על הפנים: מדוע יש נשים שחייבות איפור?

רובינו יכולים להעיד שאנחנו מכירים לפחות אישה אחת שלא מוכנה לצאת מהבית בלי איפור. מי יודע, ייתכן ואנחנו האישה הזו בעצמינו, שלא מוכנה ללכת לשום מקום בלי למרוח קצת מסקרה או שפתון; לא למכולת, לא לחדר הכושר ואפילו לא לים. ברוב המקרים אנחנו משערים שהאישה הזו מקפידה על טיפוח, אבל מה שאנו לא לוקחים בחשבון הוא שייתכן שלא מדובר בהרגל כפייתי, אלא בחוסר ביטחון עצמי.

מחקר יופי שנערך בשנת 2004 על ידי ארבע רופאות אמריקאיות, בחן 3,200 נשים בין הגילאים 18 ל-64, על פני עשר מדינות. תוצאות המחקר הראו כי 68% מהנשים משתמשות במוצרי איפור כדי להרגיש אטרקטיביות מבחינה חיצונית.

במחקר שהוזמן על ידי 'קרן דאב להערכה עצמית' בשנת 2008 נמצא כי 62% מהבנות בין הגילאים 8 עד 17 חשות חוסר ביטחון עצמי. 71% מהבנות עם הביטחון העצמי הנמוך, הרגישו שהן לא יפות מספיק.

לחוסר ביטחון אין גבולות. זו לא רק מגמה שמשפיעה על האישה הממוצעת, אלא גם על נשים מפורסמות שעשויות להיתפס על פי רוב כסטטוס יופי. כך למשל, הזמרת קייטי פרי הודתה לא מזמן בכתבה שנערכה במגזין Seventeen שהיא אף פעם לא מרגישה יפה. "בלי איפור, אני מרגישה מכוערת."

מה התקשורת מוכרת לנו?

אין ספק שחברות הקוסמטיקה מרוויחות מחוסר הביטחון שלנו. בחודש אוגוסט 2010 דווח כי לוריאל, חברת הקוסמטיקה הגדולה בעולם רשמה עלייה של 21% ברווח הנקי שלה, וזה רק במחצית הראשונה של אותה השנה. ניתן לייחס את הרווחים לשיטת שיווק מוצלחת, אך זו בבסיסה, נשענת על רבדים עמוקים יותר. העולם של האישה רווי פרסומות טלוויזיה ומגזינים שמוכרים לנו נעורים בצנצנת. מדריכי יופי וטיפוח מופצים לבלי סוף בגדר "חובה לכל אישה". כאשר מדובר בפרסום מוצרי קוסמטיקה, נראה שהחברות לא משאירות מקום לספק - האיפור, הוא-הוא הפתרון לבעיית הדימוי שלנו. הוא יכול להפוך כל לכלוכית לסינדרלה ולהבטיח אטרקטיביות עמידה לכל החיים.

אינני יודעת מה איתכם, אך כאשר אני צופה בפרסומת למוצרי טיפוח, אינני פתיה. אני יודעת לזהות שהשיער המתבדר ומרקם העור הרך אינם בהכרח אמיתיים, אך נדמה שבמקום רגשי של חוסר סיפוק, יש הרבה מקום לחלומות באספמיא.

השפעות תרבותיות

בעוד שאפשר להסביר את הצורך של האישה באיפור ובמוצרי קוסמטיקה כעניין אינדיבידואלי, אפשר גם להתייחס למגמה באופן כללי מנקודת מבט תרבותית.

הפיסכיאטרית והפסיכותרפיסטית, ג'ינס א. כהן, טוענת כי השימוש באיפור הוא למעשה חלק מהתנהגות תרבותית אוניברסלית. "בכל תרבות יש סטנדרטים ודרכים מקובלות בהן אנשים מנסים לשפר את המראה שלהם כדי להרגיש ולהיראות אטרקטיביים או כדי לשמור על מעמדם החברתי."

ההיסטוריה מלמדת אותנו כי יש אמת בדבריה של כהן. הרעיון של אנשים שמשנים את הצורה החיצונית שלהם, הוא לא דבר חדש. עדויות ארכיאולוגיות ממצרים העתיקה, בסביבות 3,500 לפנה"ס, מוכיחות כי המלכה נפרטיטי השתמשה באיפור. נשים מהשבט הדרום אפריקאי הקדום Ndebele ענדו טבעות סביב צווארן כדי להאריך אותו והאינדיאניות שרטטו על גופן חינה בצורת חתן וכלה כסמל לכוח ואהבה לפני הנישואים.

שיטות אלה הן נורמליות לחלוטין ובמקרים רבים הן הפכו למסורת תרבותית. עם זאת, כאשר אדם מרגיש לא נוח בתוך גופו ופוחד לצאת מהבית ללא עזרים קומסטיים, ייתכן כי הבעיה היא עמוקה יותר. "אם השימוש באיפור הופך להתנהגות כפייתית, זה יכול להיות סימן מוקדם למחלה בשם dysmorphic (הפרעת דוף דיסמופרית)".

על פי ההגדרה, הפרעה זו היא סוג של מחלת נפש כרונית שבה האדם לא יכול להפסיק לחשוב על ליקוי זניח או דמיוני במראה החיצוני שלו. חלק מהתסמינים כוללים התעסקות אובססיבית במראה החיצוני ויישום איפור בצורה מוגזמת כדי לנסות ולהסוות את "הפגם".

המידה שבה אדם מרגיש את הצורך לשנות את פניו, יכולה לבוא לידי ביטוי במשיחת שפתון או בצורה מורכבת יותר כניתוח פלסטי.

חשוב להבין כי התנהגות זו אינה משוייכת רק למגדר הנשי. כהן מסבירה: "דימוי גוף מעוות ואובססיה להיבטים שונים במראה של האדם, כמו למשל עובי השיער, המרקם, צבע הגוף והמשקל, אינם בלעדיים לנשים. מספר קטן אך משמעותי של גברים, סובל מבעיות דומות של דימוי עצמי שלילי. ללא קשר למין, בכל פעם שאדם אטרקטיבי מרגיש מכוער ומגעיל, יש משהו הרבה יותר חמור שגורם לתמונה מעוותת של הגוף."

נראית טוב מרגישה טוב

למרות האמור, הרי שלקוסמטיקה יש גם השפעה חיובית. מחקר שפורסם בשנת 1982 בכתב העת הבינלאומי לדרמטולוגיה, מצא יתרונות משמעותיים לקוסמטיקה שקרוב לוודאי שיהיו תקפים גם היום. עורכי המחקר בחנו נשים בין הגילאים 18 ל-60 וביקשו מהן לסקור את כל ההשפעות של האיפור על חייהן. כמו למשל, השפעה על הדימוי העצמי, על הגישה כלפי אחרים ועל הרושם החיצוני.

ממצאי המחקר הצביעו על כך "ששימוש יומיומי רגיל במוצרי קוסמטיקה יכול למלא פונקציות פסיכולוגיות חשובות כי הוא מקדם רווחה פסיכולוגית". החוקרים מצאו כי נשים מסוימות, ללא קשר לשכבת גיל, נהנות ממידה מסויימת של יתרונות פסיכולוגיים כשהן משתמשות במוצרי טיפוח.

"ככל שאדם מרגיש אטרקטיבי יותר, כך הדימוי העצמי שלו גדל". עם משוואה זו, קרוב לוודאי שאף אחת מאיתנו לא תתווכח.

בעוד איפור יכול להשפיע באופן משמעותי על הדרך בה אנו רואים את עצמינו, ובחלק מהמקרים על מה שאנחנו מרגישים, חשוב להבין כי שום אבקה, שפתון או אייליינר לא יכולים למלא חלל שנוצר מחוסר ביטחון עצמי.

אם אישה לא מרגישה בנוח לצאת מהבית ללא מידה מסוימת של איפור, ייתכן כי זה מצביע על בעיית דימוי עצמי שאסור להתעלם ממנה. "קוסמטיקה ושינויים כירורגיים לא יכולים לספק הקלה קבועה או בעלת משמעות באמת".