נגישות
- דפדפן זה אינו תומך בניגודיות. אנא השתמש בדפדפן אחר כמו chrome או firefox
- ניגודיות עדינה
- ניגודיות גבוהה
- הדגשת קישורים
- גופן קריא (אריאל)
- גופן מוגדל
- איפוס
- הצהרת נגישות
למי מאיתנו לא יצא לנסוע לירושלים הבירה ולראות בדרך - ממש במבואות העיר על כביש 1 באזור שער הגיא המפורסם - את שרידי הרכבים המשוריינים, העומדים שם במשך שנים רבות כהנצחה לאירועי העבר. אך על אלו אירועים בדיוק מדובר? למה שימשו אותם משוריינים, שהיום אולי נראים כמו קופסאות פח מחלידות, אך בעבר לקחו חלק חשוב במערכה על עצמאות ישראל ותקומתה? המשוריינים הללו היו למעשה אלו שהובילו את השיירות לירושלים הנצורה במהלך מלחמת השחרור, ואותם לוחמים, נהגים ומתנדבים שנסעו בהם הם ללא ספק חלק מגיבורי אותה מערכה שחירפו נפשם, וחלקם אף קיפחו חייהם בדרך. למדו פרטים מרתקים על סיפור השיירות לירושלים וצפו בתמונות היסטוריות המתעדות אותן.
ב-30 לנובמבר 1947, יום לאחר הכרזת עצרת או"ם על קבלת תוכנית הקמת שתי מדינות בארץ ישראל, החלו ערבי הארץ בפעולות איבה כנגד האוכלוסייה היהודית בכל רחבי המדינה. האויב הערבי השקיע מאמץ רב כדי לנתק את ירושלים – שהייתה מאוכלסת אז בכ-100,000 יהודים לעומת כ-34 אלף מוסלמים – משפלת החוף ומשאר חלקי הארץ, ולמנוע מאותם יהודים קיום נורמלי בעיר ושליטה עליה. באותם ימים היה רק כביש אחד שהוביל משפלת החוף אל ירושלים וההפך, והוא עבר בכפריים ערביים שתושביהם פשוט חסמו את מעבר התחבורה היהודית, אזרחים ואספקה אל ירושלים; עובדה זו הקלה על האויב הערבי, שהשתמש ביתרונם הזה כדי לקטוע אט אט את החיבור החיוני בין תל אביב והמרכז לירושלים.
ההנהגה היהודית בארץ לא הייתה יכולה כמובן להשלים עם המצב הזה, וניסתה לחפש פתרון שיפרוץ את אותו סגר ופעולות התנכלות שהטילו הערבים על ירושלים. כך פרח ועלה רעיון ארגון שיירות אספקה מאובטחות וחמושות שייצאו מתל אביב, יעלו דרך שער הגיא אל ירושלים, וחרף המתקפות, יצליחו בכוחות משותפים להגיע לעיר.
כבר באותם שבועות ראשונים של מלחמת העצמאות מינו ראשי ארגון "ההגנה", שהיה אחראי על ביטחון היישוב היהודי, את מישאל שחם לתפקיד קצין מטכ"ל לענייני תחבורה והוקמה "ועדה לתחבורה לשעת חירום". בדצמבר קיבלו אנשי הפלמ"ח, הכוח הצבאי של "ההגנה", הוראה להקים כוחות שיאבטחו את השיירות. 220 אנשי פלמ"ח, לוחמים כמו גם לוחמות, הוקצו למשימה ורוכזו בשני בסיסים ייעודיים: "זהבי" בתל אביב ו"הפורמנים" בירושלים, מהם יצאו למשימות ההגנה.
אך הליווי והגנת השיירות לא היו משימה פשוטה בכלל. המגנים לא היו מצוידים בנשק שיש בידי צה"ל כיום, אלא בנשק קל בלבד – אקדחים, רימונים, לעיתים גם תת-מקלעים – אותו היה צורך להסליק ולהסתיר כדי שלא יתגלו על ידי השוטרים הבריטיים, שהתנכלו גם הם לשיירות היהודיות.
כל שיירה שיצאה מתל אביב כללה מזון, אספקה, ציוד ודלק, והורכבה מאוטובוסים, מוניות ומשאיות שהובילו את המשא ותא נהג משוריין בלוחות פלדה המגוננים מפני ירי נשק קל. מסביב למובילים נסעו שתיים-שלוש מכוניות קטנות ומשוריינות שבהן ישבו צוות המגנים החמושים, והיו מקיפות את שיירת התובלה כדי לאבטח אותה.
בגלל האספקה הרבה והנשק המסורבל, השיירות היו כבדות ונסעו לאט – מה שלא נתן להן יתרון גדול. באופן מצער, השיירות שהצליחו בסופו של דבר לעשות את דרכן מירושלים לתל אביב כמעט תמיד לוו באבדות כבדות מצד המובילים ומצד המגנים. בין החודשים דצמבר 1947-מרץ 1948 נהרגו על הדרך הזו 73 לוחמי פלמ"ח ומובילים, ו-78 נפצעו. זכורה במיוחד "שיירת חולדה" שעלתה לירושלים במרץ 1948 בהרכב של 30 כלי רכב להובלה ועוד 7 משוריינים, והייתה הראשונה שלא הצליחה להגיע ליעדה כלל; בקרב מול הערבים שתקפו את המובילים, נהרגו 22 לוחמי הגנה ו-16 נפצעו.
אך בסופו של דבר – אומץ הלב, גבורת הרוח וכוח הרצון הם כנראה אלו שהכריעו את הכף לטובת שיירות האספקה האלו, שעל אף חירוף הנפש בהגעה אל העיר, הצליחו להביא כעשרות אלפי טונות של אספקה אל בירתנו, וסיפקו את מרבית צרכי החירום של היהודים בעיר.
לקראת סוף מרץ 1948 החלה להיפסק תנועת השיירות, זאת מכיוון שהיישוב היהודי הגיע לצומת דרכים במלחמת העצמאות, והמצור על ירושלים התהדק בעקבות סגירת כביש הגישה לעיר על ידי הבריטים. רק מבצע נחשון שהתחולל בתחילת אפריל ובו פרצו כוחות ההגנה את הדרך לעיר, החזיר את תנועת השיירות לסדרה והיא נמשכה עד לקום המדינה במאי 1948.
כיום, כפי שכבר כולכם יודעים, זכר אותן שיירות מונצח בשרידי הרכבים המשוריינים שהיו חלק מהן. ניתן לראות אותם במעלה שער הגיא, שם הציבה אותם מע"צ בתחילת שנת 2000, ב-5 מקבצים לאורך הדרך. את סיפור הגבורה כדאי ללמוד ולהזכיר מדור לדור, כי הוא ללא ספק משקף את הרוח הישראלית שנולדה כבר מאז ראשית דרכנו.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: