לא משנה בני כמה אתם, מה המין וצבע העור שלכם או החתך הסוציו-אקונומי אליו אתם משתייכים: לפעמים כל מה שצריך כדי להוציא מכל אחד ואחת מאיתנו חיוך בכביש זה מכונית מגניבה שבדיוק חתכה לנו את שדה הראייה. אז הנה כמה שעשו את זה מצוין לאורך עשרות שנים, אבל לתפוס אותן היום על הכביש כבר יהיה לכם הרבה יותר קשה...
כוכבת הקולנוע: DeLorean DMC-12
כן כן, אנחנו יודעים, אתם פשוט קוראים לה "המכונית מ-בחזרה לעתיד", אבל האמת היא שהמכונית הזאת אשכרה נמכרה פעם באופן סדיר, תחת השם DeLorean DMC-12. טוב, לקהל הרחב זאת הגדרה קצת מחמיאה מדי, כי לפי הערכות שונות פחות מ-9,000 כאלה נמכרו בכל שנות הדגם (83'-81'), כנראה בגלל שהמפעל הקטן באירלנד קצת התקשה לעמוד בביקוש.
ג'ון דלוריאן, האיש שבנה את המכונית ואז קרא לה על שמו, היה מהנדס בכיר בחברת ג'נרל מוטורס האמריקאית - עד שנמאס לו לעבוד בשביל אחרים. התוצאה היתה מכונית ספורט שאמנם לא תפקדה גם כמכונת זמן, כמו בסרט ההוא עם מייקל ג'יי פוקס, אבל כן הציעה תצורת קופה עם מנוע עצבני מקדימה, ואת השטיק המגניב של שתי דלתות שנפתחות כלפי מעלה במקום הצידה.
הסקסית: למבורגיני מיורה
ה-מיורה לא היתה המכונית הראשונה (ובטח לא האחרונה) שהתגלגלה מפס הייצור של למבורגיני כדי להצית את דמיונם של נהגים בכל העולם, אבל בשנת 1966 היא הצליחה להפיל לסתות ממש ממש חזק. יחד עם זאת היא לא היתה רק יפה – היה לה מנוע V12 בנפח של כמעט 4,000 סמ"ק שהפיק מינימום 350 כוחות סוס ומהירות סופית של מעל 270 קמ"ש. רק 764 כאלה יוצרו לאורך כל 6 שנות הדגם, כך שלא סביר שתצליחו לרכוש אחת ולשים אותה בחניה.
אגב, אולי זה הזמן לדבר קצת על סוגיית ביטוח הרכב של מכוניות מהסוג הזה. בשתי מילים: סיפור מסובך. בקצת יותר מילים: חברות הביטוח שבכלל מוכנות להתעסק עם רכבים כל כך יקרים לרוב מציעות פוליסה שבאופן שאינו מפתיע לא ממש נחשבת לזולה. ככה זה כשהמחיר הנקוב של הרכב הוא לפחות מאות אלפי שקלים, חלקי החילוף שלו (אם בכלל יש כאלה בארץ) נחשבים לנדירים ויקרים, וכל דפיקה קטנה בפנס האיתות יכולה להסתכם בעשרות אלפי שקלים. בקיצור, תשקלו שוב להישאר עם הליסינג שקיבלתם מהעבודה.
המופרעת: הונדה S2000
די מדהים, אבל המכונית הזאת הסתובבה בינינו רק למשך עשר שנים, מ-1999 עד 2009. מצד שני, העשור הזה הספיק לה כדי להיחשב לאחת המכוניות הקיצוניות שאי פעם שווקו לקהל הרחב. למעשה, מדובר כאן ברודסטר ספורטיבית דו מושבית עם מנוע 2 ליטר, רק שההונדה הזאת ידעה להפיק 240 כוחות סוס, וביחד עם הגוף הקל יחסית וההנעה האחורית שלה, כל הסיפור הזה כבר התקדם לרמה אחרת לגמרי של מכונית ביצועים.
אולי הנתון שמלמד הכי הרבה על הכבוד שהמפלצת הקטנה הזאת קיבלה בעולם הרכב, הוא שאחרי יציאתה לפנסיה, הונדה אפילו לא ניסתה להעמיד לה יורשת ראויה, כמו שבדרך כלל עושים בתעשיית הרכב. אתם יודעים, קצת כמו כדורגלנים שפורשים מהמשחק ואז הקבוצה שלהם מודיעה שאיתם פורש גם המספר שלהם, ואף אחד יותר לא ילבש אותו על הגב.
הקופסה: האמר H1
כשמדברים על 'האמר' לכולנו עולה בראש אותה התמונה: מפלצת מוטורית מרובעת עם חלונות קטנים וגלגלים גדולים. אבל האמת היא שהגרסה האזרחית של האמר כללה שלושה דגמים שונים. למה 'הגרסה האזרחית'? ובכן, כי ההאמר התבסס בעצם על כלי שטח שתעשיית הרכב בארצות הברית ייצרה עבור הצבא האמריקאי. הדרישה היתה אז לרכב גבוה ורחב בעל יכולת עבירות של עכביש, ומספיק פתרונות מיגון כדי לשרוד את כל זירות הקרב שבהן האמריקאים הסתובבו אז.
כדי לשווק אותו לאמריקאים שכבר השתחררו בבקו"ם, הוכנסו פנימה גם 'מותרות' כמו מיזוג אוויר וחלונות חשמליים, כמו גם האפשרות לקבל את הרכב בעוד צבע חוץ מחאקי מאובק. מפה לשם, מותו של ההאמר נקבע סופית ב-2010, קצת אחרי המשבר הכלכלי שהכה חזק בארצות הברית, ושלאחריו אף אחד כמעט כבר לא רצה רכב מאוד יקר, שכדי לתפעל אותו צריך להחזיק במרפסת תחנת דלק קטנה.
נגישות
