maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

הנפש השנית

למעבר לשיעור הראשון - מי אני? - לחצו כאן

משחק שחמט
כאשר ניגשים למשחק שחמט, אז עוד קודם שמתחילים לשחק ראשית יש להכיר את הכלים, מה מותר לכל כלי לעשות, ורק אז אפשר להתחיל לשחק.

כך גם בנפש

בשיעור הקודם הסברנו כי בתוך כל אחד מאיתנו פועלות שתי נפשות. והן נמצאות במאבק תמידי (משחק שחמט) וכיוון שאנו רוצים ללמוד איך מנצחים את המאבק, ראשית צריך להכיר את הנפשות הפועלות כראוי, מהם הכוחות שלהם ומהם היכולות שלהם.

ונפש השנית
היום נתחיל לחקור מהי הנפש האלוקית הזו הנמצאת בתוך כל אחד ואחד מאיתנו.

חלק אלוקה ממעל ממש

הנפש האלוקית היא חלק מבורא עולם ממש! מה הכוונה חלק? הרי הקב"ה לא מתחלק לחלקים, אלא כמו שכשחותכים פרי, כל מה שיש בפרי יש גם באותו חלק, כך כל המהות האלוקית שבבורא עולם הוחדרה גם בנשמה היהודית.

נורא קשה "לצייר" את הרעיון הזה אבל אם ננסה להסביר אז אפשר לומר שישנם שלוש קטגוריות מרכזיות, יש את הבורא, יש את הבריאה, ויש ממוצע באמצע, יש "נשמה אלוקית". היא לא נברא, היא חלק מהבורא שירד והתלבש בעולם הזה בתוך הגופים של בני ישראל.

שלושה משלים
משל ראשון - דיבור ונפיחה
בכל מעשה הבריאה כתוב "ויאמר אלוקים...ויהי..." כלומר העולם נברא במאמר, בדיבור. השם דיבר והעולם נברא (רעיון עמוק זה מוסבר בהרחבה בחלק ב' של ספר התניא) "הוא ציווה ונבראו", לעומת זאת כאשר מתוארת הנשמה כתוב בלשון אחרת, כתוב "ויפח באפיו נשמת חיים", הנשמה היא לא דיבור, היא נפיחה, כמו הוצאת אוויר מהפה.

מה ההבדל בין דיבור לנפיחה?

תנסו בעצמכם, כאשר נופחים אי אפשר לעשות עוד דברים ומהר מאוד מתעייפים, כיוון שזה מגיע מהפנימיות שלנו ותופס אותנו לגמרי, כאשר מדברים אפשר להמשיך לדבר ולדבר ולוקח הרבה זמן עד שמתעייפים מכך, כיוון שזה מגיע מהחיצוניות. כלומר, הנשמה מגיע מפנימיותו של הקב"ה בעוד שאר הבריאה מגיעה מחיצוניותו של הקב"ה.

משל שני - מחשבה ודיבור
מה ההבדל בין מחשבה ודיבור?

דיבור הוא חיצוני , הוא לא מי שאנחנו באמת, בן אדם יכול לדבר דברים לא אמיתיים. מחשבה הרבה יותר מאוחדת עם הנפש, לכן גם דיבור אפשר להפסיק אבל המחשבות תמיד רצות.

שוב, רואים מכך כי הנשמה האלוקית קרובה יותר לקב"ה מכל נברא אחר.

חיצוניות הרצון ופנימיות הרצון.

כדי שנבין טוב יותר, נסביר רגע ענין מהותי שמוסבר הרבה בקבלה ובחסידות. לכל אחד איתנו יש רצונות. אנחנו מחליקם את הרצון לשני סוגים, פנימיות הרצון וחיצוניות הרצון. מה ההבדל? פנימיות הרצון שה מה שאני באמת רוצה, חיצוניות הרצון זה מה שאני עושה כדי להגיע לפנימיות לתכלית.

למשל – נניח שאני רוצה לנסוע לצפת לשבת באסנט. בשביל זה צריך להיכנס לאתר לברר פרטים, צריך לבדוק איך להגיע, צריך גם לנסוע בפועל כמה שעות, כל הפעולות האלו הן "אילוץ" בשבילי, מה שאני באמת רוצה זה לשבת באסנט ולהינות מהשבת. לכל הפעולות המהוות אמצעי אנו קוראים חיצוניות הרצון, ולתכלית עצמה קוראים פנימיות הרצון. אגב שימו לב שרוב החיים שלנו אנחנו בחיצוניות הרצון הרגעים בהם אנחנו באמת עושים את התכלית הם בודדים. כך גם אצל הקב"ה פנימיות הרצון שלו היא בנשמה שלנו, אבל בשביל זה הוא "נאלץ" לברוא עולם שלם מלא אנשים, חיות, צמחים וכו', הכל אמצע כדי להגיע לפנימיות.

 

משל שלישי - אב ובן (בנות, לא להיעלב יכול להיות גם אב ובת)
הקשר בן אבא לבן הוא קשר עצמי, היינו שהאהבה שיש ביניהם היא אהבה שאינה תלויה בדבר. היא לא נובעת מסיבה חיצונית. האבא לא אוהב את בנו בגלל שהוא מוצלח, אבא לא אוהב יותר את אחד מילדיו בגלל הישגיו בלימודים, האהבה היא שווה לכולם כיוון שמלכתחילה אינה נובעת מסיבה חיצונית אלא מעצם זה שהבן מגיע מהאבא (כפי שיוסבר המשך).

אמנם כאשר הבן הולך בדרכי אביו זה מסב לאב נחת רוח גדול, ואכן יש הבדל במידת הנחת רוח שיש לאב מבניו השונים, הבדל שאכן נובע מהמעשים שלהם. אך זה רק לגבי הנחת רוח, לגבי האהבה בוודאי שהיא בשווה.

הבן בשבי.

כאשר ישנו אב שאחד מבניו נמצא בשבי, האבא לא חושב על כך שהוא היה בן מוצלח יותר מהשאר ולכן רוצה אותו בחזרה או שהוא בן מוצלח פחות ולכן לא נורא שהוא בשבי כרגע, אלא הוא רוצה אותו חזרה איך שלא יהיה, ולא משנה לא אם יסב לו נחת רוח או לא, וזאת כיוון שהקשר ביניהם הוא קשר עצמי שלא תלוי במעשים החיצוניים.

קשר עצמי.

כך גם הנשמה האלוקית והקב"ה, הם קשורים אחד בשני קשר עצמי. נכון שלא תמיד זה בגילוי (גם בין אב לבן לפעמים יש מצבים שלא רואים בגילוי עד כמה האהבה ביניהם היא חזקה), אך עמוק בפנים זה ככה.

סיפור מהודו הרחוקה
הייתי פעם בשליחות בבית חב"ד בהודו (פושקאר למי שמכיר), באחד הימים נכנסה לבית חב"ד בחורה ישראלית, קיבוצניקית שלא היה לה מושג וחצי מושג על תורה ומצוות, ואף חשבה שהבית חב"ד ממומן מכספי המיסים שהיא משלמת בארץ.

בכל אופן היא באה מלאה בתלונות על הבית חב"ד, על הדת, ובכלל על היהדות. היא הצהירה בגאווה כי היא נאורה ומשכילה ולא מאמינה בה' ובתורתו. באותו היום שליח הרבי במקום היה במצב רוח טוב, הוא לא רצה להיכנס איתה לויכוח והחליט "לזרום" איתה.
"האם את כל בטוחה בזה שאת מאמינה שאת לא מאמינה" הוא שאל אותה.
היא ענתה: "כן בוודאי".
"אם כך, בואי נראה אותך מוכיחה את זה, יש לנו כאן בבית כנסת ארון קודש עם ספר תורה, בואי נראה אותך זורקת אותו לרצפה".
כשהיא שמעה את זה היא ישרה אמרה שאת זה היא לא יכולה לעשות.
"מה הבעיה?" הרב שאל אותה "הרי הרגע הצהרת שמבחינתך הכל המצאות, התורה אינה קדושה, אז מה הבעיה לזרוק את הספר?"
היא לא כל כך ידעה מה לענות וניסתה לתרץ, שפשוט לא נעים לה והיא אמנם לא מאמינה אך היא מכבדת אותנו, הרב ענה לה שאם זו הבעיה אז הוא מודיע באופן רשמי שהוא מוחל על כבודו והיא מוזמנת לעשות זאת. היא שוב התפתלה ואמרה שהיא לא רוצה לעשות שם רע לקיבוצניקים. גם לכך יש פיתרון אמר לה הרב, תיכנסי כאן לחדר סגור ללא חלונות,  תעשי זאת לבד ורק תספרי לנו שעשית זאת. עכשיו היא כבר לא ידעה מה לענות ואמרה שאין לה ממש הסבר אבל היא לא יכולה לעשות את זה.

"אני לא מתפלא" אמר הרב, גם לך כמו לכולנו יש נשמה אלוקית, אמנם היא ישנה רוב הזמן ואולי אף נמצאת בתרדמת, אך כאשר מזעזעים אותה היא מתעוררת ולא מוכנה לעשות משהו שיפריד אותה מאביה שבשמיים.

בעצם, הנשמות של כולנו קצת ישנות וזה פשוט שאלה מה צריך לעשות כדי להעיר אותם, ישנם כאלה שמתעוררים בבוקר כשרק קוראים להם וישנם כאלה שצריך לטלטל ולשפוך עליהם מים עד שיקומו, וכך גם לגבי הנשמות. ישנם כאלה שמתעוררים בקלות ואפילו על איסור קל לא יהיו מוכנים לעבור, וישנם כאלה שקשה להעיר אותם ורק כשירגישו שזה ממש קצה הגבול, שזה יפגע להם בנשמה אז הם מתעוררים.

 

חזרה למשל
כאמור מצד הנשמה האלוקית כולנו בנים של השם כפי שנאמר "בנים אתם להשם אלוקיכם", ולכן כל יהודי הוא "מאמין בן מאמין" ואי אפשר לקחת את זה מאיתו, גם אם הוא מדבר נגד או מתנהג שלא כראוי, בפנים הוא קשור לקב"ה, ורק השאלה היא עד כמה זה מוסתר.

לכן, אגב, אפשר לראות הרבה מקרים שיהודי פתאום מתעורר בגעגועים לקב"ה אפילו מבלי שילמד על כך. אם הקשר שלנו לבורא עולם היה רק קשר שכלי, קשר הגיוני, אז ברגע שהיינו מחליטים שלא מתאים לנו, או ברגע שלא היינו מבינים הקשר היה מתנתק ולא היה סיבה שיתחדש שוב, אך כיוון שזהו קשר עצמי, הוא לא יכול להתנתק.

דרגה עמוקה יותר במשל
מעבר לקשר בין אבא לבן אפשר ללמוד עוד משהו מהמשל הזה. איך נוצר ילד? זה מתחיל ממחשבה במוח האב, זה עובר לאם בצורת טיפת זרע וזה "מתבשל" אצל האם תשעה חודשים עד שהתינוק נולד. זאת אומרת שבמקור הבן מגיע ממוח אביו. מהו האיבר המרכזי בגוף השולט בכל הגוף? המוח. זאת אומרת, שכל האיברים בגוף חיים בזכות המוח שלנו, כל הרגשה שיש לנו, כל תזוזה שאנחנו עושים, הכל עובר דרך המח. במילים אחרות, כל איבר בגוף מקבל את האנרגיה שלו מהמוח שבראש.

אז יוצא ככה, כל האיברים בגוף קשורים למוח, ודרך המוח גם קשורים למוח של האבא.

מה זה בנמשל?

אמנם ציטטנו קודם את הפסוק "בנים אתם להשם אלוקיכם", אך לכאורה יותר מתאים לומר שכולנו (עם ישראל) בן אחד גדול ולא הרבה בנים שונים. אם היינו יכולים להשקיף על כדור הארץ מלמעלה עם משקפיים שדרכם רואים נשמות, אז היינו רואים שעם ישראל הוא בעצם נשמה אחת גדולה, כאשר כל אחד מאיתנו הוא איבר אחד בנשמה.

כמו הבן שבהתחלה כשהיה במוח האב עוד לא הייתה לו צורה, ואפילו עוד לא היה מציאות, ורק אחרי שעבר את כל התהליך בבטן האם נהייתה לו צורה, ועכשיו יש לו איברים (והאיברים האלה שונים אחד מהשני מהותית, רגל אינה עין וכד'), אבל וודאי שכל האיברים הללו מקבלים חיות מהמוח שלו, ודרך כך מאבא שלו, כך גם הנשמות האלוקיות, כולם שורשן ומקורן במוחו של הקב"ה, וכולן קשורות למוח שלהם (הצדיקים) ודרכם לקב"ה. וודאי שכל יהודי קשור לקב"ה, כפי שאמרנו קודם שכל היהודים הם "מאמינים בני מאמינים", אך ככל שמתקשרים יותר למח (לצדיק) הקשר הוא פנימי יותר ובא יותר לידי גילוי.

עוד קצת על קשר לצדיק
צדיקים לא רואים את העולם כמו אנשים רגילים. כשאנחנו מסתכלים על העולם, גם אם אנחנו בעלי אמונה חזקה, אנחנו קודם כל רואים את העולם הגשמי וגם אנחנו מאמינים שיש מאחוריו עולם רוחני.

כשצדיק מסתכל על העולם הוא קודם כל רואה שיש עולם רוחני וגם צריך לשכנע אותו שיש עולם גשמי.

כשאנחנו מתקשרים לצדיק אנחנו מקבלים את הצ'אנס להסתכל על העולם, קצת, כמו שהוא מסתכל.

למעבר לשיעור השלישי - מבנה הנפש - לחצו כאן

מקור: באדיבות אתר "אסנט צפת" - חווית הקבלה | http://www.ascent.co.il
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: