עשרה בטבת

מאת: הרב בערל ווין

באדיבות www.aish.co.il
אתר עם חכמת חיים

מועד אחד בלוח היהודי, מציין הרבה יותר מטרגדיה אחת בהיסטוריה.

צום העשרה בטבת, הוא אחד מארבעה ימים בשנה, המציינים לנו תקופות חשוכות בהיסטוריה היהודית. שלושת הימים האחרים הנם: תשעה באב (יום חורבנם של בית ראשון ובית שני), י"ז בתמוז (היום בו פרצו טיטוס ולגיונות הרומאים את חומות ירושלים, בשנת 70 לספירה), וג' בתשרי (יום המציין את הירצחו של גדליה בן אחיקם, המושל היהודי ביהודה, מטעם בבל).

עשרה בטבת, מציין את תחילת המצור שהטיל נבוכדנצר, מלך בבל על ירושלים ואת תחילתו של הקרב, שבסופו נחרבו ירושלים ובית המקדש ועם ישראל הוגלה לבבל למשך 70 שנה. אנו מוצאים תיעוד לעשרה בטבת, כבר בדבריו של הנביא יחזקאל, שהוגלה לבבל, כחלק מקבוצת הגולים הראשונה שנשלחה לשם בידי נבוכדנצר, 11 שנים לפני חורבן בית המקדש עצמו.

בשל חומרתו של צום זה, נוהגים לקיימו גם כאשר הוא חל בערב שבת (יום שישי), לעומת שאר ימי הצום, שמועדיהם עשויים להשתנות בהתאם לשבת.

"תרגום השבעים"

מלבד האירועים שהזכרנו, התרחשו אירועים קשים נוספים בסמוך ליום זה. בשמונה בטבת, כינס המלך המצרי פתולמיי, 70 חכמים יהודים ואילץ אותם בעל כרחם, לתרגם את התנ"ך לשפה היוונית. על אף שהתלמוד מספר לנו על נס שאירע במהלכו של התרגום – כל שבעים החכמים, שישבו בתאים נפרדים, תרגמו את התנ"ך בצורה זהה לחלוטין – ראו החכמים, בני התקופה, את התרגום באור שלילי ביותר. התלמוד מציין כי כאשר יצא תרגום זה לאור, "כיסתה חשיכה את העולם".

תרגומו של התנ"ך ליוונית, סייע ליהודים "ההלניסטים" לקדם את תוכניתם, לקרב את תרבות יוון לחיי היהודים ולנסות לשלב את ערכי יוון ואת אורח החיים היווני ביהדות. תרגום התנ"ך ליוונית, יצר מעין "הכשר" לשפה זו והשפיע רבות על החברה היהודית, כשהוא תורם להתבוללות ולהתקרבות "חלקה" ומהירה יותר לתרבות היוונית.

פטירתו של עזרא הסופר

בתשעה בטבת נפטר עזרא הסופר. חכם זה, היה ענק שבענקים, כשהתלמוד אף משווה אותו למשה רבנו! "אילולא ניתנה התורה למשה, היא היתה מועברת לבני ישראל דרך עזרא". תחת שרביטו והשראתו של עזרא הסופר, הונהגה "שיבת ציון" מגלות בבל ובסיועו של נחמיה – נבנה הבית השני, אם כי בגרסה צנועה יותר מזו של מקדש שלמה המפואר.

עזרא היה זה שחידש את בריתו של משה רבנו, בין ישראל לאלוקים והוא זה שעצר את תופעת נשואי התערובת, שפשתה בקרב העולים לירושלים. הוא חיזק את שמירת השבת מבית ומחוץ ובנה מערך לימודי, הסברתי ואינטלקטואלי להעמקת הידע ולפיתוח התורה שבעל פה, שניתנה למשה בסיני.

עזרא הסופר, שהיה אדם ללא רבב, רחום וחנון, בעל מעוף, ידע רב וכריזמה סוחפת, הוא השליח, שבזכותו שרדו היהדות והעם היהודי עד היום. משום כך, אין כל פלא, שאנו מציינים את יום פטירתו כיום אבל. מכיוון שאין הגיון בקיום שלושה ימי צום רצופים, אוחדו מועדי השמונה והתשעה בטבת, ליום צום אחד – העשרה בטבת.

איחוד מועדי אבלות

חכמי ישראל, שלא היו מעונינים למלא את לוח השנה בימי אבל, דגלו בצירוף ימי זיכרון וימי צום זה לזה. לכן מציין תשעה באב גם את יום הזיכרון לחורבן קהילות שו"ם (שפיירא, וורמייזא ומגנצא שבגרמניה, היום שפייר, וורמס ומיינץ) במסע הצלב של 1096, על אף שקהילות אלה נחרבו בחודש אחר.

מדיניות זו, של איחוד ימי זיכרון, הייתה מקובלת בעולם היהודי עד לשואה, שהשתוותה בגודלה, לכל מה שקדם לה בהיסטוריה היהודית בגולה. על אף כל זאת, גם לשואה הוקצה יום הזיכרון דווקא לעשרה בטבת, מתוך התחשבות בחלקים גדולים באוכלוסייה הישראלית.

מי ייתן ובעתיד נוסיף רק ימי שמחה ללוח השנה שלנו.