העולם המסתורי של השעטנזלורן רוזובסקי

אחד החוקים המסתוריים ביותר מבין כל החוקים והמנהגים העתיקים של היהודים הוא חוק איסור שעטנז. רוב היהודים כנראה לא שמעו על כך מעולם; חלקם אולי שמעו אך אינם יודעים במה המדובר. אפילו בין הקפדניים מאד בשמירת דיני הכשרות, ימצאו כאלו שעניין השעטנז אינו מדאיג אותם. המציאות היא, ששני החוקים – הן כשרות והן איסור שעטנז – הם בעלי מעמד זהה בתוך 613 מצוות התורה.

מה זה שעטנז?
שעטנז הוא האיסור התנ"כי ללבוש בגדים המכילים צמר ופשתן באותו בגד. לבישת שני פריטי לבוש יחד שאחד מהם מכיל צמר והשני פשתן מותרת. איסור שעטנז מופיע בספר דברים פרק כ"ב פסוק י"א ובספר ויקרא פרק י"ט פסוק י"ט. כל שילוב אחר של חמרי טכסטיל אינו יוצר שעטנז.

הצמר שעליו מדובר לעניין שעטנז הוא צמר כבשים, טליים, שיים או גדיים בלבד. האיסור אינו מתייחס לצמר גמלים, אנגורה, מוהר, קשמיר, אלפקה או ויקוניה. הפשתן שעליו מדובר מתייחס רק לסיבים מצמח הפשתן ולא לקנבוס או יוטה. סיבים מעובדים יכולים אף הם להכיל שעטנז.

היהודי המודרני, אפילו אם יתעניין מעט בפרטים אודות השעטנז, רוב הסיכויים שיפטור את עצמו בכך שיציין שהתווית על הבגד מתארת בפירוט ממה מורכב הבגד. אך לפי המומחים לא כך הדבר, גם אם על התווית כתוב 100% צמר. התווית תמיד מתארת רק את מעטפת הבגד ומתעלמת מן הריפוד ומחוטי התפירה והקישוט. בד צמר התפור בחוטי פשתן אסור, בדיוק כמו חוט המורכב מצמר ופשתן יחדיו. לפי מומחים בנושא, תערובת זו נפוצה יותר בביגוד אירופאי מאשר בבגדים המיוצרים בארה"ב או בקנדה. בישראל קיימת מודעות לנושא ומפעלים רבים מקפידים לא לייצר שעטנז, ועל בגדיהם נמצאת תווית המעידה על כך: "נקי משעטנז" או "ללא שעטנז".

האיסור כולל גם כל שילוב של צמר ופשתן בתוך אותו בגד גם אם הבגד מורכב מיותר מחלק אחד. גם חליפות 100% סינתטיות יכולים להכיל שעטנז. החוק הבינלאומי מאפשר מרחב פעולה מסוים בכל הקשור לציון החומרים על תווית הבגד. בגד שהתווית שלו מציינת שהוא 100% צמר יכול להכיל עד 2% חומרים אחרים. בנוסף, התווית מתייחסת לבד ולא לחוטים או לחומרים שמאחורי ביטנת הבגד.

האיסור מתייחס לא רק לחליפות, מעילים, שמלות ומכנסיים, אלא לכל סוג של בגד, כולל גרביים, פיג'מות, כפפות ועניבות. האיסור הוא כה חמור, שאסור אפילו למדוד בגד שמכיל שעטנז. כמו כן, אסור ללבוש בגד שבו חלקי הקישוט (כגון ציציות למיניהן) מכילות שעטנז, גם אם חלקים אלה אינם נוגעים ישירות בגוף. אולם, מותר למדוד בגד בחנות בגדים אם אינך יודע אם הבגד מכיל שעטנז אם לאו. אך אם התווית מציינת במפורש, שהבגד מכיל הן צמר והן פשתן – אסור ללובשו אפילו למדידה.

מדוע יש חוק כזה?
החוק האוסר שעטנז נופל בקטגוריה של מצוות הקרויות חוקים, כלומר מצווה שאין לה הסבר. יחד עם זאת, הוצעו מספר הסברים אפשריים לחוק זה.

הרמב"ם מסביר, שכהני עבודת אלילים נדרשו ללבוש בגדים המכילים צמר ופשתן יחדיו. יתכן שהאיסור התבסס על בידול היהודים ממנהגי עובדי האלילים. מעניין לשים לב, שבגדי הכהנים במקדש היו פטורים מאיסור שעטנז, ומכך להסבר נוסף למצוה, שסיבת האיסור היא להפריד בין עבודת הכהנים לעבודת הציבור.

הסבר שני, יצירתי יותר, אומר שהבל הביא קרבן צמר, בעוד שקין הביא פשתן. התערובת הזו היתה קטלנית והבל נהרג. ספר הזוהר העוסק במיסטיקה היהודית אומר שלבישת שעטנז גורמת לכך שרוח רעה תסתתר אצל האדם הלובש את הבגד.

הסבר נוסף הוא, שהפרוכת, הוילון שבבית המקדש, והבגדים שלבשו הכהנים בבית המקדש היו עשויים מצמר ופשתים. לכן, על היהודים נאסר ללבוש משהו דומה.

הסבר פנימי יותר הוא, שלכל דבר יש את הכוח הרוחני שלו. על ידי ערבוב דברים שונים זה מזה הכוחות האלה נהרסים ואינם יכולים עוד לבצע את תפקידם.

סיבות בצד; אך החוק נשאר חוק.

בודקי השעטנז של ימינו
מתוך שתי הגרסאות שבתורה, ועם כל המורכבויות בייצור בגדים בתקופה המודרנית, הוקם שירות בינלאומי לבדיקת שעטנז.

היות ולא ניתן לסמוך על תוויות הבגדים, חייבת להיות דרך עבור שומרי מצוות השעטנז, שבה ייקבע אם בגד מסוים מכיל שעטנז או לא. לשם כך, יהודי יכול כיום להביא את הבגד למעבדה לבדיקת שעטנז, ישירות או דרך סוכן. מן הבגד נלקחת דוגמת בד באופן שלא תגרום קלקול לבגד, בוחני שעטנז בודקים אותה תחת מיקרוסקופ חד-עיני או דו-עיני שמגדיל בערך פי 100, וכך מזהים את מרכיבי הבד וקובעים אם הבגד מכיל שעטנז או לא.

כמעט בכל ריכוז של יהודים שומרי מצוות ישנה מעבדה כזו. רוב המעבדות אינן פתוחות כל היום ויש לתאם זמני פתיחה. כמו כן לחלק מהן יש שירות שליחים של לקיחה והחזרה של הבגדים. נדיר ביותר שמעבדה לא תוכל לקבוע אם יש או אין שעטנז בבגד מסוים.

המאמר באדיבות בית חב"ד - www.he.chabad.org