהם מבקשים לדעת האם יוכלו להיכנס לגן העדן המובטח. המלאך השומר שעומד בשער שואל את היהודי הראשון לשמו, מהיכן הוא ומה הוא עושה בחייו. עונה לו המנוח: "שמי איצקו, אני מתל אביב, והייתי נהג מונית בעיר כמעט 40 שנה –בוקר ולילה, שבתות וחגים". המלאך מציץ בספר החיים המונח לפניו, חיוך נפרש על פניו והוא מלביש את איצקו בגלימת משי יוקרתית, נותן בידיו שרביט זהב, ואומר לו: "ברוך הבא אדוני, אתה מוזמן להיכנס לגן עדן כגמול נצחי על מעשיך!" שמח וטוב לב נכנס איצקו לגן עדן, והמלאך השומר פונה אל נשמת היהודי השני ושואל לשמו, מהיכן הוא ומה הוא עשה בחייו. עונה המנוח: "שמי אליהו, אני מירושלים, הייתי אדם שומר תורה ומצוות במשך כל חיי. עשרות שנים הייתי רב בקהילה בה חייתי, כמו גם מורה ומחנך המספר בשבחו של אלוהים". המלאך פותח את ספרו בשנית ומיד לאחר מכן, בארשת פנים אדישה, מלביש את אליהו בגלימת כותנה, נותן בידיו שרביט עץ ואומר לו: "בבקשה, אתה יכול להיכנס". הרב אליהו פונה אל המלאך ואומר: "ייסלח לי כבוד הוד רוממותו המלאך, אך איני יכול שלא לתהות מדוע אני – שהאמנתי באלוהים כל חיי, סיפרתי בשבחו לדורות של תלמידים ושמרתי באדיקות את כל מצוותיו - מקבל גלימת כותנה, שרביט עץ ויחס צונן, בעוד שנהג מונית מתהולל, שלא שמר מצוות ואף עבד בשבתות, מקבל גלימת משי, שרביט זהב ואת ברכתך הנלהבת?" "תשמע חביבי" משיב המלאך ואומר לו בחצי חיוך: "פה בגן עדן התגמול מבוסס על תוצאות. אולי לא שמת לב לכך, אבל כשאתה היית מדבר בפני התלמידים שלך, כולם נרדמו ולא עשו דבר ממה שאמרת. לעומת זאת, כשאיצקו נהג המונית היה על ההגה, כל הנוסעים והנהגים האחרים על הכביש היו נושאים אלפי תפילות לאלוהים!"

אליזבת' הייתה קתולית אדוקה שהתחתנה בגיל יחסית צעיר והולידה 10 ילדים בריאים וחמודים. למרבה הצער, לאחר הולדת בנם האחרון בעלה של אליזבת' נפטר והיא נותרה אלמנה. זמן קצר לאחר מכן היא פגשה גבר מבוגר ונאה ובין השניים החלה אהבה ממבט ראשון. לאחר מספר שבועות השניים החליטו להתחתן ולזוג המאושר נולדו 10 ילדים בריאים וחמודים נוספים. למרבה הצער, לאחר הולדת בנם האחרון, בעלה של אליזבת' נפטר והיא נותרה אלמנה... במשפחתה של אליזבת' היה אבל גדול, אך חודש ימים לאחר השבעה שוב הייתה להם סיבה למסיבה: חתונה נוספת! אליזבת' ובעלה השלישי התחתנו בטקס גדול עם כל הילדים, הקרובים והחברים, אך למרבה הצער אליזבת' הותקפה על ידי מחלה קשה ונפטרה זמן קצר לאחר מכן. אחרי הלוויה, הכומר של אליזבת' נעמד ליד ארון הקבורה שלה, מחה דמעה ואמר באנחה: "סופסוף ביחד..." אחד מהאבלים האחרים ששמע אותו שאל את הכומר אם הוא התכוון לאליזבת' ולבעלה הראשון, או לאליזבת' ולבעלה השני. "לא הוא ולא הוא" אמר הכומר, "התכוונתי לרגליים שלה!"

בלילה שקט אחד נכנס לפאב של איציק גבר מבוגר לבוש בבגדים מרופטים, שהתיישב על הבר מול איציק והזמין ממנו כוסית של וויסקי. לאחר רגע קל של היסוס, איציק החליט שלא לגבות מהאדם תשלום מוקדם עבור המשקה שלו והגיש לו כוסית מלאה בוויסקי, שאותה הגבר המוזנח שתה בלגימה אחת ומיד לאחר מכן ביקש כוס נוספת. 'כנראה שמשהו רע מאוד עובר על האיש הזה' חשב איציק, והגיש לו את המשקה השני שלו מבלי להגיד מילה. גם הפעם הוויסקי נעלם במורד גרונו של הגבר בלגימה אחת, ולאחר מכן הוא הוציא ארנק מכיס המכנסיים שלו, בחן את תוכנו, החזיר אותו לכיס וביקש מאיציק למלא את הכוס בפעם השלישית. 'משהו ממש רע עובר על האיש הזה! אני רק מקווה שהוא בדק שיש לו מספיק כסף בארנק כדי לשלם על כל זה', אמר איציק לעצמו בעודו מוזג את המשקה לכוס, 'בכל מקרה כל מי ששותה ככה בוודאי מתמודד עם משהו מאוד קשה ומגיע לו לשתות גם כוס שלישית בלי הצקות'. הגבר השתקן חיכה כמה דקות ולבסוף שתה את כוס הוויסקי השלישית באיטיות. כשהוא סיים את המשקה, איציק שם לב שהגבר שוב הוציא ארנק מכיסו, בחן את תוכנו ולאחר מכן נאנח בקול חלש. "עוד כוסית בבקשה" הוא אמר לאיציק, אך הברמן הרחמן כבר לא יכל להתאפק יותר וענה לו: "תגיד לי, אתה בטוח שיש לך כסף לשלם על כל זה? ראיתי איך אתה בודק את הארנק שלך כל הזמן...". "אין לך מה לדאוג בקשר לכסף", אמר הלקוח המרופט והוציא מהארנק שלו חבילת שטרות קטנה. "אם אתה יודע שיש לך כסף אז למה אתה כל הזמן שותה ובודק את הארנק שלך?" שאל איציק בסקרנות. "זה מאוד פשוט", ענה הגבר, "יש לי בארנק תמונה של אישתי וברגע שאני מסתכל עליה והיא מתחילה להיראות טוב, אז אני יודע ששתיתי מספיק והגיע הזמן ללכת הביתה".

שני אחים כורדים יושבים במרפסת ביתם בכפר רחוק ונידח, כשלפתע מתקרבת אליהם בחורה יפה, מספרת להם שהיא נתקעה בדרך עם הרכב שלה לא רחוק משם, ושואלת האם הם יכולים לקחת אותה לעיר הקרובה על מנת שתוכל להזמין גרר. השניים מסבירים לה שכבר מאוד מאוחר והכל סגור בשעה הזו, ומציעים לה להישאר ללון בביתם עד הבוקר, כשלמחרת הם ייקחו אותה לעיר. "טוב", אמרה הבחורה לעצמה, "גם ככה אין לי ברירה ואני יודעת לשמור על עצמי", והסכימה להישאר. יושבים השלושה לאכול ולשתות במרפסת ולאחר שהם מסיימים הם מחליטים ללכת לישון. כאשר הם נכנסים לבית מבחינה האשה כי בחדר השינה ישנה רק מיטה אחת, אז היא שואלת: "אין לכם מיטה נוספת?" "לא, אבל את יכולה לישון על זאתי ואנחנו נישן על הרצפה לידך, אל תדאגי", עונים האחים. כולם הולכים לישון, אך הבחורה מתקשה להירדם כיוון שהיא לא מרגישה בנוח שהאחים ישנים על הרצפה הקרה. על כן היא מחליטה להציעה להם לישון איתה יחד במיטה, והאחים מסכימים ומודים לה על ההתחשבות. לאחר כמה דקות יחדיו במיטה מתחיל להיות להם חם, ושלושתם מרגישים במתח המיני השורר מתחת למצעים. לפתע הבחורה אומרת: "בואו כולנו נוריד את הבגדים ונכנס בחזרה אל למיטה, אני רוצה להודות לכם". האחים נענים להצעה בשמחה, אך רגע לפני שהם חוזרים למיטה שואלת לפתע הבחורה: "יש לכם אמצעי מניעה?" "מה זה אמצעי מניעה? למה הם משמשים?" שואלים האחים בפליאה. "קונדומים, אתם יודעים, כדי שאני לא אכנס להיריון", עונה הבחורה. מביטים בה האחים בהשתוממות ואומרים: "אין לנו מושג על מה את מדברת, בחיים לא שמענו על דבר כזה". נאנחת הבחורה ואומרת: "טוב, לא חשוב, יש לי שניים בתיק לכל מקרה, תפתחו ותלבישו אותם על האיבר שלכם". האחים נענו לבקשת הבחורה, לבשו את הקונדומים ולאחר שסיימו לעשות את מה שעשו, נרדמו וישנו עד הבוקר. כשהפציע השחר קמו כולם, והאחים לקחו את הבחורה לעיר הקרובה, נפרדו ממנה לשלום ומאז לא ראו אותה עוד. כעבור חודש ישבו האחים שוב על המרפסת, כשלפתע שאל אחד מהם: "תגיד אתה זוכר את הבחורה שנתקעה עם הרכב שלה לפני כמה שבועות?" "בטח, איך אפשר לשכוח", ענה לו אחיו. "כן, אהה... אבל תגיד, אכפת לך אם היא תיכנס להיריון?" שאל הראשון. "האמת, ממש לא" השיב השני. "אז יאללה בוא נוריד כבר את הדבר המטופש הזה".