סיפורה המזעזע של יהדות ערב הסעודית

מאת: שרה יוכבד ריגלר

באדיבות www.aish.co.il
אתר עם חכמת חיים

האם אחדות יהודית היא גלולה מרה עד כדי כך שהיהודים מעדיפים לבלוע במקומה ציאניד?

האם ידעתם שפעם שכנה בערב הסעודית קהילה יהודית משגשגת? במשך קרוב לאלף שנים (פי שלוש מהזמן בו יש יהודים באמריקה), יהודים התגוררו בנאות המדבר של תַיְמַא, חַ'יְבַּר ויַתְ'רִבּ (שנקראה אחר כך אל-מדינה), בצפון חצי האי ערב. על פי ד"ר חגי מזוז, מזרחן המתמחה בשפה הערבית, באסלאם ובתרבות האסלאם, "הקהילה היהודית בצפון ערב - ערב הסעודית של ימינו - הייתה אחת מהקהילות היהודיות הגולות הקדומות בהיסטוריה של העם היהודי."

הם היו חזקים ועשירים. הם זכו להערכה וכבוד בין השבטים המקומיים בערב הסעודית בשל דתם, תרבותם והשכלתם. הם בנו מבצרים על פסגות ההרים ופיתחו משקים חקלאיים מצליחים. היו להם לוחמים, סוסים ונשק מתקדם, והם חוסלו כמעט לגמרי בתוך כמה שנים.

סיפורם אמור לזעזע כל יהודי.

יהודי אל-מדינה התחלקו לשלוש קבוצות: בני קיינוקאע היו נפחים, חרשי כלי מלחמה וצורפים; לבני נדיר היו מטעי תמרים ובני קורייזה סחרו ביין. שלושת השבטים היהודיים התקוטטו ביניהם לעתים קרובות. ולפעמים העוינות ביניהם הייתה מתפרצת למלחמה של ממש.

כשמוחמד נמלט ממכה בשנת 622, הוא הגיע לאל-מדינה. בהתחלה, הוא כרת ברית עם היהודים, אולם מאוחר יותר, לאחר שלא הצליח לשכנע אותם להכיר בו כנביא ולקבל עליהם את דתו, יחסו כלפיהם הפך לשנאה גלויה. הוא הורה לחבריו לרצוח ולערוף את ראשו של כעב אל אשרף, משורר יהודי וממנהיגי שבט בני נדיר (שבט מגדלי התמרים), וציווה על מאמיניו להרוג את היהודים "באשר ימצאום".

לאחר מכן כיתר מוחמד את בני קיינוקאע (שבט הנפחים), מתוך ידיעה שבני שני השבטים האחרים לא יבואו לעזרתם. למרות שבני קיינוקאע היו לוחמים מיומנים, הם נחלשו מהמחסור במזון ומים שנבע מהמצור, ונכנעו.

תעצרו את הסיפור פה! אילו הייתי קוראת תסריט הוליוודי שהתפתח בצורה כזאת, הייתי דוחה אותו בתור דמיוני ואבסורדי. השחקן הראשי מוחמד הכריז בגלוי על כוונתו להרוג כל יהודי. הוא פתח את מסע ההרג שלו בעריפת ראש מזעזעת של ראש שבט מגדלי התמרים.

באותו שלב, היו כוחותיו של מוחמד חלשים מכוחותיהם המשולבים של היהודים. מדוע לא התאחדו מגדלי התמרים וסוחרי היין לשבור את המצור על הנפחים? איך הם יכלו לשבת בחיבוק ידיים ולהניח לאחיהם למות? אפילו אם הם שנאו את אחיהם היהודים, הם ודאי היו צריכים להבין שהתאחדות, במטרה להשמיד את כוחותיו הרצחניים של מוחמד, היא האינטרס האישי שלהם לטווח הארוך. ולאלה קוראים יהודים חכמים? הייתי משליכה את התסריט הזה לפח האשפה בנחרת בוז.

מסתבר שההיסטוריה פחות הגיונית מהוליווד. שני השבטים היהודיים האחרים לא עשו דבר על מנת להציל את אחיהם הנפחים. לאחר הכניעה, מוחמד רצה לשחוט את בני השבט המובס, אולם בן בריתו, עלי עבד-אללה אבן אֻבַּי מנע את הטבח, ובמקום זה הם גורשו לאדרעי (היום בירדן).

מוחמד החרים את נכסיהם של היהודים וכוחו התחזק בזכות השלל שלקח. כשנה לאחר מכן, הוא פנה לטפל בשבט היהודי הבא - מגדלי התמרים. כדי להבטיח שסוחרי היין לא יבואו לעזרת אחיהם, מוחמד כרת עמם ברית.

הזוי לחלוטין! המבקרת בתוכי, שדחתה עלילות הרבה פחות מדומיינות, לא יכולה לסבול את העלילה הזאת. סוחרי היין ודאי שתו את מלאי היין של עצמם והשתכרו כלוט, אם הם הסכימו לכרות ברית עם אויבם המושבע של היהודים, נגד בני עמם. האם אחדות יהודית היא גלולה מרה עד כדי כך שהיהודים מעדיפים לבלוע במקומה ציאניד?

בשנת 625 הטילו כוחותיו של מוחמד מצור על מעוזם של מגדלי התמרים. כמו השבט היהודי הקודם, גם הם נכנעו למצור. ושוב התערב עבד-אללה אבן אֻבַּי ובמקום לרצוח את היהודים המובסים, מוחמד הגלה אותם לעיר ח'יבר, שעל פי המסורת המוסלמית הייתה מאוכלסת בבני כוהנים יהודיים.

שלוש שנים אחר כך מוחמד כבש את ח'יבר, העיר העשירה ביותר בצפון ערב הסעודית, אך מכיוון שהמוסלמים לא התמצאו בחקלאות, מוחמד הרשה לרוב היהודים לחיות בתור ד'ימים, בני חסות נמוכי מעמד שנאלצו לשלם מיסים מופקעים. בסופו של דבר, החליף השני גירש את יהודי ח'יבר, על פי חוקיו של מוחמד שלא התירו קיומה של כל דת אחרת מלבד אסלאם בערב הסעודית.

נחזור לאל-מדינה, סוחרי היין נהנו רק שנתיים ממעמדם בתור היהודים היחידים ששרדו במקום. ואז, בשנת 627, מוחמד עם כוח של 3,000 חיילים, הטיל מצור על המבצר שלהם. לשבט היהודי היו רק 450 לוחמים מאומנים, ומשום שעבד-אללה אבן אֻבַּי מת כמה חודשים קודם, הם ידעו שאיש לא יקום לעזרתם. מנהיגם של היהודים המכותרים הציע שהם יתאסלמו, או שבדומה למצדה יהרגו את נשותיהם וילדיהם, כדי למנוע את חטיפתם ושעבודם, ואז יילחמו במוסלמים עד מותם. היהודים דחו את שתי ההצעות ובקשו להיכנע ולעזוב את אל-מדינה.

מוחמד לא קיבל את הצעתם. שבט סוחרי היין המובס, שסירב פעמיים לעזור לשבטי אחיו היהודיים הנצורים, סבל מהגורל האכזר ביותר. ילדיהם נמכרו לעבדים, הנשים נִתנו לחיילים המנצחים "לשימוש המוסלמים", וראשיהם של הגברים (מלבד שלושה שהסכימו להתאסלם) נכרתו בכיכר השוק. על פי המסורת המוסלמית, דמם של הנרצחים הציף את השוק באל-מדינה.

קהילה יהודית גדולה ומשגשגת הושמדה בתוך שלוש שנים. האם היא הושמדה בידי כוחותיו של מוחמד או בשל הפילוג הפנימי שבתוכה?

חז"ל אומרים שבית המקדש לא חרב בכוחם של הרומאים, אלא בשל שנאת החינם בין היהודים.

"על מי שאינו לומד מההיסטוריה נגזר לחזור עליה". אין ספק שיהודי ערב הסעודית לא למדו מההיסטוריה הטרגית.

כמה פעמים נצטרך עוד לחזור על ההצגה הזאת?