לא צריך מצנח כדי לעשות צניחה חופשית - צריך מצנח כדי לעשות צניחה חופשית יותר מפעם אחת...
זה מוזר שאם אתה תורם כליה אחת כולם חושבים שזה מדהים, אבל ברגע שאתה מביא 5 כליות אז אנשים פתאום מתחילים להתקשר למשטרה...
בתי הקברות בישראל צפופים ברמה לא הגיונית, אנשים פשוט מתים להיכנס...
למה בבתי חולים יש ברזיות בכל מקום? כדי שיהיו מים לכל הצמחים...
הבת שלי שאלה אותי איך כוכבים מתים, אז עניתי לה: "בדרך כלל ממנת יתר".
בדיוק קראתי שבניו יורק מישהו נדקר כל 52 שניות. איזה בחור מסכן הוא...
ככל שהזמן עובר אני חושב עוד ועוד על האנשים שאיבדתי לאורך הדרך... כנראה שעבודה כמדריך טיולים זה לא בשבילי.
המטפל הזוגי שלי נפטר - הוא היה כל כך גרוע שאפילו לא אכפת לי שנפרדנו...
האיבר של המת מר שוורץ
הקברן עבד עד מאוחר בלילה אחד. הוא בדק את גופתו של מר שוורץ, שאותה עמדו לשרוף, וגילה משהו מדהים. לשוורץ היה את האיבר הגדול ביותר שהוא ראה.
"אני מצטער, מר שוורץ", העיר הקברן, "אני לא יכול לאפשר שישרפו כזה איבר מרשים". הוא לקח סכין, חתך את האיבר, תחב אותו לתיקו ולקח אותו איתו הביתה.
"יש לי משהו להראות לך, את פשוט לא תאמיני", הוא אמר לאשתו תוך שהוא פותח את תיקו.
"אלוהים אדירים!", קראה אשתו, "שוורץ מת!!!".
אנשים שצריך להרוג: כל מי שרושם בפייסבוק "לומד באוניברסיטה של החיים".
אנשים שצריך להרוג: כל מי שמסוגל לשתות ולבלות עד 2 לפנות בוקר, ואז לקום ב-7 רענן ומלא אנרגיה.
אנשים שצריך להרוג: כל מי שפוגש אותך באמצע קניות בסופר ושואל "אז מה אתה עושה פה?"
הבקשה האחרונה של האישה
אישה אחת שכבה על ערש דווי והרגישה כי רגעיה ספורים, קראה לבעלה ואמרה לו שיש לה בקשה אחרונה לפני המוות.
"אחרי שנים רבות כל כך אני מבקשת ממך בכל לשון של בקשה, בהלוויה שלי תלך יד ביד עם אימי. למרות שלא הסתדרתם אף פעם, אני מאד רוצה שכולם יחשבו שהכול בסדר... אתה תעשה זאת עבורי?" היא שאלה.
ענה לה הבעל: "זו בקשה אחרונה לפני המוות, אז אני מבטיח לך שאקיים אותה - אבל שיהיה לך ברור, אני מההלוויה הזו כבר לא אהנה!"
"גברת, אני מוכרח לראות את הדוקטור. שתיתי רעל מסוכן".
"מצטערת", משכה המזכירה בכתפיה, "אני יכולה לקבוע לך תור רק לעוד שישה שבועות".
"לעוד שישה שבועות? אני עלול למות עד אז!"
"אין דבר. אפשר יהיה תמיד לבטל את התור".
שני ציידים פסעו ביער, כשלפתע אחד מהם התמוטט ונפל ארצה.
חברו הצייד נזעק מיד לעזרתו, ניסה לשפוך על פניו מים קרים ולהנשימו, אך לא הצליח לראות ממנו שום תגובה או רוח חיים.
לחוץ ומבוהל חייג הצייד באמצעות הנייד שלו אל מוקד החירום הרפואי: "אני חושב שהחבר שלי מת" הוא צעק, "מה אני יכול לעשות?!".
הנציג אמר בקול רגוע וסמכותי: "תירגע אדוני, הכל בסדר. בוא נוודא קודם שהוא באמת מת..."
כעבור שניות בודדות שמע הנציג מן העבר השני של הקו ירייה מחרישת אוזניים, ואז שמע את הצייד שואל בקולו: "כן, מה עכשיו?!"
עשר בלונדיניות וברונטית אחת טיילו על גשר תלוי בין שני הרים, כשלפתע הגשר ניתק מצדו האחד והבנות מצאו עצמן תלויות באוויר. הבנות חששו שבגלל משקלן הגשר עלול להיקרע לגמרי וכולן ימותו, לכן הן החליטו שאחת מהן תצטרך לוותר ולעזוב למען כולן.
דקות ארוכות עברו בעודם אוחזות בחבל והבנות לא הצליחו להגיע להחלטה, עד שלפתע הברונטית פצחה בנאום מרגש על חברות, נתינה ואהבה וסיימה עם המשפט "אני עוזבת..."
לא חלפו שניות בודדות והברונטית צנחה אל מותה, כשחברותיה הבלונדיניות מביטות בה מלמעלה בפליאה.
הבלונדיניות ההמומות כל כך הוקסמו מן ההקרבה של הברונטית, שהן כולן בבת אחת מחאו לה כפיים...
בחור צעיר אחד יושב ברכבת ומולו 2 פולניות זקנות - אחת שמנה ואחת ורזה - שלא מפסיקות לריב ולהתווכח.
הרזה אומרת: "חייבים לסגור כאן את החלון. אני מתה מקור!"
השמנה אומרת: "אם יסגרו את החלון כאן אני אחנק מחום."
הוויכוח מגיע עד נהג הרכבת שמגיע לפתור את הבעיה, וגם הוא לא יודע מה לעשות איתן.
"יש לי רעיון" אומר הבחור צעיר לנהג. "קודם נפתח את החלון כדי שהרזה תמות מקור ואז נסגור אותו כדי שהשמנה תיחנק."
הבעל צפה בטלוויזיה כל היום בזמן שאשתו כיסחה את הדשא בקיץ החם, עד שהוא הרים את עצמו מהספה ויצא החוצה לכיוון אשתו:
"מה לארוחת ערב?", שאל.
"מה?! אתה יושב לך במזגן כל היום בזמן שאני כאן עובדת בחום כל היום! אני לא מאמינה שאתה עוד מבקש ממני ארוחת ערב! תדמיין שאני מחוץ לעיר ותכין אוכל בעצמך!"
הגבר נכנס פנימה ובישל לעצמו סטייק עסיסי עם תפו"א אפויים, לחם שום וכוס גבוהה עם לימונדה קרה.
כשהיא סוף סוף סיימה לעבוד בחוץ, נכנסה אשתו פנימה וראתה אותו מסיים את הארוחה.
"הכנת לעצמך אוכל? איפה המנה שלי?"
"אה? חשבתי שאת מחוץ לעיר".
הלוויתו תתקיים בשעה 14:00 בבית העלמין ירקון.
איש אחד הגיע לרופא לקבל את תוצאות הבדיקה שלו: "דוקטור, כמה זמן נשאר לי לחיות?" הרופא:"עוד עשר.." האיש:"מה עשר? עשרה חודשים? עשר שנים? מה עשר?" הרופא: "תשע.. שמונה.. שבע.. "
החולה: "דוקטור, אתה בטוח שיש לי דלקת ריאות? שמעתי פעם שרופא טיפל במישהו בדלקת ריאות ולבסוף הוא מת מטיפוס". הרופא: "אל תדאג, אצלי זה לא יכול להיות. אצלי כשאני מטפל במישהו עם דלקת ריאות הוא מת מדלקת ריאות".
הפרסי שפירסם מודעת אבל על אשתו
אשתו של פרסי אחד נפטרה, והוא התקשר לעיתון המקומי כדי לפרסם בו מודעת אבל. שאלה אותו המוקדנית: "מה תרצה לרשום במודעה?"
ענה לה הפרסי: "שרה מתה".
השיבה המוקדנית: "אדוני, אתה יודע שאתה לא משלם לנו על פי מילה? זה תעריף אחיד, אתה יכול לפרסם אצלנו משפט שלם אם אתה רוצה".
ענה לה הפרסי: "אוקיי, אז תרשמי: שרה מתה אתמול".
המוקדנית אמרה: "תראה אדוני, אתה יכול להוסיף עוד שש מילים שלמות ואני אחייב אותך על משפט אחד בלבד".
אמר לה הפרסי: "אוקיי, אז תכתבי 'למכירה מאזדה 2016, קילומטרז' נמוך'".
איש אחד ישב עם אשתו לאכול צהריים, כשלפתע נשמע צלצול בדלת. הוא ניגש אל הדלת ולפניו ניצב חברו הטוב, שאמר לו בקול שבור: "לא נעים, עצוב, אבל אשתי נפטרה..״ והוסיף: ״היום ב-4 אחר הצהרים ההלוויה בשער הגאולה בבית הקברות ירקון..."
האיש נדהם, סיפר לזוגתו, בקושי גמר לאכול, מיהר והתלבש יפה, תוך כדי שאשתו מקפידה שייראה טוב. חיש מהר יצא ונסע לטקס הקבורה.
כעבור שנה...
האיש ישב עם אשתו לאכול צהריים, כשלפתע נשמע צלצול בדלת. הוא ניגש אל הדלת ולפניו ניצב אותו חבר טוב. "לא נעים, עצוב נורא, אבל אשתי השנייה נפטרה..." אמר החבר בגרון חנוק "היום ב-4 אחר הצהרים ההלוויה בשער הגאולה בבית הקברות ירקון..."
האיש נדהם, סיפר לזוגתו, גמר לאכול, התלבש לאט, אפוף מחשבות, תוך שאשתו מזרזת אותו לא לאחר ומקפידה שייראה טוב. באי חשק קל, נסע האיש לטקס הקבורה.
כעבור שנה...
האיש ישב עם אותה אשה לאכול צהריים, כשלפתע נשמע צלצול בדלת. הוא ניגש אל הדלת ולפניו ניצב החבר הטוב, ממרר בבכי: "לא נעים, עצוב נורא, אבל אשתי השלישית נפטרה... היום ב-4 אחר הצהרים ההלוויה בשער הגאולה בבית הקברות ירקון..." אמר קצרות וברח בבכי תמרורים.
האיש נדהם, סיפר לזוגתו, גמר לאכול, לא התלבש ונראה אפוף מחשבות. כשאשתו זירזה אותו שיתלבש כבר, כדי שלא יאחר לטקס הקבורה אמר: "אני לא הולך..."
"למה אתה לא הולך?" שאלה "הרי זה החבר הטוב שלך... לא יפה ככה..."
"חברים-חברים, אבל לא נעים לי..." מלמל.
"מה לא נעים לך?!" הופתעה אישתו.
"מה לא נעים לי???!..." התפרץ האיש בחזרה: "הוא כבר הזמין אותי 3 פעמים ואני לא הזמנתי אותו אפילו פעם אחת! באמת לא נעים..."
בוקר אחד רופא בכיר התקשר לאחד המטופלים שלו, ואמר בצער: "יש לי בשורות רעות ובשורות ממש רעות. במה אתה רוצה שאתחיל?"
המטופל הלחוץ היסס כמה שניות ואמר בפחד: "תתחיל עם הרעות דוקטור".
"אוקיי, אז הבשורות הרעות הן שיש לך 24 שעות לחיות."
לא מאמין למשמע אוזניו, שאל המטופל את הרופא על סף בכי: "אם אלה החדשות הרעות, אז מה החדשות הממש רעות?!"
הרופא השיב בטון קודר: "אני מנסה להשיג אותך מאז אתמול בבוקר..."
היום זהו המשחק השביעי של ליגת ה-NBA האמריקאית, ואוהד נלהב של קבוצת הכדורסל המקומית עשה את דרכו לאצטדיון ותפס את מקומו.
רגע לפני תחילת המשחק, הבחין האוהד להפתעתו כי הכיסא לידו נשאר פנוי. הוא פנה אל הגבר שישב מהעבר השני של הכיסא ושאל אותו: "סליחה, מישהו מתכוון לשבת פה?"
הגבר הסתכל עליו ואמר בעצב: "לא, הכיסא ריק."
"מה?! מי המשוגע שקונה כרטיס למקום כל כך יקר במשחק כל כך חשוב ב-NBA ולא מגיע?!" אמר האוהד בפליאה ושמץ של כעס ניכר עליו.
הגבר ענה לו: "ובכן, זה הכיסא שלי, אבל אישתי הלכה לעולמה וזהו משחק ה-NBA הראשון שאנחנו לא מגיעים יחד"
האוהד הסתכל על הגבר במבט מרחם ומבויש: "אני מצטער לשמוע, לא התכוונתי. אבל לא היה מישהו אחר - חבר או קרוב משפחה שרצה לבוא איתך?"
ענה הגבר: "לא איזה... כולם בהלוויה..."
צייר בא לגלריה שמייצגת אותו. אומר לו בעל הגלריה: "יש לי חדשות טובות, וחדשות רעות".
"מה החדשות הטובות?" שואל הצייר.
"הבוקר נכנס אדם לגלריה ושאל אותי אם הערך של הציורים שלך יעלה אחרי שתמות. אמרתי לו שכן, אז הוא קנה את כל הציורים שלך".
"אז מה החדשות הרעות?", שואל הצייר.
"זה היה הרופא שלך".
איש אחד פונה לספרנית בספריה ומתעניין היכן ימצא ספר שיעזור לו להתאבד.
הספרנית מפנה אותו לאזור הרצוי, אך לאחר חמש דקות חוזר האיש לספרנית ואומר לה: "אין שם שום ספר, כל המדפים ריקים."
"כן", מהנהנת הספרנית ומוסיפה: "את הספרים האלו משום מה אף אחד לא מחזיר..."
איש מאושפז כמה ימים בבית חולים. ביום החמישי שואל האיש את הרופא: "נו, יש לך תוצאות של הבדיקות?"
הרופא:"כן"
האיש:"נו, וכמה זמן יש לי לחיות?"
הרופא:"עוד עשר.."
האיש:"מה עשר? עשרה חודשים? עשר שנים? מה עשר?"
הרופא: "תשע..שמונה..שבע.. "
ג`ק החליט לעשות סקי עם חברו, בוב. הם העמיסו את הג`יפ ונסעו צפונה, ולאחר מספר שעות נסיעה נתקלו בסערה איומה, נכנסו לחווה סמוכה וביקשו מהאישה החתיכה שפתחה להם את הדלת רשות להישאר ללון בלילה.
"אני יודעת שמזג האוויר איום שם בחוץ וכל הבית הענק הזה הוא שלי, אבל התאלמנתי לא מזמן," היא הסבירה, "אני דואגת מה יגידו השכנים אם אתן לכם להישאר בביתי".
"אל תדאגי" אמר ג`ק, "נשמח לישון במחסן. ואם מזג האוויר ישתפר, נצא מפה עם אור ראשון". האישה הסכימה, שני הגברים הלכו למחסן ונשכבו לישון. בבוקר מזג האוויר השתפר והם נסעו משם ונהנו מסוף שבוע נפלא של סקי.
כעבור כתשעה חודשים, ג`ק קיבל מכתב לא-צפוי מעורך-דין. לקח לו קצת זמן, אך בסופו של דבר הבין שהמכתב הגיע מעורך הדין של אותה אלמנה יפה שפגש בסוף השבוע של הסקי. הוא הלך לבקר את חברו, בוב, ושאל: "בוב, האם אתה זוכר את האלמנה החתיכה מהחווה בה נשארנו בחופשת הסקי שלנו בצפון?"
"כן," ענה בוב.
"האם קמת באמצע הלילה, הלכת וביקרת אותה?"
"כן," הודה בוב במבוכה. "אני חייב להודות שכך עשיתי."
"והאם השתמשת בשם שלי במקום לומר לה את שמך?"
פניו של בוב הפכו אדומות והוא אמר, "כן, חבר. אני מצטער. למה אתה שואל?"
"היא נפטרה והשאירה לי הכול!"
עבור לבא-במייל
