maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

בסוד הנשמה – מודעות עצמית לפי ספר התניאסדרה שנייה - שיעור שישי – האם אפשר להוכיח שיש בורא לעולם?

למעבר לשיעור החמישי בסדרה השנייה - אין ברירה - לחצו כאן

לפני שנתקדם לסדרה השלישית בה נלמד בעיקר על שמחה, איך להיות בשמחה מה מונע מאיתנו להיות בשמחה וכיצד להתגבר על כך, נעשה אתנחתא קצרה ונענה על שאלות שהופנו אלינו. השאלות הן בנוגע לקיומו של הקב"ה ובנוגע להיות התורה מן השמיים, תורה ומדע ועוד.. השאלות הופנו בעבר לרבי מלובביץ' ואני מעתיק כאן את תשובותיו של הרבי בנושא, בשינויים קלים.
קריאה מהנה!

מציאות הבורא
ב"ה, כ"ה אייר ה'תשי"ט

מר יצחק שי' דמיאל,
שלום וברכה!

א. תוכן השאלה
מאשר הנני קבלת מכתבו בצירוף שאלת צעירים וצעירות, "האם יש דרך שאנו, כספקנים, נוכל להיווכח באמיתת מציאותו של אלוקים - ובברירות, בלי שום פיקפוקים ואפשרות של פיקפוקים?"

ב. חוסר ההגדרה
הנה, בכלל, יש שאלות הנראות כפשוטות, ואשר לכאורה מטפלות בענינים פשוטים, ולכן גם מנוסחות בביטויים פשוטים ורגילים.
ואף על פי כן, דוקא שאלות אלו דורשות זהירות יתרה, והביטויים דורשים פירוש מדוייק. ובפרט בשאלה שדשו בה רבים זה מאות ואלפים בשנים, ובחוגים שונים ורחבים, שמהנמנע שכולם יכוונו לתוכן שווה בכל הפרטים. משום כך מחייב ההיגיון, שהבא בשאלה מסוג זה, יפרש שיחתו ויגדיר את הביטויים שמשתמש בהם.

וכן גם בנוגע לשאלתם - שמבקשים הוכחה לאמיתת מציאות אלוקים. שענין "מציאות", וכן מה היא "הוכחה" בנוגע לדבר שנמצא מטושטש דוקא משום ריבוי השימוש בהם, החל מילד קטן ועד לחוקר המדייק בכל עניניו בתכלית הדיוק; ולא פירשו מה דעתם בזה.

ליתר ביאור: ילד קטן, יש אומרים אשר בעולמו "מציאות" והוכחה על מציאות, הוא רק דבר שיכול למשמש בידיו. ולסומא, למשל, הרי מצד עצמו מושללת כל המציאות של צבעים וגוונים, ומוכרח הוא לסמוך על אדם אחר שאומר לו שרואה צבעים וגוונים!

ג. החשמל וכוח המשיכה
ובדרגה מפותחת יותר: "הכל" מודים בהחלט ובודאות, שכל פעולה מחייבת מציאות של סיבה ומקור לפעולה זו, ולכן כשרואים פעולות - הרי אלו הוכחה מוחלטת למציאות "כוח" פועל, אעפ"י שאין בזה הוכחה באופן ישיר, ולכאורה נשאר מקום לספק, דוגמא בולטת בזה היא - מציאות כוח החשמל. האדם הוא בעל חושים, וחוש הראיה שלו מאמת מציאות הצבעים, כמו שחוש השמיעה מאמת מציאות הקול וכו' - והם נחשבים להוכחות גמורות וישירות, אבל אין לאדם חוש "לראות" את כוח החשמל, אלא כשרואה פעולות, היינו - שמתלהט חוט, או שמודד-החשמל מתנענע וכיוצא בו, אז בא לידי החלטה שיש מציאות של כוח זה המכונה 'חשמל' - שלעולם לא יראה אותו - והוא הסיבה והגורם לפעולות הנ"ל. וגם זה נחשב להוכחה מוחלטת. ועל דרך זה בנוגע לכוח המגנטי וכו'. תפסתי את הדוגמא הנ"ל - כי כל מציאות החשמל כל כך מקובלת ורווחת, בלי כל פיקפוק וצל של פיקפוק.

ולא זו אף זו, בדרגה מפותחת עוד יותר, הרי מקובל עכשיו כאמת מוחלטת - מצד ההנחה שלכל פעולה יש פועל - מציאות-הפועל, אפילו אם דבר זה הוא היפך השכל, ודוגמא לדבר: "מציאות" כוח המשיכה, שההוכחה על זה היא תנועת עצמים גשמיים, שאין רואים כל סיבה לתנועות אלו, ולכן מקבלים את מציאות כוח המשיכה [כעובדה], אע"פ שמציאות כח הפועל ממרחק, בלי שום אמצעי בינתיים, הוא ענין שאין השכל הבריא הולמו. אלא שרגילים כבר במשנה זו משנות הילדות והיא חוזרת ונשנית בספרי לימוד, עד שנעשה הדבר "פשוט", ענין שלמעלה מגדר הספק והפקפוק.

הניסיון לבאר את כוח המשיכה באמצעות החומר ה"דק", הנקרא "אתר" [נכשל, מהסיבה דלהלן]: הנה מוכרח שיהיו לממוצע זה כל כך הרכה תכונות הפכיות ומנוגדות, עד שהוא מופרך עוד יותר מהאפשרות של פעולה ממרחק בלי שום אמצעי בינתיים - אי אפשר שיהיה אבסורד גדול בזה.

איני יודע באיזה מקצוע מהמדעים עוסקים הצעירים והצעירות שפנו בשאלה הנ"ל, ואם עוסקים במדעים שנקראים, כביכול, "מדעים מדוייקים". אבל דווקא בשטח מדעים אלה, נתחדש בזמן האחרון עוד ענין בלתי מובן לגמרי בשכל הבריא, ואף על פי כן נתקבל אצל כל בעלי המדעים המדוייקים כמציאות ותופעה, וכמעט שנתאמת הדבר גם אצל ההמון, אף שהוא בלתי מושג בשכל כלל. והוא, שהחומר אינו אלא צורה מיוחדת של אנרגיה, ושאפשר להפוך חומר לאנרגיה ואנרגיה לחומר, שאין לזה מקום בשכל כלל, אלא שרואים פעולות שאין עליהן ביאור, ואם יקבלו את ההנחה הנ"ל יתבארו - וזה נחשב להוכחה מדעית, שנתקבלה כמעט בכל מקום בתור הוכחה ברורה, בלי שום פיקפוקים ואפשרות של פיקפוקים, כלשונם בשאלה הנ"ל, אף שמצד השכל דבר זה הוא אבסורד לגמרי.

ד. איזו הוכחה?
כיוון שבנוסח שאלתם לא הגדירו כלל, מה יקבלו בתור הוכחה לאמיתת מציאותו של אלקים בברירות בלי פקפוקים וכו' - הנני מניח שיקבלו אופן הוכחה כזה, שמקבלים בנוגע להנהגתם בחיים היום-יומיים.
מנקודת הנחה זו, מובן שיש הוכחה מסוג זה על מציאות הבורא, ולא עוד אלא כמה הוכחות, וכנ"ל לא יקשה בזה אם מוכרחים לומר שמציאות זו אינה נתפסת בשכל, או אפילו שהיא היפך השכל. כי כאמור, מקובל הוא אצל אדם, החושב ומתבונן בהנעשה סביבו על מנת "לבאר" התופעות, שאין השכל קובע בזה ולא כלום.

ומהלך ההוכחה או ההוכחות בזה, הוא על דרך כל ההוכחות שיש במדעים המדוייקים. ועוד יותר - על דרך ההוכחות הקובעות את החיים היום-יומיים של כל אחד מאתנו.

כל המתבונן בפעולותיו בשבתו בביתו, או בלכתו בדרך, או בשכבו ובקומו - יודה ולא יבוש, שאין אדם דורש מעצמו שיבחן בעצמו יסוד של כל פעולה שפועל, או של הנהגה שנוהג, אלא מקבל הוא עדות אחרים שבחנו את הענין. ורק במקום שיש חשד שאולי העדות מזוייפת, או שהעד היה מושפע על ידי סיבות פנימיות או חיצוניות, או שלא היה שפוי בדעתו ותפס הענינים במראה-עקום, וכדומה, אז דורשים עוד עדים. וככל שירבה מספר העדים, וככל שיהיו שונים במעמדם ובמצבם והחוגים שמשתייכים אליהם, אשר כל זה מרחיק את האפשרות של קנוניה וכו', כן תתחזק ההוכחה בתור הוכחה מדעית ומוחלטת. ועל יסוד זה, היחיד והכלל עושים כמה ענינים ומעשים, תמידים כסדרם, מתוך בטחה גמורה שהדבר אמת ויציב.

ה. מתן תורה
וכן בנידון דידן:
[א] ענין מתן תורה על הר סיני נתאמת דור אחר דור, בתור עובדה שנתרחשה במעמד שישים רבוא, הגברים לבד מטף, ואם לכלול הנשים וכן האנשים למעלה מבני שישים וכו', הרי היו שם מליונים אחדים מיוצאי מצרים, אשר עיניהם ראו ולא זר. והרי אין זו עדות מצומצמת לנביא אחד או חולם חלום או חבורה מצומצמת. ועדות זו נמסרה מאבות לבנים דור אחר דור, והכל מודים שלא היה הפסק במסורה זו מאז ועד עתה, ומעולם לא נגרע מספר העדים משישים רבוא ויותר, אנשים שאין דיעותיהם דומות זו לזו וכו'. וגם אחרי שנפוצו בארבע פינות העולם, הנה כל הנוסחאות שהגיעו אלינו מהעובדה והמאורע ההיסטורי הנ"ל, מתאימות בכל הפרטים, והיש לך עדות נאמנה ומדוייקת יותר מזו?!

ו. "יש בעל הבית לבירה זו"
[ב] אופן שני של הוכחה, והוא ג"כ על יסוד ההנחה הנ"ל, שכשרואים פעולות ותופעות והמסקנות מהן, זה קובע את הנוהג, ואפילו במקום שיש חשש להיזק והפסד וכו'. והוא - כשרואים דבר מסודר, כולל כמה חלקים מסודרים ומתאימים בהתאמה וקואורדינציה מדוייקת, של חלקים שאין להם שליטה אחד על השני, הרי מסיקים מזה בבטחה גמורה, שיש כח מחוץ להם שהוא המקשר והמאחד את כל החלקים. ועצם העובדה שהוא המקשר והמאחד את החלקים, מוכיח שהוא גדול וחזק מהם ושולט עליהם.

והדוגמא לזה, כשנכנסים לבית חרושת שכולו פועל באופן אוטומטי, ואין רואים שום אדם שם, לא יעלה על הדעת, ובלי שום פיקפוקים, שאין אי-שם מכונאי גדול המקיף בדעתו כל המכונות וחלקי המכונות ושליט עליהם, המרכיב ומאחד אותם בינם לבין עצמם, וביניהם לבין מרכז כל הפעולות וכו'. ואדרבה, ככל שתיעדר יד אדם בבית החרושת הנ"ל, וככל שיפעל באופן אוטומטי יותר - הרי זה מעיד על הפלאת [חוכמתו של] המכונאי ביתר שאת וביתר עוז.

ואם כך הדבר בנוגע לבית חרושת, שהמדובר שם על דבר מאות או אלפים או אפילו רבבות חלקים. על אחת כמה וכמה המתבונן בעולמנו, בגולם עץ או אבן, או צומח או חי, ואין צריך לומר מבנה גוף האדם, וכלשון הכתוב" "מבשרי אחזה". ובפרט על פי ביאור המדע שבימינו, שכל דבר מורכב מביליונים אטומים, וכל אטום יש בו כמה וכמה חלקים זעירים יותר, שלכאורה היה צריך לשלוט בהם עירבוביה ואי סדר מאין כמותו; ואף על פי כן רואים, שיש סדר נפלא והתאמה בין חלקי העולם הקטן (מיקרו-קוסמוס) עם חלקי העולם הגדול (מאקרו-קוסמוס) וכו' וכו' - הרי ברור בלי כל צל של ספק שיש אי-שם "מכונאי" האחראי על כל זה.

מובן שלא נעלם ממני הנוסח הידוע שכל זה מתנהל על פי "חוקי הטבע", אבל חושבני שלמותר להדגיש שזהו ביטוי שאין בו כל תוכן של באור, אלא תאור נוח של המצב השורר, היינו שעניני הטבע מתנהלים על פי סדרים מסויימים. אבל לאמר ש"חוק הטבע" זוהי מציאות בלתי תלויה בפני עצמה, ושמציאות זו שולטת על כל הבריאה, וישנם אלפי מציאויות כאלו - מתאים למספר חוקי הטבע, הרי זה האבסורד הכי גדול, ואין אף אחד מאנשי המדע, העוסק בשטח זה, שיאמר זאת. ואין הנוסח הנ"ל אלא, כאמור, ביטוי נוח וקצר לתאר את המצב, בכדי שלא יהיה הכרח להכפיל על כל צעד ושעל תאור ארוך של מצבים הכי פשוטים כביכול, אבל פשיטא שאינו מבאר ולא כלום.

ובעיקרו של דבר, כאמור, הנני מניח שמבקשים הוכחה אשר לפיה יחיו את חייהם בנוגע למעשה בפועל, וההוכחה האמורה חזקה היא פי כמה מכל אותן ההוכחות והראיות אשר לפיהן מתנהגים בכל יום. ומה לנו דבר פשוט יותר, אשר כשהולכים לישון בלילה מכינים הכל בשביל הקימה בבוקר, ואף שאין כל סברא בשכל לומר שלמחר בבוקר תזרח השמש עוד פעם, ויתנהלו כל הענינים בטבע כמו שהתנהלו תמול שלשום. אלא כיון שעולם כמנהגו נוהג זה כמה ימים ושנים, בטח "חוקים" אלו ימשלו גם מחר ומחרתיים, ועל יסוד "בטח" זה עושים השתדלות ויגיעה וכמה טירחות, בשביל להכין הכל להנהגה מחר בבוקר, שאין לכל זה יסוד ב"שכל", אלא אם כן "יש בעל בית לבירה זו".

ז. הוכחה למציאות העולם
כאמור לעיל, יש להאריך ככל האמור כהנה וכהנה, ולבאר עוד יותר אחדות מהנקודות. אבל תקוותי שגם זה מספיק, ונותן די חומר להתבוננות ולמסקנה, אשר טועים אלו האומרים שצריכים לחפש הוכחות למציאות הבורא, אבל הבריאה עצמה מציאותה נעלית מכל ספק - בה בשעה שנהפוך הוא, ואדרבה: על פי תוצאות המדע הכי אחרונות בנוגע למציאות הבריאה, ובאיזה אופן "לתאר" אותה, יש מקום לספיקות הכי גדולים, ובפרט שלאחרונה מתרבות הסתירות מתוצאות המדע אחד לשני, בכמה שטחים, נוסף על הספק המדעי הכי גדול, והעיקרי והיסודי: מי לידי יתקע, אשר ההתרשמות בעיניי או באזניי או במוחי בכלל - יש לה איזה קשר עם מציאות שמחוץ לחושים והשכל האנושיים?

מה שאין כן לבורא, או במילים אחרות, לפועל שפעל וסידר את כל הבריאה, שאין בזה הבדל בין אם יש מציאות זולתי או שיש רק רושם של מציאות, שהרי מושכל ראשון של האדם הבריא - שעל פיו הוא חי את כל חייו - הוא שלכל מציאות בעולמו שיודע אודותיה - יש סיבה, הפועלת מבפנים או מבחוץ.

ח. הוכחה פשוטה מדי
עוד הערה עלי להוסיף, והיא: אשר מקרה בלתי נדיר הוא בטבע האדם, שכשמביאים ראיה פשוטה - קשה לקבלה דווקא מצד הפשטות שלה. אבל תקוותי שאין הדבר כן בנוגע לשואלים, שהרי ההיסוס האמור לא בשכל יסודו, וגם אינו משפיע על ההנהגה - במעשה בפועל, וכנראה במוחש. ואחד מיסודות אמונתנו בבורא עולם ומנהיגו, ובמעמד הר סיני וקבלת התורה ומצוותיה - ש"המעשה הוא העיקר".

ינעם לי לשמוע תגובות בכל הנ"ל, וכאמור במכתב המצורף, תקותי, שירגישו בעצמם חופש גמור להביע דעתם, אפילו במקום שאינם מסכימים עם הכתוב לעיל.

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

תורה מן השמים ועם ישראל
ב"ה, י"ד מנ"א ה'תשי"ט

שלום וברכה!

במענה למכתבו מיום 8/9, מלא שאלות וקושיות.
ותקותי שלמותר לבאר לו, שבכלל, לא זו הדרך לבוא לאיזה הישג שיהיה, על ידי התחלה בקושיות, ובכמה וכמה קושיות בבת אחת. באם רוצים להבין איזו שיטה, ועל אחת כמה וכמה השקפת עולם, השקפה המקיפה את כל החיים, צריכים לבטל כל הנחה מוקדמת, וכל שכן שצריך לבטל את ההחלטה: "מוכרח אני למצוא גרעון וחסרון, ומה טוב - כמה חסרונות וכמה קושיות".
ואף שאמרו חז"ל "לא הביישן למד", מוכרחני לאמר, שסגנון מכתבו הוא לא שאלה בעלמא, אלא כמו שכתבתי לעיל - קושיות, ואפשר - עוד יותר מזה.
למרות מה שכתבתי - כיוון שדן הנני אותו לכף זכות, שסוף סוף כוונתו רצויה, אלא שמי שהוא לא השפיע עליו להעמידו על אופן לימוד שיטה והשקפת עולם, ולא הוא האשם בגישה שבמכתבו וכו', הנני במענה על שאלותיו, על כל פנים בקיצור, כי מטבע שאלות אלו, שהמענה עליהם מובן יותר כשנפגשים פנים אל פנים, ובודאי שכמה מאנ"ש ומהישיבה בה הוא נמצא, היו עונים את הבא להלן על שאלותיו האמורות. ובדבור שבע"פ, הרי אפשר - האריכות יותר וביאור יותר בנקודה שהשומע מתעכב עליה ביחוד, והרי במכתב לא תמיד אפשר להבחין מה אינו מובן ביותר, ומה אינו מעכב.

א. האם אפשר להוכיח שהתורה ניתנה מסיני ע"י הקב"ה?
ההוכחה בזה מבוארת כבר בכמה ממכתביי, ולא עוד אלא גם בספרי גדולי ישראל שנדפסו מלפני כמה וכמה זמן, ובהבאת דוגמא מחייו-הוא בפועל, ברוב המכריע של כל הענינים, כוונתי: כשעושה פעולה, אפילו כזו הדורשת ממנו ביזבוז מרץ או נתינת ממון וכו', אינו דורש מעצמו לבחון מקודם כמאה אחוז, שבוודאי תקויימנה התוצאות מביזבוז זה, אלא שנסמך בזה על אחרים.
ודוגמא פשוטה, כשקונה כרטיס לנסוע למקום כל שהוא, אינו ניגש מתחילה למכונית ולרכבת לבדוק אותה, ללמוד את החכמה שבזה, כדי שיהיה בטוח שיכול לנסוע בכרטיס שלו ויגיע למחוז חפצו. וכן הוא לא רק בענינים ששכר ההשקעה בא תיכף, ויכול להווכח בזה לאחרי שעה קלה, אלא אפילו בהנוגע לענינים שהתוצאות תבואנה לאחרי כמה וכמה שנים; כשיבקר את עצמו - יווכח, שסומך הוא לא על ידיעת עצמו, אלא על מה שמסרו אנשים נאמנים, ובלבד שלא יהיו אנשים אלו חשודים לשקר, ושלא יהיו מעונינים להוליכו שולל. וככל שיגדל מספר אלו המעידים על נכונות הענין, תגדל אצלו ההחלטה שיש לסמוך עליהם.

ועוד יותר, אפילו בענינים שהם שאלת החיים והמות, ולדוגמא ניתוח רציני, ר"ל, סומכים על המנתח, באם יש בידו תעודה שגמר לימודו אצל מנתח מומחה לפני עשר ועשרים שנה, ומעידה שרופא טוב הוא, ומה טוב באם באים עוד עדים ומעידים, שהוא טיפל בהם והצליח. ובבטחה על העדות האמורה, מרשים לבן-אדם לעשות ניתוח הכי רציני, אף שאחד הוא, ובן תמותה, וגם הוא בעצמו אומר שעלול לטעות או להכשל בניתוח, אף שכמה פעמים הצליח בניתוחים כגון אלו. וכל היסוד בזה הוא, שסומך על עדות של אנשים אחרים, אלא שבענינים רציניים אין מסתפק בעדותו של איש אחד או שנים או שלושה, כי אם דורש וחוקר לעדותם של הרבה אנשים.

ועוד רווחת יותר ההנהגה האמורה, בכל הענינים הקשורים במה שקרה בדורות שלפנים, שבזה הרי אי אפשר להבחין עתה האם כן הוא, בכל זאת אין איש נורמלי שיהיה ספק אצלו בדברי בני אדם, של שלושה וארבעה חוקרים היסטוריים, ואפילו באם הפרטים סותרים אחד לחברו, מכריעה דעת הרוב, ובפרט אם הרוב הוא הכי גדול - אחד לגבי עשרה, מאה ואלף, שאז עדות זו מתקבלת לאמת מוחלטת.

אחרי הקדמה זו: הענין שהתורה ניתנה מסיני על ידי הקב"ה, אינה סברא שנתחדשה בתקופתנו זו, שהרי שמענו אותה מאבותינו, ואבותינו מאבותיהם-הם, וכן עולה מסורה וסיפור זה, מדור לדור (וככל דור נמסר הסיפור בנוסח מדוייק - ע"י מאות אלפים אנשים, מחוגים שונים אחד מהשני בתכלית, ובכל זאת בנוסח שווה. ומהזמן דמתן תורה לא היה אף פעם שהמסורה נשתנתה, ואפילו מאומות העולם) ועד לאותו דור - בניהם של אלו בני ישראל שנכנסו לארץ עם יהושע, שהם שמעו מאבותיהם יוצאי מצרים, שהם עצמם עמדו בהר סיני, ושמעו הקול יוצא: "אנכי ה' אלוקיך".

מובן וגם פשוט, שבאם היתה לפתע פתאום מתרחשת שמועה האמורה באחד הדורות שבינתיים, הרי אי אפשר שמאות אלפים יתדברו ביניהם להפיץ שמועה, שהיה הענין דמתן תורה, ובודאי היה אחד אומר לחברו: "מה זאת חדשה בארץ, שלא שמענוה מעולם?!". כשיתבונן בכל האמור, יוכל להרחיב כיוון מחשבה זה יותר, וכנ"ל תקפה היא יותר וביותר לגבי כל הענינים שסומך בהם על השמועה, במה שקרה לפני עשר ועשרים שנה.

ב. אין מקום להקשות על האמור, שהרי גם הנוצרים והמוסלמים מונים כמה מיליונים נפש - כי כנ"ל יש חילוקי יסודי בזה, שמסורת הנוצרים מצטמצמת סוף סוף - לאיש אחד (השליח שאול) או לכל היותר לעשר או לשנים עשר השלוחים, שהם אמרו ששמעו ממי שהוא נוסח פלוני, אבל להם עצמם לא נתגלתה "נבואה" זו וכו', ז.א. שמצטמצמת המסורה לאיש אחד בשר ודם - העלול לטעות ולשגות בשוגג או במזיד. ועל-דרך-זה הוא גם בהמוסלמים, שהתחלת אמונתם היא, שכאשר חזר מוחמד מן המדבר, סיפר ששרתה עליו "נבואה" וכו' וכו'.

ג. האם אפשרי לאינם יהודים, להשיג ולעלות לדרגות נעלות?
ידוע הפסק דין ברמב"ם , אשר חסידי אומות העולם יש להם חלק לעולם הבא.

ד. אינו יכול לבאר לעצמו, שלאינם יהודים אין כל אותן האפשרויות שישנן לבני ישראל.
כמה ביאורים בדבר. והביאור העיקרי הוא, שאין אתנו יודע דרכי הבורא וטעמיו ומעשיו [מפני מה הם דווקא] באופן מסוים, ועל דרך האברים השונים ב"עולם קטן", הוא האדם, הרי אי אפשר שהרגל תגיע להבנת השכל שישנה במוח, ואי אפשר להמוח שיהיה בו ההרגש שישנו בלב. במלות אחרות: כל אחד בעולם קטן יש לו תפקיד מיוחד, ובזה - יש אברים זכים יותר ויש אברים חומריים יותר, וענינו של כל אחד למלאות תפקידו הוא, ולא התפקיד של האבר השני, וכשממלא תפקידו הוא, הרי זוהי השלמות ותכלית שלו.

ועל דרך האמור, הוא בהנוגע לעולם גדול, שגם אנחנו חלק ממנו, שהדומם יש לו תפקידו הוא וכו', עד למין המדבר, שכל סוג ממנו יש לו תפקידו. וכביאור הזוהר, שישראל באומות הם כמו הלב בגוף, הרי אי אפשר ליד ולרגל להגיע לאותו ההרגש שבלב, שהיד ענינה לכתוב ולהניע, והרגל להלוך וכו'. וכמו שאין מקשה למה זה אי אפשר לרגל להיות כותבת, ואפילו הלב אי אפשר לו להשיג השגת והבנת השכל, על דרך זה אין מקום לקושיתו האמורה.

ה. בהאמור לעיל, מענה גם-כן לשאלתו:
חסידי אומות העולם ופושעי ישראל - מי הוא הטוב יותר?

שהטענה תלוי בכוונתו, האם במובן הנמצא בהם בכח או מה שישנו בפועל, ובדוגמת לב ומוח, שאינם ממלאים תפקידם; במילים רגילות, לב ומוח חולה ר"ל, ורגל בריאה - למי מהם יש מעלה על חברו.

ו. על-פי המקובל והמסורת נמצאים אנו בשנת ה'תשי"ט [5719 שנה] מבריאת העולם, ואיך זה יתאים ל"ספירת המדענים"?
והמענה בקיצור על זה: כל המדעים, אפילו אלו שכביכול נקראים "מדעים מדוייקים", מיוסדים הם על 'הנחות' [אקסיומות] שאין להן כל יסוד, כי אם הסכם בלבד. במדה הכי גדולה, כן הוא בהנוגע לענין המדע דחקירת דברי ימי התפתחות האדמה [קוסמולוגיה].

ומההנחות בו: באם נסכים שחוקי הטבע לא נשתנו כלל וכלל, וכמו שהם עתה בשנת תשי"ט, כן היו כל זמן הימצאם בעולם, בלי שום שינוי; באם נסכים שלחץ האויר, וגודל החום, וכמות הרדיום, ועוד כמה מאות ואלפים ענינים בארץ, היו לפי ערך כמו שהם עתה; ועוד ועוד כמה הסכמות שאין עליהן כל ראיה, והעיקר בהם: באם נניח שבריאת העולם אי אפשר שתהיה באופן מסודר ומפותח כי אם דוקא בבריאת כמה אטומים, שלאחרי הבריאה צריכים להתאחד אחד עם השני, וחבור זה אפשרי רק באופן וקצב דעתה, שלא נשתנו כלל וכלל, ואפילו כשהעולם היה תוהו ובוהו, אזי דרוש מספר שנים כך וכך - עד שייצא העולם מגדר תוהו ועד שייעשה חי ומדבר וכו'.

ובאם בטל אפילו חלק מההנחות האמורות, אזי בטלות כל מסקנות המדענים. ולדוגמא, מה מקום בשכל לומר שאי אפשר להקב"ה לברוא בן-אדם כאדם הראשון כמו שהוא, אלא מוכרח לברוא רק אטומים, שיתקבצו אחר-כך זה אל זה מעצמם וכו'?

נ.ב.
הוכחה עד כמה ספירת המדעים אינה מבוססת - המסקנות בזה במספר השנים של מדעים שונים (גיאולוגיה, אסטרו-פיסיקה, חקר הרדיו-אקטיביות ועוד), סותרות זו את זו, ונלאו חוקרי המדעים למצוא תירוץ לסתירה זו.

----------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------------

תכלית החיים

שלום וברכה!
במכתבך כותב אתה, כי הנך נבוך מאי מציאת תשובות לשאלות, כגון : מה היא תכלית החיים? מהי משמעות היותי יהודי? וכדומה, ספיקות ולבטים אשר מדכדכים אותך מאוד.

הנך כותב שביקרת באוניברסיטה ולמדת מדעי הטבע, אשר לכן ודאי ידוע לך, מה היא הגישה שחייבת להיות לכל בעיה מסובכת. אם ברצוננו לאמת את החוקים והיסודות שבמערכת מסוימת - נתחיל על ידי אימות חלקי המערכת שניתן לאבחנם ולאמתם ביתר קלות. כאשר כבר אימתנו, צעד אחר צעד, את רובה המכריע של המערכת, נוכח להניח בביטחה שאם חלקה הארי נשלט על ידי חוקים מסוימים, הרי גם החלקים הנותרים נשלטים על ידי אותם החוקים. אף ההגיון הפשוט מצדיק את ההנחה, שכשחוק מסוים התקיים ברובם המכריע של המקרים, אוי הינו נכון גם באותו מקרה שלא ניתן לאמתו בוודאות.

בהחילנו גישה זו על היקום כולו, משתכנעים אנו יותר ויותר, שנה אחר שנה, בחוק וסדר השוררים בטבע, וזאת גם בחומר דומם, ועד לאטום הקטן ביותר ואפילו בחלקיקיו היותר זעירים. מדע הגרעין גילה, כי ביסודות החומר (שמניינם, כפי הידוע כיום, יותר ממאה) קיימים התאמה וסדר שאיש לא שיער אותם מעולם. בתוך עולם של סדר והרמוניה שכאלו, מובן מאליו שגם האדם נשלט על ידי סדר ומטרה.

א. הבורא ואנחנו
כשנתקדם צעד נוסף, נגיע בהכרח למסקנה הבלתי נמנעת, שהיות וישנו חוק וסדר כזה ביקום - חייב להיות כוח עליון האחראי לכך. וכדוגמא הידועה: כשאנו רואים ספרים מודפסים המכילים מאות עמודים של סיפור שלם, או דברי הגות, אין הדימיון - ולו אף המוגזם ביותר - יכול להניח שבקבוק דיו נשפך, ובאורח מקרי יצר את הסיפור שלפנינו. עוד פחות מכך לאין שיעור, יתקבל על הדעת לומר שהיקום בו אנו נמצאים, הכולל בתוכו מספר אינסופי של אטומים, מולקולות וחלקיקים, אשר כולם מסודרים בסדר מופתי ובהתאמה מושלמת, יכול היה להתהוות באורח מקרי.

מובן מאליו שישנו "בורא" ו"אדריכל" אשר מסדר ומקשר את כל החלקים השונים של היקום באחדות ובהרמוניה מושלמים, בהתאם למערכת חוקים אשר הוא בורא ומשגיח עליהם. אלא שכל המערכת הינה מחוץ ליכולת תפיסתנו, היות והשגתנו כמו כל קיומנו - הינה רק חלק זעיר לאין שיעור, מתוך כלל הבריאה כולה. ובוודאי שבשום אופן אינו ניתן להשוואה עם הבורא עצמו. ברור, אם כן, שיהא זה מגוחך לצפות להבין את דרכי הבורא, לא כל שכן שיהא זה חסר הגיון לשלול את קיומו, עקב אי יכולתנו להבינו בשכלנו המוגבל.

האם יכולה "יחידה" אחת להכיל אין סוף של "יחידות"?! למרות שיש ביניהם יחס כל שהוא, כי גם היחידה וגם המספר האין-סופי של היחידות, הם עצמים מאותו סוג, דהיינו : מספרים. על אחת כמה וכמה בין הבורא והנברא. כשאין כל קשר מעין זה, הרי אין הנברא יכול להכיל בדעתו את הבורא.

ב. מתן תורה
נשתמש בדוגמא מדעית כצעד נוסף :
במדעי הטבע: פיזיקה, כימיה וכדומה, כאשר חוק מסוים נלמד מתוך מספר נסיונות מעבדתיים, ונבדק ע"י אנשים שונים, בתנאים שונים של לחץ, טמפרטורה, לחות וכו' - כך שנמנעת כל אפשרות של טעות או השפעות צדדיות וכדומה - אזי מתקבל הוא כחוק בר תוקף מעתה ואילך. "כלל" מדעי זה, נכון גם ביחס למאורעות ותופעות אשר אירעו בעבר, כאשר הרבה היסטוריונים מאשרים ומעידים על מאורע או תופעה מסוימים, בצורה זהה, הרי שמבחינה "מדעית" אין ספק כי מאורע זה אכן אירע.

מאורע היסטורי כזה היה מעמד "מתן תורה" בהר סיני, שנמסר באופן זהה על ידי מליוני בני אדם, כולל גברים נשים וטף, אנשים מכל השכבות, אשר צפו במו עיניהם בהתגלות האלקית בהר סיני, ולאחר מכן מסרו בנאמנות ובדייקנות לילדיהם את אשר ראו, וכן הלאה מדור לדור ללא הפסק, מאז ועד היום הזה. לא היה בשום תקופה - ואפילו בתקופת הפוגרומים וההשמדות האיומות ביותר שנעשו ביהודים - מצב שלא יהיו לפחות מספר מיליונים של יהודים, המחזיקים בנאמנות במסורת הזאת. ידועה היטב העובדה, שבמשך כל ההיסטוריה של העם היהודי, לא היה אף פעם הפסק כלשהו בשרשרת המסורת היהודית, ממעמד הר סיני ועד לזמננו אנו. דבר זה עושה את המאורע הזה - מעמד הר סיני - לאותנטי ביותר מכל המאורעות ההיסטוריים שבתולדות האנושות, מתחילתה של ההיסטוריה ועד ימינו.

ג. תורה לכל המצבים
משמעות האמור עד כה, היא, שתורתנו הקדושה אשר אותה אנו שומרים ומקיימים - ניתנה לנו על ידי ה'.

התורה כוללת בתוכה לא רק את אורחות חיינו, כי אם גם את המפתח לקיומנו בכל הזמנים, מפני שהתורה היא נצחית בדיוק כמו נותן התורה. אין זה ספר של תיאוריה, פילוסופיה ועיון בלבד, אלא גם ובעיקר, מדריך מעשי לחיינו היום יומיים, והוא בר תוקף לכל המקומות ובכל הזמנים, כולל גם אמריקה של המאה העשרים. כאן, בתורה וחוקיה, תורה שבכתב ותורה שבעל פה, נראית בבירור תכלית חייו של האדם עלי אדמות, שהיא: קיום רמ"ח מצוות "עשה" ושס"ה מצוות "לא תעשה". כלומר, להתאים את חייו בהתאם לאמור בתורה.

התורה דאגה גם לאפשרויות הנובעות מקלות דעתו של האדם, הפיתויים והנסיונות שהוא, יצור בשר ודם, עלול לעמוד בפניהם. אם כי "אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא", הרי הורתה לנו התורה שגם במקרה כזה אין צורך ליפול ליאוש, רפיון או דכדוך, שהרי תמיד קיימת האפשרות של תשובה, דהיינו חזרה אל ה' ואל דרך הישר. יתר על כן, את הכשלון ניתן להפוך לקרש קפיצה, על מנת לזנק קדימה ולהגיע להתעלות רוחנית גדולה.

יתכן שתישאל השאלה: מאחר וכל הנאמר לעיל, בקשר לאמיתות התורה, תכלית החיים וכו' - הוא כה פשוט והגיוני, איך נוכל להסביר את העובדה שמספר אנשים כה קטן, יחסית, ממלא אחר דרישות התורה ומקיים את מצוותיה, בו בזמן שעוברי עבירה הם כה רבים?

התשובה לשאלה זו הינה די פשוטה, וכמו שנאמר בתנ"ך: "מבשרי אחזה". כאשר אדם מתבונן בהתנהגותו האישית ובמעשיו, ובפרט בחייו היום-יומיים (מלבד זמנים של התרוממות רוח מיוחדת כמו זו של ימי חג וכדומה), מתברר לו, שמספר רב של פעולותיו יימצאו מונעות על ידי יצריו ונטיותיו הרגשיות של האדם, ולא על פי אמות המידה של שכלו, זה נכון במיוחד כאשר לא קיים איום של עונש מיידי על האדם בגין מעשיו. ככל שירחק העונש ויתמעט הפחד ממננו, באותה מידה יחלש מעמדו של השכל כגורם בחייו, והתנהגותו של האדם תושפע יותר על ידי תאוה ורגש, ועל אחת כמה וכמה כשהמדובר הוא בעונש רוחני ומופשט בלבד. הפחד מעונש פיזי (מאסר או קנס וכדומה), הוא הרבה יותר יעיל, מאשר תוכחה וטיעון בשם המוסר והצדק האנושי.

ד. התגובה לכישלון
הסבר נוסף בנידון שאלתך האמורה, וגם הסבר זה נעוץ בטבע האדם: אם אדם נכנע לפתויי יצרו ונכשל בעבירה - יכולה לבוא תגובה באחד משני פנים:
האחד - כאשר האדם הוא הגון ואמיץ. יכיר כי שגה ונכשל, ואז - גם ישתדל שמכאן ולהבא יגבר על יצרו. כאשר האדם מודה בשגיאתו ומחליט לתקנה, ה' יסלח לו, כי הרי ה' "רחום וחנון ורב לסלוח".

תגובה אחרת - אם האדם חסר אומץ להתייצב מול האמת, אזי ינסה להצדיק את התנהגותו השלילית בכל מיני אמתלאות והצטדקויות במקום לתקנה. ומכיון ש"עבירה גוררת עבירה", ו"על כל פשעים תכסה אהבה", לא כל שכן אהבה עצמית, ו"השוחד יעור (אפילו) עיני חכמים", בפרט שיחוד-עצמי הנובע מגאוה עצמית. במקרה זה -מתוך שנקלע לתסבוכת שלא ימצא ממנה מנוס - ינסה להמציא לעצמו "פילוסופיה אישית", אשר תצדיק את התנהגותו השלילית ותוליכהו מדחי אל דחי.

גרוע שבעתיים יהיה, כאשר ינסה ליצור מין "השקפת עולם" המתאימה להתנהגות זאת, שלפיה התנהגותו העכשווית היא לא רק מוצדקת, אלא, שחטאיו וחסרונותיו נראים בעיניו כמעלות.

מיותר לומר כי קשה להרחיב את הדיבור בענינים כגון אלו במכתב, אולם הנני מאמין שהנקודות שהועלו, ישמשו לך כנקודות מוצא, ובעזרתם תשתקף לך האמת, שהעולם בו אנו חיים, איננו תוהו ובוהו, אלא שלכל דבר ולכל אחד יש מקום ומטרה. אם תוכל לבחון את עצמך באופן אובייקטיבי, משוחרר מדעות קדומות ומהשפעות הסביבה וכדומה, בטוחני שלאור כל האמור לעיל, אכן תמצא בעזרת ה' את מקומך האישי ותכליתך בחיים.

למעבר לשיעור הראשון בסדרה השלישית - מוכרחים להיות בשמחה - לחצו כאן

באדיבות אתר "אסנט צפת" - חווית הקבלה

עריכה: אוהד שלום

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
תכנים קשורים: יהדות, דת, נפש, נשמה, תניא, בורא עולם
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: