maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

פורים ואנוסי ספרדמאת ליבי אסטייר

אסתר המלכה הפכה לקדושה קתולית והתענית על שמה התארכה לשלושה ימים – כך, בין השאר, שמרו אנוסי ספרד על נאמנותם למורשת ישראל.

 

צום וחרטה הם מאפייניו העיקריים של החג – אבל אם אתם חושבים על יום כיפור, אז תחשבו שוב. נא להכיר את יום הפורים של אנוסי ספרד – יהודים שאולצו להמיר את דתם לנצרות, והיוו יעד לחיצי האינקוויזיציה בשל נאמנותם ליהדות.

מדוע הפך פורים לחג עגום כל כך אצל האנוסים? מדוע הם בחרו בפורים בתור החג שמבטא בצורה הטובה ביותר את נאמנותם למורשתם היהודית? כדי שנוכל לענות על שאלות אלה, יהיה עלינו לנדוד לעולם שבו אסור להדליק נרות שבת, להתפלל בבית כנסת או לערוך סדר פסח: עולמה של ספרד בימי הביניים.

עולם הפוך

איש אינו יודע מתי הניחו היהודים לראשונה את רגלם על חצי האי האיברי, אבל אנחנו יודעים שבמאה התשיעית החל עידן "תור הזהב של יהדות ספרד" שנמשך כ-500 שנים. במשך אותם ימי הוד, היהודים בלטו בכלכלה ובמסחר, בממשל, במדעים ובאמנות. מרכזי תורה משגשגים העמידו חלק מתלמידי החכמים והמנהיגים הגדולים ביותר של היהדות, כמו הרמב"ם, הרמב"ן, רבי יהודה הלוי – מחבר ספר הכוזרי, ורבים אחרים.




זוהר התקופה החל מתעמעם במאה ה-13, כשהיהודים אולצו ללבוש טלאי צהוב ולהתגורר ב"ג'ודריה" - המקבילה הספרדית לגטו האיטלקי. המצב המשיך להתדרדר במאה הבאה, עד לפרעות 1391 (גזרות קנ"א), בהן שרף ההמון את רחוב היהודים בסביליה, ורצח כל יהודי שסירב להתנצר.

הפרעות התפשטו ברחבי האי האיברי, ואלפי יהודים אולצו להמיר את דתם כדי להציל את חייהם. אולם התברר שניצחונה של הכנסייה היה למראית עין בלבד, מכיוון שרבים מ"הנוצרים החדשים" לא היו אלא אותם יהודים מוכרים. כלפי חוץ הם העמידו פנים כאילו הם אינם שונים משכניהם הנוצרים, אולם במבטחי בתיהם הם המשיכו לדבוק בסתר במנהגים ובמסורות של אמונתם.

במאה ה-15, נדהמו הכמורה והאצילות הספרדית לגלות, ששוב העפילו "הנוצרים החדשים" לפסגת החברה הספרדית, ושבו למלא תפקידים חשובים בממשל ובמסחר. וכך, כשפרדיננד ואיזבלה עלו לשלטון בספרד המאוחדת, איחדו המדינה והכנסייה את כוחותיהם כדי לפתור אחת ולתמיד את "הבעיה היהודית". יהודים ששמרו על אמונתם גורשו מהממלכה בשנת 1492, בעוד שהאינקוויזיציה הספרדית נערכת לטפל ב"כופרים".

יהודי בכל שם שהוא

הכנסייה הספרדית פתחה במאמצים כבירים ללכוד את האנוסים, שנקראו גם מראנוס או יהודים בסתר. אולם תחת כל שם שבו קראו להם, הם תמיד חיו בהסתתרות עיקשת תחת מסווה.

מסוכן מדי להחזיק בבית סידור תפילה? אין בעיה. הם ישננו את תפילותיהם בעל פה. מסוכן מדי לחגוג את החגים היהודיים בתאריכיהם האמיתיים? אין בעיה. הם יערימו על רודפיהם בחגיגתם מספר ימים – או חודשים – לפני או אחרי התאריך האמיתי.

האנוסים התרגלו בהדרגה לחיים בעולם שבו סודיות היא נורמה והתחזות היא דרך חיים. אבל למרות מאמציהם וכוונותיהם הטובות, הייתה להם בעיה. הקשר שלהם עם שאר העולם היהודי ניתק. חוסר הגישה לספרים יהודיים, או אפילו ללוח שנה עברי, הקשה עליהם יותר ויותר לזכור את כל התפילות וההלכות. כמו כן, היו מצוות רבות אותן הם לא יכלו לשמור משום שהסכנה הייתה גדולה מדי.

כפיצוי, האנוסים התחילו לפתח במשך הזמן תרבות ייחודית משלהם, שכללה תפילות ומנהגים מיוחדים. אין מקום בו נוכל לראות זאת בבירור יותר מאשר בפורים.

צום בדרך לגאולה

על פי המסורת, חג הפורים מורכב משני חלקים: הראשון, תענית אסתר - צום בן יום אחד שנערך ביום שלפני פורים, והשני, חג הפורים עצמו - יום עמוס ומלא במצוות, צחוק ורעש. אבל מה שבשבילנו מהווה סיבה טובה למסיבה, היה יכול להיות יום מלא סכנה, אילו היינו יהודים נסתרים.

להשתכר בסעודת חג הפורים, עד שלא תוכל להבדיל בין "ברוך מרדכי" ל"ארור המן"? רק אם מתחשק לך להתעורר למחרת עם הזמנה אישית להתייצב מול שופטי האינקוויזיציה.

 

 

מה יכלו אם כן האנוסים לעשות? במילה אחת, לצום. הם בדקו את המגילה וראו שכאשר עמד מול עם ישראל איום ההשמדה, צוותה המלכה אסתר על כולם לצום במשך שלושה ימים. וכך האנוסים – שחיו תחת איום שכזה בכל יום בחייהם – החליטו גם הם לצום במשך שלושה ימים.

מסמכי האינקוויזיציה מספקים לנו כמה פרטים מרתקים על המנהג המיוחד. ראשית, שהמנהג נשמר בעיקר על ידי הנשים, שחשו קשר מיוחד לגיבורת סיפור הפורים - המלכה אסתר. אבל מכיוון שצום של שלושה ימים יכול להזיק לבריאות, הנשים מצאו דרכים יצירתיות כיצד לשמור על הצום מחד, בלי לסכן את חייהן מאידך.

גבריאל דה-גרנאדה, לדוגמא, נער בן 13 שנחקר על ידי האינקוויזיציה המכסיקנית בשנת 1643, גילה שהנשים במשפחתו היו מחלקות לפעמים את שלושת הימים ביניהן. כמה מבנות המשפחה היו צמות ביום הראשון, אחרות ביום השני והיתר ביום השלישי.

לאונור דה-פינה, אישה פורטוגזית שנעצרה ב-1619 בעוון יהדותה, סיפרה על שיטה נוספת לשמירה על שלושת ימי הצום. היא סיפרה לחוקריה שהיא ובנותיה "בלי לאכול כשלא חשוך, או לאכול דברים שאינם בשר". במילים אחרות, הן צמו בימים, אך אכלו בלילות, או שהצום שלהם עמד על הימנעות מאכילת בשר במשך שלושה ימים.

בין אם הנשים צמו שלושה ימים מלאים, שמרו על צום חלקי במשך שלושה ימים או חילקו ביניהן את ימי הצום, מה שברור מהתיעוד ההיסטורי הוא שתענית אסתר נלקחה ברצינות רבה. אבל מדוע הן חשו צורך לצום במשך שלושה ימים, כשיתר העולם היהודי הבין שיום אחד מספיק?


 
חוקרים שחקרו את האנוסים ואת מנהגיהם מציעים סיבות שונות. הצום, שהיה יכול להישמר במבטחי ביתם, היווה אולי תחליף למצוות אותן הם לא יכלו לשמור, כגון קריאת מגילה בציבור או משלוחי מנות לחברים.

בנוסף, פרופסור משה אורפלי, דיקן הפקולטה למדעי היהדות באוניברסיטת בר אילן, ציין שהאנוסים נטו לצום לעתים קרובות למדיי. הוא משער שמכיוון שהאנוסים אולצו לעבור על מצוות התורה בכל יום ויום, הם הרגישו שעליהם לצום לעתים קרובות כדי להיטהר מעוונותיהם. בחג מיוחד כמו פורים, הם שילשו את מאמציהם בתקווה לגאולה אישית, כמו גם לגאולה כוללת לכל עם ישראל.

מובן שפורים לא היה כולו חג רציני. כפי הנראה המשפחה הייתה מתאספת כדי לשמוע קריאת מגילה שקטה. הם כנראה אכלו גם סעודה מיוחדת, מאחורי דלתות מוברחות. אבל עם חלוף המאות, פורים לבש אופי מפתיע וייחודי לאנוסים.

אסתר ה"קדושה"

האינקוויזיציה הספרדית רדפה את האנוסים במשך למעלה מ-300 שנים, והמרדף לא נערך רק באירופה, אלא גם בדרום ומרכז אמריקה, ובשטחים המפורזים שמאוחר יתר הפכו לדרום-מזרח ארה"ב.

היינו חושבים שעם סיומה הרשמי של האינקוויזיציה, בשנת 1835, יפלטו האנוסים אנחת רווחה, וישובו בהמוניהם לחיק עם ישראל. אבל למרות שחלקם אכן התגייר, חלק ניכר מהם בחר להמשיך להסתתר בכפריו ולשמור שם על מנהגיו הסודיים.

בעוד שאנוסים רבים עדיין מתגוררים בספרד ובפורטוגל ושומרים על מסורת שהם צאצאים ליהודים, אלה שהתיישבו בעולם החדש שכחו בהדרגה מיהם אבותיהם. כל מה שהם יודעים הוא שיש להם מנהגים שונים משל שכניהם – לדוגמא, הם לא אוכלים חזיר וה"קדוֹשה" היחידה אשר לה הם מתפללים היא "סיינט אסתר".

כיצד הפכה המלכה היהודית אסתר לקדושה קתולית? על פי פרופסור ג'נט ליברמן ג'ייקובס, שערכה מחקר אתנוגראפי על צאצאי האנוסים המתגוררים בדרום-מזרח ארה"ב, לפעמים הדרך היחידה בה יכולים עמים מדוכאים לשמור על ייחודיותם הדתית היא להסוות את הדמויות החשובות להם במסווה תרבות הדת השלטת. מכיוון שהמתיישבים הספרדים הביאו איתם לעולם החדש הן את הקתוליות והן את האינקוויזיציה, המלכה אסתר נאלצה לרדת למחתרת יחד עם האנוסים – וחג הפורים הפך לחגה של הקדושה אסתר.

אחת הנשים שפרופסור ג'יקובס ראיינה, שמתגוררת בניו-מכסיקו, הסבירה שחג אסתר הקדושה הוא בעיקרו חג יהודי שמוקדש לאמהות שמלמדות את בנותיהן כיצד לנהל את הבית על פי מנהגיהם המיוחדים. זהו גם יום שבו נערכת סעודה מסורתית, שהיא כנראה שריד רחוק לסעודת הפורים שאבותיהם אכלו בספרד או בפורטוגל.

ובאשר לשאלה מדוע נבחרה המלכה אסתר בתור הסמל של פורים, ולא דודהּ מרדכי שהנהיג את היהודים באותה תקופה, התשובה פשוטה - אסתר נאלצה לשמור את זהותה היהודית בסוד כששהתה בארמון המלך; אבל כשהמן הרשע התחיל לקדם את תוכניתו להשמדת היהודים, גם חייה היו בסכנה גדולה. המלכה אסתר הפכה לכן לדמות מופת עבור האנוסים, הן בשל אומץ ליבה והן משום שהיא עצמה הייתה יהודיה בסתר.

ימי הפורים האלה...

למרות שחלק ניכר ממורשתם היהודית אבד במשך המאות, האנוסים מעולם לא שכחו את הקשר שלהם למלכה אסתר. וכך, ביום זה או אחר – ובמקומות בלתי צפויים כמו ניו-מכסיקו או פרו – עדיין שומרים על דברי המגילה: "וימי הפורים האלה לא יעברו מתוך היהודים, וזכרם לא יסוף מזרעם".

למאמר המקורי לחצו כאן

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
תכנים קשורים: יהדות, דת, אמונה, פורים, חג, מועד
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: