בכל בוקר היינו עוברים ליד ביתו של אדם מבוגר, שלעיתים נדירות היה יוצא מביתו.
זה היה בתקופה שבה חייתי בעיר טאקומה שבוושינגטון, ארה"ב. לפעמים היינו חוצים את הרחוב רק כדי לראות את הגינה המדהימה שלו שוב ושוב, היא הייתה יוצאת דופן בצורה מדהימה.
יום אחד ראה אותנו האדם המבוגר, במקרה נדיר שבו מישהו הצליח לראות אותו מחוץ לביתו.
אמרנו לו שאנחנו מודים לו על שהוא מייפה כך את הרחוב, הוא הודה לנו והיה נבוך. הוא סיפר לנו שהוא מוייטנאם והאנגלית שלו לא טובה כפי שהיה רוצה, מה שגורם לו להתבודד בביתו.
הוא היה מנומס ובעל דיבור רך ואצילי. הוא הציע לנו להכנס לביקור.
"אם אהבתם את החצר הקדמית, אולי תאהבו את זו שמאחור", אמר. ומה אגיד לכם, מדובר בחצר הפרטית המדהימה ביותר שראיתי מאז ומעולם.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: