|
מאת: חנה ויסברג
באדיבות: אתר בית חב"ד
הנה לכם ניסוי שתוכלו לערוך בפעם הבאה שתפגשו מישהו – בין שתהא זו פגישה טלפונית עם עובד טלמרקטינג מעצבן, או מפגש עם שכנה בחנות המכולת.
כשהאדם שתפגשו יאמר בנימוס רשמי את השאלה השגרתית "היי, מה שלומך?", במקום להגיב בתשובה הסטנדרטית "בסדר, תודה", נסו משהו אחר. ענו לו תשובה מוזרה לגמרי כמו "נהדר, הקוף שלי בדיוק אכל את הבננה שלו", או "נהדר, השמים מכוסים בזהב". עליך לוודא שנימת דיבורך, שפת הגוף שלך והבעת פניך יהיו שגרתיות בהחלט.
אני סקרנית לדעת כמה אנשים יבחינו בכלל שאמרת משהו לא רגיל! האם הם ימשיכו בדיאלוג הסתמי שלהם, "אה, טוב לשמוע", או שהם יהנהנו בראשיהם מכנית כשהם נחפזים לדרכם? כמה מהם ממש ישמעו אותך?
מחנכים רבים כיום קובלים על אבדנה של אמנות התקשורת. יש הטוענים שעם הפופולריות הגוברת של משלוח מסרים מיידיים, צ'אטים ואימיילים, ילדינו מאבדים את עושר הביטוי שלהם, את הניואנסים והמגוון של אוצר המלים ואת יפי הכתיבה היוצרת.
אך אולי מצב התקשורת העגום שלנו נובע בראש ובראשונה מן האמנות הנשכחת של ההקשבה, שבלעדיה אף פעם לא יכולה להתרחש תקשורת אמיתית.
דמיין לעצמך אדם שאתה רואה בו מורה, מנטור, יועץ או אפילו רק ידיד טוב מאוד והמשמש לך דוגמא חיובית. רוב הסיכויים הם שיחד עם האיכויות הנפלאות שלו או שלה, כמו חוכמה, נדיבות לב, כריזמה ורוח נתינה, הרי בראש רשימת מעלותיו תעמוד יכולתו להקשיב באמת.
הקשבה אמיתית פירושה היכולת להתמקד לגמרי, מתוך פתיחות של לב ושל חשיבה, באדם האחר ובעניינים המעסיקים אותו.
אין פירוש הדבר בהכרח להסכים עמו, אך פירושו בהחלט היכולת לשמוע את הדברים מנקודת המבט של אותו אדם, ולהבין כיצד הוא רואה את החיים.
רק אדם המסוגל להעריך ולהבין את המקום שממנו בא אדם אחר, מסוגל לעזור לו לזוז מן המקום שבו הוא נמצא לנקודת תצפית עשירה ורחבה יותר.
אולם לעתים כה תכופות אנו נכשלים בכך ושוכחים להקשיב באמת? כמה פעמים אנו מגיבים לילדינו, לבעלינו/ נשותינו ולאחרים החשובים לנו בתגובות אוטומטיות, בלי באמת לשמוע אותם? כיוון שהם חשים שלא באמת שמענו אותם, אין פלא שילדינו או בן/בת זוגנו ממשיכים להתלונן/לדרוש/לתבוע/לנדנד, שוב ושוב, בתקווה שסוף-סוף יקשיבו להם. הנדנוד מפסיק בסוף, אבל רק לאחר שהם ויתרו על התקווה שיקשיבו להם, כאשר ערוצי התקשורת נסגרים וגוועים.
ביהדות, אחת האמירות היסודיות ביותר הקשורות באמונה היא קריאת שמע – "שמע, ישראל, ה' אלוקינו ה' אחד".
הבט מקרוב במלים הללו. לא נאמר "הכרז" או "בשר" על אחדותו של הא-ל, אלא "שמע".
כיוון שההקשבה היא חוויה אינטנסיבית הכוללת קליטה, חשיבה עמוקה והפנמה, הרי היא מהווה גם מעשה טרנספורמטיבי, כלומר מעשה שיש בכוחו לשנות דברים לעומק וליצור חיבור חזק בין הדובר לבין שומעו, כלומר לאדם המקשיב לו.
בפעם הבאה שאדם שחשוב לך ידבר אליך, נסה לנהוג בו בכבוד הראוי לו.
עצור, התמקד והקשב באמת. יתכן שתופתע לגלות שתיפתח בפניך מודעות חדשה לחלוטין.
ואם תערכו ניסוי זה עם עובד הטלמרקטינג או עם אחד השכנים, אני סקרנית לשמוע מה יהיו התוצאות...
|
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: