בדיחות בנושא הודיה כהן

בברוקלין, בשכונה יהודית, הוצב ברחוב שוטר שיצר "קשר הדוק" עם גברת כהן, ונהג לערוך אצלה אבזוך (ביקור) יומי דרך קבע. בוקר אחד כשהגיע, אמרה לו ביידיש: "היינט גייט נישט!" (היום לא הולך). לא עזרו בקשותיו ותחנוניו, והיא לא הסכימה אפילו שייגע בה. כשתהה מדוע היא מתרחקת ממנו, ענתה "לא תבין אתה הרי גוי". "תנסי אותי" אמר השוטר, והיא לבסוף הסבירה לו שיום שבת היום ובעלה עלול לחזור כל רגע מבית הכנסת. אמר לה השוטר בשפתה "הוב איך אאידיעה (יש לי רעיון), את תעמדי בדפנסטר (בחלון) ואני אבוא אלייך פין הינטן (מאחור). אם נראה את בעלך חוזר מבית הכנסת, נתפזר". גברת כהן התרצתה וכך עשו. מרוב עינוגים פגעה ידה של גב' כהן בעציץ הפרחים וחופן אדמה ניתז למטה היישר על ראשה של גב' לוי. זו הרימה ראשה וגערה בגב' כהן והזהירה אותה "אם זה יקרה נוך איין מול (עוד פעם) אני אצלצל מיד לפוליציי (לשוטר)!" השיבה לה גב' כהן: "דם פוליציי (השוטר) איך הוב הים אין טוחס..." (המשטרה בתחת שלי...).

הרב הניו יורקי ג'ונתן כהן בדיוק נכנס לנמל התעופה קנדי בדרכו לעלות על טיסה לישראל, כשפתאום פגש בטרמינל את חנהל'ה, חברת ילדות שלו מלוס אנג'לס אותה לא ראה כבר שנים ארוכות. "אוי, כמה טוב לראות אותך חנה'לה!", בירך אותה לשלום הרב, "מה שלומך בימים אלו?" "יכול היה להיות יותר טוב", ענתה לו חנהל'ה ונימת צער עמוק בקולה: "אני ובעלי ינקי מנסים להביא ילד לעולם כבר 15 שנים ולא מצליחים". "אוי א-ברוך, אני כל כך מצטער לשמוע", אמר בתגובה הרב, "אבל תשמחי לדעת שאני בדיוק בדרך לעלות על טיסה לישראל, שם אני נוסע לביקור בכותל המערבי הקדוש בירושלים. אני מבטיח לך שאשים שם פתק עם בקשה מיוחדת לאלוהים עבורך ועבור בעלך ינקי היקר". "תודה רבה לך, רבי ג'ונתן", בירכה אותה חנהל'ה, "שתהיה לך דרך צלחה". אחרי עוד כמה דברי חולין קצרים שהחליפו השניים, הם נפרדו לדרכיהם. 5 שנים לאחר מכן, כשג'ונתן בדיוק אכל ארוחת ערב בדירתו בניו-יורק, הוא שמע דפיקה בדלת. הוא פתח ומצא את חנהל'ה עומדת על סף הדלת עם בטן הריונית גדולה. "אוי ג'ונתן היקר", היא התמוגגה למראה חברה הוותיק אחרי שנכנסה לדירתו, "זוכר את הפתק הזה שהבטחת שתטמון עבורי בכותל לפני כמה שנים? אז תשמח לשמוע שאני ובעלי ינקי כבר הצלחנו להביא מאז לעולם זוג תאומים מתוקים, ואז עוד שלישייה חמודה – ועכשיו אני בדיוק בהריון עם לא פחות מרביעייה!" הרב ההמום לא יכול היה להסיר את החיוך מפניו אחרי ששמע את הבשורה של חנהל'ה, ואז פתאום היא שלפה מתיקה כרטיס טיסה לישראל עם התאריך של מחר ונתנה אותו בידיו של הרב. "חנהל'ה היקרה", אמר הרב בתדהמה, "אושרך אושרי – ממש לא הייתה צריכה להביא לי מתנת תודה עבור זה". "מתנת תודה?", אמרה חנהל'ה ולפתע נימת הקול שלה השתנתה והפכה כעוסה: "אני רוצה שתיסע עכשיו לירושלים, תמצא את הפתק הזה ששמת בכותל ותוציא ותקרע אותו! אני לא יכולה עם הלידות האלו יותר!"

אישה מבוגרת מגיעה אל הרופא להתייעצות. "במה אני יכול לעזור לך, גברת כהן?" שואל הרופא. "זה בעלי, דוקטור" עונה גברת כהן, "כבר לא נותר לו שום חשק מיני". "ניסיתם ויאגרה?" שואל הרופא. "אין סיכוי" עונה גברת כהן, "הוא אפילו לא מוכן לקחת אקמול..." "זו לא בעיה!" עונה הרופא "בעלך שותה קפה?" "בהחלט! בכל בוקר!" "אם כן, תכניסי לו את הויאגרה לכוס הקפה! הוא לא יטעם את זה בכלל! נסי את זה וצלצלי אליי עוד שבוע להגיד לי אם זה עבד". שבוע לאחר מכן, גברת כהן מתקשרת לרופא. "נו, זה עבד?" שואל הרופא בסקרנות. "אוי דוקטור, זה היה נורא! איום ונורא! פשוט מחריד!" גברת כהן מזועזעת. "באמת?!" הופתע הרופא, "מה קרה?" "ובכן... עשיתי את מה שאמרת והגנבתי לו את הויאגרה לקפה" מספרת גברת כהן "האפקט היה כמעט מיידי. חיש מהר הוא זינק על רגליו עם חיוך מפתה וניצוץ בעיניים. בהינף יד הוא אחז אותי בזרועותיו, העיף את כוסות הקפה מהשולחן, קרע את בגדיי וביצע בי מעשים של תשוקה!" "אני לא מבין" עונה הרופא, "נשמע שהתרופה עבדה מצויין..." "שומו שמיים!" "מדוע כל כך נורא? האם הסקס עם בעלך לא היה מספק?" "אלוהים אדירים!" צועקת גברת כהן "זה היה הסקס הכי טוב שהיה לי מזה 30 שנה!" היא עונה. "אבל כמו שזה נראה עכשיו, לעולם לא אוכל להראות שוב את פניי בקפה השכונתי!"

אברך יהודי מאודסה קיבל אישור מיוחד מהשלטונות לבקר במוסקבה. הוא עלה על רכבת ומצא מושב ריק. בתחנה הבאה עלה בחור צעיר והתיישב לצדו. האברך הביט בבחור הצעיר וחשב לעצמו: "הבחור הזה לא נראה כמו איכר, ואם הוא לא איכר סביר להניח שהוא מגיע מהמחוז בו אנו נמצאים. אם הוא מגיע מהמחוז הזה, הוא מוכרח להיות יהודי, משום שזהו הרי מחוז יהודי. מצד שני, אם הוא יהודי, לאן הוא יכול לנסוע? אני היחיד בכל המחוז שזכיתי באישור כניסה למוסקבה. רגע - ממש ליד מוסקבה ישנו כפר קטן שנקרא סמואט, ולשם אין צורך באישור. אבל למה שהוא ייסע לסמואט? כנראה הוא נוסע לבקר את אחת המשפחות היהודיות שם. אבל כמה משפחות יהודיות יש בסמואט? רק שתיים - משפחת ברנשטיין ומשפחת שטיינברג. הברנשטיינים הם משפחה איומה, אז בטח הוא נוסע לבקר את שטיינברג. אבל למה הוא נוסע? לשטיינברגים יש רק בנות, אז אולי הוא החתן שלהם. אבל אם זה מה שהוא, אז למי מהבנות הוא נשוי? שרה התחתנה עם עורך-דין נחמד מבודפשט, ואסתר נשואה לאיש עסקים מז'יטומיר. אז זה מוכרח להיות בעלה של שרה. מה שאומר שקוראים לו אלכסנדר כהן, אם אני לא טועה. רגע, אם הוא מגיע מבודפשט, עם כל האנטישמיות שם, הוא בוודאי שינה את שם המשפחה שלו. מה המקבילה ההונגרית לכהן? קובאץ'. אבל אם הוא שינה את שמו, בטח יש לו איזה מעמד מיוחד. מה זה יכול להיות? אולי דוקטורט מהאוניברסיטה..." בנקודה הזאת פונה האברך אל הבחור הצעיר ואומר "מה שלומך דוקטור קובאץ'?" "טוב מאוד, תודה!" עונה הנוסע, "מה שלומך אתה, אדון מויש'ה זויכמיר?"

איש אחד מתקשר למרפאה לקבל תוצאות של בדיקות הדם של אשתו. מעבר לקו שואל אותו הרופא: "מה שם אשתך?" "שרה כהן" עונה האיש. הרופא בודק בתיקים הרפואיים שלו ואומר "ביום הבדיקה היו לי 3 מטופלות בשם שרה כהן, אולי יש לך את מספר תעודת הזהות שלה?" "לא" עונה האיש. "טוב" אומר הרופא, "אני אגיד לך ככה: לשרה אחת יש בעיות לב, לשנייה יש אלצהיימר, ולשלישית איידס״. "אלוהים אדירים, איך אוכל לדעת?" שואל האיש בחרדה. "זה פשוט" עונה הרופא "שלח את אשתך לרוץ מסביב לבניין, אם היא חוזרת, אל תשכב איתה..."

ליהודי זקן היה כלב שהיה החבר היחיד שהיית לו כ-15 שנה. למרבה הצער, הכלב מת. כיוון שהוא מאוד נקשר אליו, הוא הלך לרב ושאל אם הוא יוכל לומר קדיש על הכלב. ענה לו הרב: "תראה מר כהן, אתה יודע שאנחנו אורתודוקסים, קדיש זה רק לבני אדם, לא לבעלי חיים..." "למעשה..." ממשיך הרב, "יש בית כנסת רפורמי במרחק של שני רחובות מכאן. לך לשם ותבקש שיעשו קדיש על הכלב, אתה יודע, הם מספיק משוגעים כדי לעשות את זה". הזקן הודה לו ואומר: "אתה חשוב שהם גם יקבלו את התרומה שלי של 100,000 דולר לזכרו של כלבי הקטן מויש'ה?" "עצור!" צעק הרב, "למה לא אמרת שהכלב יהודי?!"

ביל גייטס החליט לערוך כנס ענק שבמהלכו ייבחר המועמד המתאים למשרת יושב ראש מיקרוסופט אירופה. לכנס הוזמנו 5,000 מתמודדים שכונסו והתיישבו באולם גדול. אחד מהמתמודדים היה מוריס כהן, יהודי טוניסאי המתגורר בפריז. מר גייטס הודה לכל משתתפי הכנס שהגיעו והתחיל לערוך את המיון לבחירת היו"ר. הוא המשיך ואמר שלמרות שהוא כבר לא מנהל החברה בפועל, עדיין חשובה לו מאוד איכות האדם שיתקבל לתפקיד, ולכן הסינונים יהיו קשים במיוחד. בשלב הראשון הוא ביקש מכל מי שאינו יודע את שפת התכנות JAVA לקום ולעזוב. 2,000 אנשים קמו ויצאו מהאולם. מוריס כהן אמר לעצמו, "אני לא מכיר את השפה הזאת, אבל מה כבר אני יכול להפסיד אם אשאר? אני אנסה!". בייל גייטס המשיך וביקש מהמועמדים שנשארו כי כל מי שאין לו ניסיון בניהול קבוצתי של 100 איש ומעלה, שיקום ויעזוב גם הוא את האולם. 2,000 אנשים נוספים קמו ועזבו. "אמנם אין לי ניסיון כזה, אבל מה אני יכול כבר להפסיד? מה יכול לקרות?" חשב מוריס כהן לעצמו והחליט להישאר באולם. ביל גייטס ביקש בקשה נוספת מיושבי האולם שנותרו, והפעם כי כל מי שלא סיים את האוניברסיטה בהצטיינות - שיעזוב את האולם. 500 אנשים נוספים יצאו באכזבה. מוריס כהן אמר לעצמו "עזבתי את ביה"ס בגיל 15, אבל אין לי מה להפסיד", והוא המשיך לשבת. לבסוף אמר ביל גייטס: "כל מי שאינו דובר את השפה הסרבו-קרואטית מתבקש לעזוב." 498 מועמדים עזבו את האולם. מוריס כהן חשב "אני לא דובר סרבו-קרואטית, אבל לעזאזל, אין לי מה להפסיד – אני נשאר". מוריס מצא את עצמו באולם הגדול עם עוד מועמד אחד שנשאר אחרי שכולם עזבו. ביל גייטס הצטרף אליהם ואמר "כנראה שאתם המועמדים היחידים המדברים סרבו-קרואטית, לכן, אני מבקש לשמוע שיחה קצרה שתנהלו ביניכם בשפה זו." בקור רוח פנה מוריס לעבר המועמד השני ואמר לו: "מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?" המועמד האחר השיב: "שבכל הלילות אנו אוכלים חמץ ומצה".

רוכב אופניים עוצר ליד חנות לתיקון אופניים בוורשה שבפולין. מכיוון שהודיעו לו שהתיקון ייערך זמן והיות והוא גר קרוב, הוא החליט ללכת הביתה ברגל. בדרך, עצר הבחור בחנות כלי בית וקנה דלי וסדן. אחר כך המשיך בדרכו לאטליז, שם קנה שתי תרנגולות ואווז. בדרכו החוצה התעוררה בעיה, איך יסחוב את כל הדברים? בזמן שחשב וגירד בראשו, נעצרה לידו אשה מבוגרת בשם גברת כהן, שסיפרה לו שהלכה לאיבוד ושאלה: "האם תוכל להגיד לי איך להגיע לרחוב זוקצ'ינסקי 160?" רוכב האופניים השיב "במקרה אני גר ברחוב זוקצ'ינסקי 161. הייתי מלווה אותך, אך איני מסוגל לסחוב את כל מה שקניתי..." גברת כהן מיד הציעה "למה שלא תשים את הסדן בדלי, תחזיק את הדלי ביד אחת תשים תרנגול אחד מתחת לכל זרוע ואת האווז תחזיק ביד השנייה?" הוא הודה לה מאוד והחל ללוותה הביתה. בדרך הציע הרוכב "בואי נלך בדרך הקיצור שלי מהסמטה הזאת, כך נגיע ממש מהר" גברת כהן הביטה בו במבט בוחן ואמרה "אני אלמנה גלמודה בלי בעל להגן עליי, איך אהיה בטוחה שכשנגיע לסמטה לא תצמיד אותי לקיר, תרים לי את החצאית ותכבוש אותי?" "בחייך, גברת" השיב הרוכב, "אני סוחב סדן, שתי תרנגולות ואווז. איך בדיוק אני אמור להצמיד אותך לקיר, להרים לך את החצאית ולכבוש אותך?" גברת כהן מיד השיבה "זו בכלל לא בעיה; תוריד את האווז, תכסה אותו עם הדלי, הנח את הסדן על הדלי ואני אחזיק לך את התרנגולות!"

סבתא אחת נתנה הוראות לנכד שלה שמגיע לבקר עם אשתו בחג: "אתה בא לדלת הראשית של הבניין ברחוב הרצל ארבעים וחמש. באינטרקום שבכניסה אתה לוחץ עם המרפק על הכפתור של משפחת כהן, ואני אפתח לך. אחר-כך אתה מגיע ללובי, ומצד שמאל יש מעלית. תלחץ עם המרפק על הכפתור של קומה 14. כשתגיע לקומה הרצויה - הדירה שלי מצד ימין. תלחץ עם המרפק על הפעמון ואני אפתח לך." שאל אותה הנכד: "סבתא, זה נשמע מאוד פשוט, אבל למה ללחוץ עם המרפק על כל דבר? את עוד מפחדת מהקורונה?" ענתה הסבתא: "איזו מין שאלה זאת... הרי אתם לא באים בידיים ריקות נכון???!!!"

אישה היתה במיטה עם המאהב שלה, כששמעה את בעלה פותח את הדלת הקדמית. "מהר", היא אמרה, "תעמוד בפינה". היא שפכה שמן תינוקות על כל גופו ולאחר מכן אבקה אותו עם טלק. "אל תזוז עד שאגיד לך", ציוותה האישה על המאהב שלה, "תעמיד פנים שאתה פסל". "מה זה?" שאל הבעל כשהוא נכנס לחדר. "אה, זה פסל", היא ענתה, "ראיתי אצל משפחת כהן אחד כזה ואהבתי אותו, אז קניתי גם לנו אחד". הם לא דיברו על זה יותר, גם לא כשהלכו לישון. בסביבות השעה 2:00 הבעל קם, הלך למטבח וחזר עם כריך ובירה. "הנה", הוא אמר לפסל, "קח את זה. עמדתי ככה יומיים בבית של משפחת כהן ואף אחד לא הציע לי כלום".

יש פוליטיקאים שממשיכים להבטיח לנו שממש עוד מעט כל החרדים יתגייסו. אם אתם כמונו, נוטים שלא להאמין לו, אפשר לפחות לספר כמה בדיחות על הדרך... אז מה יקרה כשהחרדים יתגייסו לצה"ל? 1. השק"מ יהפוך לסניף של "סופר שפע מהדרין". 2. מפקד שהוא כהן יחויב למנות סגן שהוא לוי. 3. מדיניות החיסולים תוחלף בפולסא דנורא. 4. במקום תרבות יום א' יהיה "תיקון יום א'". 5. הם יילחמו בעוז בכל אויבנו – אלא אם בדיוק יש סעודה שלישית. 6. כל טיל יכיל ברכת הדרך. 7. הפלוגות יוחלפו בחצרות. 8. יתווספו פאות לכומתה. 9. במקום פטור זקן, החיילים יוציאו פטור מזקן. 10. יוסיפו גרפיטי של "נ נח נחמ נחמן מאומן" לכל טנק מרכבה. 11. רובה התבור יוחלף ברובה הר סיני. 12. המקלחות המטונפות בבסיסי הטירונות יהפכו למקווה טוהרה. 13. הרב ה"רטנגן" ימונה לקצין רפואה ראשי. 14. הרס"רים יוחלפו בנטורי קרתא. 15. המשטרה הצבאית תהפוך למשמרות הצניעות. 16. לא ייערך מסדר ניקיון בלי מניין. 17. המשכורת הצבאית תועבר בכפולות של ח"י. 18. עיתון "במחנה" יופץ באמצעות פשקווילים.

מר כהן הגיע לקופת החולים כדי לאסוף את תוצאות הבדיקות שאשתו עשתה, ולמרבה ההפתעה הוא התבקש להיכנס למשרד של הרופא שלה. "שלום רב אדון כהן, אני מאוד מתנצל על הטרחה, אבל הייתה לנו תקלה נוראית... מערכת הבדיקות שלנו התבלבלה בין תוצאות הבדיקות של אשתך לבין גברת כהן אחרת שהגיעה להיבדק בדיוק באותו יום אחריה. למרבה הצער שתי הבדיקות העלו תוצאות רעות, ועכשיו אנחנו לא יודעים איזו מחלה יש לאיזו גברת כהן..." "אני לא מבין, מה הסיפור? תביאו לכאן את אשתי ואת הגברת השנייה ותגידו להן לעשות שוב את הבדיקות שהן צריכות לעשות בהתאם למה שגליתם" אמר מר כהן. "זה מה שהיינו עושים בדרך כלל", השיב לו הרופא, "אבל במקרה הזה האופי של התוצאות הוא מאוד רגיש, ואנחנו לא רוצים להפחיד אף אחת מהנשים או לחשוף את הבעיה שלה". "למה אתה מתכוון? מה בדיוק מצאתם?" "לגברת כהן אחת יש אלצהיימר ולגברת כהן השנייה יש עגבת..." "זה איום ונורא! אי אפשר פשוט לעשות את הבדיקות שוב ולראות בדיוק איזו מחלה יש לכל אחת?" "אנחנו יכולים לעשות זאת, אבל אני צריך להגיד לך שהבדיקה הנוספת לא תהייה כלולה במסגרת הביטוח, ולמרבה הצער שתי הבדיקות האלו מאוד יקרות". "אוי ואבוי דוקטור... בדיוק יצאתי לפנסיה ואין לנו הרבה כסף בבית... מה אני אמור לעשות? ומה לגבי אשתי? איך נדע אם יש לה עגבת או אלצהיימר?" הרופא חשב במשך כמה רגעים ולבסוף אמר: "תראה אדון כהן, יש לי הצעה מאוד פשוטה וחסכונית שתעזור לך לגלות בדיוק ממה אשתך סובלת. תיקח אותה לנסיעה ותוריד אותה באמצע העיר במקום שהיא לא מכירה. אם היא תצליח לחזור הביתה, אל תשכב איתה!"