קמצן א': קניתי לבן שלי נעליים חדשות, וביקשתי ממנו לעלות שתיים שתיים במדרגות כדי שהן לא ישתפשפו מהר. קמצן ב': רעיון מעולה, וזה עזר? קמצן א': לא, הוא ניסה להגדיל ראש, עלה שלוש שלוש, וקרע את המכנסיים.
"לפני שאתה שופט מישהו, תנסה לצעוד ק"מ אחד בנעליו - ככה שאם תבקר אותו, אתה תהיה רחוק ממנו לפחות ק"מ והוא יהיה בלי נעליים" - ג'ק הנדי
מספר המזל של ישראל
בדרכו הביתה לאחר יום של סידורים רפי ראה את חברו הטוב ישראל יוצא מהקיוסק השכונתי עם שקית ענקית של שוקולדים וזר פרחים. רפי מיד ניגש אל ישראל והחל לתחקר אותו בקשר לקניות המוזרות שלו.
"שמע זה סיפור מדהים" אמר לו ישראל, "היה לי חלום ממש מוזר אתמול בלילה... הכל מסביבי היה שחור וחשוך עד שפתאום ראיתי פסל ענק ומוזהב של הספרה חמש. הוא היה יותר גדול מכל דבר שראיתי עד היום ונצץ כל כך חזק עד שהתעוררתי מסונוור וידעתי שזה סימן!
מאוחר יותר אשתי שלחה אותי לקנות לה קוטג' 5% אז הגעתי לפה ובטלוויזיה בדיוק שידרו את החמישייה הקאמרית. לא התחשק לי לראות את זה אז אמרתי למוכר להעביר ערוץ, ובלי שאמרתי לו כלום הוא שם ערוץ חמש! בדיוק שידרו פרסומת למרוץ סוסים שישודר בחמש בערב ואז כבר התחלתי לחשוב שמשהו מאוד מוזר קורה פה...
מתברר שלאחד מהסוסים במרוץ קוראים "האלמנט החמישי" וברגע שקלטתי את זה אמרתי לעצמי שאין מצב שזה צירוף מקרים. החמש המוזהב שראיתי בחלום וכל מה שקרה אחר כך, זה הכל היה סימן, אם אני מהמר על הסוס הזה אני בדוק זוכה! אז הלכתי לבנק, משכתי את 5,000 השקלים האחרונים שהיו לנו בחשבון וישר חזרתי לפה כדי למלא טופס ולשלוח."
"שמע זה באמת סיפור מדהים" אמר רפי, "אז עכשיו אתה הולך לחגוג עם אשתך?"
"איזה לחגוג ואיזה נעליים", השיב ישראל, "הסוס המפגר הזה סיים במקום החמישי..."
פעם אחת היה איש שעבד כל חייו וחסך כל שקל מכספו. הוא היה קמצן אמיתי הוא אהב את הכסף שלו יותר מכל דבר אחר.
ממש לפני שמת הוא אמר לאשתו "עכשיו תקשיב לי טוב, כשאני אמות, אני רוצה שתקברי את כל הכסף שלי יחד איתי, אני רוצה לקחת אותו איתי לעולם הבא".
הוא אילץ את אשתו להבטיח לו מכל הלב כי כאשר ימות, היא תגשים את צוואתו ותקבור איתו את הכסף.
ובכן, יום אחד הוא מת.
בהלוויה שלו, אשתו עמדה סמוך לקבר ומיררה בקול גדול. רגע לפני שהסתיים הטקס, צעקה האשה "חכו רק רגע!"
היא אחזה בידה קופסת נעליים, ניגשה עם הקופסא אל הקבר והניחה אותה לצד הגופה. כאשר חזרה למקומה, שאלה חברתה הטובה "אני מקווה מאוד שלא באמת קברת את כל הכסף...?"
"כן קברתי", ענתה האישה "אני אישה טובה ואני לא יכולה לשקר. הבטחתי לו שאני אקבור את הכסף יחד איתו וכך עשיתי."
"את מתכוונת להגיד לי שכרגע קברת את בעלך יחד עם כל אגורה שהייתה לו?" החברה הופתעה.
"בהחלט" ענתה האישה "הוצאתי את כל הכסף מהחשבון שלו, הפקדתי אותו בשלי ורשמתי לו צ'ק!"
שני איראנים שטסו מטורקיה לאנגליה ביקשו באופן מפורש מושב אחד ליד החלון ואת המושב לידו. כשהם עלו למטוס הם גילו שיש 3 מושבים בכל צד, מה שאומר שיש לידם מושב ריק... בזמן שהם התארגנו במקומות שלהם, הם העלו כל מיני השערות בקשר לזהות האדם שישב בכיסא השלישי. אחד מהאיראנים קיווה שזאת תהיה אישה צעירה ונאה, והשני בכלל העדיף שהמושב יישאר ריק למשך כל הטיסה, אך בעודם מדברים ניגש אל השורה שלהם יהודי דתי מבוגר והתיישב לידם.
אחרי שהמטוס המריא היהודי התרווח בכיסא שלו, חלץ נעליים וקרא ספר בשקט. לקראת סוף הטיסה, האיראני שישב במרכז השורה לפתע חשב על דרך להתעלל קצת ביהודי שהתיישב לידם, ולחש באוזן של חברו את התוכנית. זמן קצר לאחר מכן האיראני שישב ליד החלון החל להשתעל בפראות וחברו ביקש מהיהודי שיקום ויביא לו משהו לשתות כי הוא ליד המעבר. ברגע שהיהודי קם, לקח האיראני שישב לידו את אחת מהנעליים של היהודי, משך באפו וירק לתוכה בעוצמה.
כשהיהודי חזר כעבור כמה דקות הוא הביא איתו כוס קולה והגיש אותה לאיראני שישב לידו. "תודה על העזרה אדוני. אני יכול לבקש ממך להביא גם לי כוס משקה? ככה אני לא אצטרך להטריח אותך לקום מהכיסא שוב כשאני אחזור". "בשמחה רבה" ענה היהודי וחזר שוב לאחורי המטוס כדי לבקש מהצוות כוס נוספת. בינתיים, שני האיראנים התפקעו מצחוק, וזה שישב ליד החלון לקח את הנעל השנייה של היהודי וירק כמות מכובדת מאוד גם בתוכה. היהודי חזר כעבור מספר דקות נוספות והביא איתו עוד כוס קולה שאותה הוא הגיש לאיראני השני שהסתיר את החיוך שלו והודה ליהודי בקצרה.
כאשר המטוס נחת, היהודי נעל את נעליו וברגע שהוא הרגיש את הרטיבות ברגליו הוא מיד הבין מה קרה. "תגידו...", הוא נאנח ואמר לאיראנים שבקושי כבשו את החיוכים שלהם, "זה באמת נראה לכם מצחיק? זה באמת הכרחי? עד מתי שני העמים שלנו ימשיכו לריב? מתי נלמד להיות בני אדם? מתי נפסיק לירוק בתוך נעליים ולהשתין בתוך כוסות קולה?"
היה היו איש ואישה שהיו נשואים באושר יותר מ-60 שנה. הם שיתפו זה את זו בכל עניין ושוחחו ביניהם על כל נושא, לא הסתירו זו מזה וזה מזו כלום כל שנות נישואיהם מלבד דבר אחד. לאישה הזקנה הייתה קופסת נעליים מוסתרת בארון למעלה, והיא דאגה להזהיר את בעלה, לבל ישאל אותה מה פשר הקופסה אי פעם.
במשך כל שנות נישואיהם הוא לא שאל לפשר הקופסה ומה יש בה, אבל, יום אחד חלתה מאוד האישה הזקנה והרופא אמר שהיא כבר לא תחלים לעולם. אז סבר הבעל כי עליו לפתור את התעלומה. הוא הוריד את הקופסה ממרומי הארון והניחה על המיטה בצד, ליד רעייתו. גם היא ידעה שזה הזמן הנכון לספר לבעלה מה יש בה בקופסה. בפותחו את הקופסה, נדהם לגלות בה 2 מפיות ארוגות וחבילת מזומנים בסך 25,000$. בעלה שאל: "מה פשר העניין והקשר?"
השיבה לו אשתו: "כשעמדנו להינשא, סבתי סיפרה לי מהו סוד הנישואין המאושרים, באמרה כי אסור לעולם לכעוס וכי אם פעם ארגיש בי כעס או עלבון צורב, עלי לנצור לשוני, להיות שקטה ולרקום מפית כדי להעביר את התחושות".
האיש הזקן היה נרגש ונסער וניסה לעצור את דמעותיו, "רק שתי מפיות אצורות בקופסה?" חשב לעצמו, "זה אומר שהיא כעסה עלי או התווכחה איתי רק פעמיים במשך כל שנות חיינו הארוכות, המשותפות והאהובות?" גל של שמחה ואושר פרץ בו.
"זה פשוט מדהים!" אמר הבעל, "אבל זה ההסבר למפיות הארוגות. מה ההסבר של סכום כה מכובד של כסף? מאין זה בא?"
"אוי יקירי" השיבה האישה, "זה הכסף שעשיתי ממכירת המפיות!"
בעל ואישה ישבו בבית קפה בתל אביב ודיברו ביניהם עד שלפתע דעתה של האישה הוסחה בגלל בחורה צעירה עם הנעליים היפות ביותר שהיא אי פעם ראתה. הבחורה הלכה לצד השני של בית הקפה והתיישבה לשוחח עם כמה חברות.
הבעל מיד שם לב שאשתו איבדה ריכוז ושאל אותה מה קרה.
"לבחורה שעברה פה עכשיו היו נעליים מדהימות ואני מתה לדעת איפה היא קנתה אותן. אתה חושב שזה יהיה מוזר אם אני אלך לשאול אותה מאיפה הן?"
"אם זה לא נעים לך יקירתי אז תרשי לי לעזור לך ולשאול" אמר הבעל, קם והלך לכיוון הבחורה עם הנעליים.
'איזה גבר מקסים ומתחשב יש לי', חשבה האישה בשמחה.
בינתיים הבעל הגיע לשולחן של הבחורה הצעירה ופנה אליה: "סליחה, את יכולה בבקשה להגיד לי איפה קנית את הנעליים האלו?"
"כן בטח" ענתה הצעירה, "מחנות שמצאת פה ממש מעבר לפינה ברחוב מקביל".
"וכמה הן עולות?" המשיך הבעל.
"2,000 שקל" אמרה לו הבחורה.
הבעל הודה לבחורה הצעירה, חזר לשבת ליד אשתו ואמר לה: "היא קנתה את הנעליים באמריקה".
אישה ובעלה יצאו לסיבוב סידורים בקניון. הם נכנסו לחנות נעליים, שם האישה ראתה זוג שממש אהבה ואמרה לבעלה: "תראה את הנעליים היפות האלה, אני חייב לקנות אותן! אויש אבל שכחתי את הארנק שלי בבית..."
"כמה הן עולות?" שאל הבעל.
"500", אמרה אשתו.
"סבבה", אמר הבעל, והוציא את הארנק שלו בביטחון מכיסו.
"אוי מאמי, זה כל כך מתחשב מצידך!" אמרה האישה.
"אני תמיד שמח לעזור מתוקה", השיב הבעל, "הנה 50, קחי מונית, סעי הביתה ותביאי את הארנק שלך".
זוג נשוי נסע לטייל בהודו.
יום אחד כשהסתובבו בשוק, ראו חנות נעליים קטנה. המוכר קרא להם מתוך החנות:
"בואו, היכנסו נא אל החנות הדלה שלי!"
כשנכנסו, קיבל את פניהם המוכר ההודי:
"יש לי סנדלים מיוחדים! מי שנועל אותם הופך להיות פראי במיטה, ממש נמר!"
בעוד שהאישה התלהבה מהרעיון, בעלה לא חשב שיש לו צורך בהם, כיוון שהוא עושה את העבודה כמו שצריך. אבל אחרי שכנועים של המוכר ונדנודים של האישה, הוא התרצה והחליט לנסות.
בשנייה שהכניס את הרגליים לסנדלים, נדלק ניצוץ פראי בעיניו ונהיה לו מבט חייתי, כזה שאישתו לא ראתה מעולם על פניו. הוא זינק על רגליו והתנפל על המוכר ההודי הצנום. אחוז אמוק, סובב הבעל את ההודי המסכן, כופף אותו על השולחן, קרע את מכנסיו במשיכה אחת ותלש גם את מכנסיו שלו.
הוא כבר אחז בירכיו בחוזקה ובא לבצע את זממו, כשרק בשנייה האחרונה הצליח ההודי לצעוק: "נעלת אותם הפוך!!!"