בדיחות בנושא עסקים

ככה עושים את "זה" בעולם העסקים
ככה עושים את "זה" בעולם העסקים
כמה אנשי עסקים ובנות זוגם ישבו יחדיו לארוחת ערב במסעדה יוקרתית. אחד מאנשי העסקים, אלון, הפיל בטעות את המזלג שלו על הרצפה, וכשהוא התכופף להרים אותו הוא שם לב שאשתו של חברו, נעמה, יושבת עם רגליים פתוחות לגמרי, כך שרואים את התחתונים שלה. אלון היה המום, פגע בשולחן בראשו מרוב ההלם ועלה בחזרה עם פנים אדומות. לאחר זמן מה, אלון הלך לשירותים ונעמה הלכה מיד אחריו. בדרך היא אמרה לו "אהבת את מה שראית מתחת לשולחן?" אלון הופתע מאוד מהשאלה והאומץ של נעמה, אך הודה כי הוא אכן אהב את מה שראה. נעמה אמרה לו, "אתה יכול לקבל את זה, אבל זה יעלה לך 1,000 דולר". אלון נכנס לשירותים ואחרי שהעריך את המצב וסיים את ענייניו, הוא ניגש בחזרה לנעמה והסכים לעשות איתה עסקים. נעמה אמרה לאלון שמאחר שבעלה עובד בימי שישי עד שעות מאוחרות, אפשר יהיה לבצע את העסקה בסביבות השעה שתיים בצהריים בביתה. ביום שישי, אלון הגיע לביתה של נעמה בשעה שתיים בצהריים והם קיימו את העסקה שלהם לאחר שנתן לה 1,000 דולר. כעבור שעתיים אלון המרוצה התלבש ועזב את ביתה של נעמה. כהרגלו, בעלה של נעמה חזר בשעה מאוחרת יחסית, וכשנכנס הביתה שאל את אשתו: "אלון היה פה?" נעמה הרגישה כאילו שנתקע לה גוש בגרון, אך לאחר כמה שניות ארוכות הצליחה לענות בכנות: "כן, הוא היה פה לא מזמן." "אחלה", אמר בעלה. "הוא הביא לך 1,000 דולר?" נעמה הייתה בתדהמה מוחלטת וחשבה שבעלה גילה שבגדה בו, אך היא הצליחה לשמור על קור רוח ואמרה: "כן, הוא נתן לי 1,000 דולר". "מעולה..." אמר בעלה של נעמה, "הוא ביקש ממני להלוות לו 1,000 דולר לפני שיצא מהמשרד והבטיח שיחזיר לי כבר היום פה בבית. אני שמח שיש לי חבר טוב שאפשר לעשות איתו עסקים בראש שקט."
שיטת שמוקלר לשיווק מסמרים
שיטת שמוקלר לשיווק מסמרים
משפחת שמוקלר ייצרו מסמרים במהלך הרבה מאוד שנים. סבא רבה היה מייצר מסמרים, סבא היה מייצר מסמרים, לאחר מכן האבא... לאחר שהם קנו את המפעל בהפרטה, האבא אמר לבנו: "חיים, אני מייצר מסמרים כבר 30 שנה ומעולם לא הייתי בחופשה... אני רוצה שאתה תישאר בתור מנהל ואני אסע לפחות לחודש עם אמא לחופשה..." "אבא, אני הרי לא מומחה במסמרים, אני איש שיווק, איש פרסום." ענה האבא: "בני, יש לנו מחסנים מלאים במסמרים, אני אחזור בעוד חודש והכל יהיה בסדר!" הבן הסכים ונשאר, האבא נסע. לאחר שבועיים אבא מקבל מברק: "אבא תחזור בדחיפות, המסמרים נגמרו." אבא חוזר: "מה זאת אומרת נגמרו!? חיים: "אבא, נתתי פרסום..." אבא: "בוא תראה לי!" הבן מראה את הפרסומת; על הלוח הגדול נראה דמותו של ישו ממוסמר לצלב ויש כיתוב: "מסמרים של שמוקלר - מחזיקים כבר 2000 שנה". אבא אומר לבנו: "חיים! אתה כמובן איש שיווק מצוין, אבל אתה אידיוט! איך אפשר היה להציג את דמותו של ישו על פרסומת? מה לא מספיק החטיפו לנו היהודים מכות, עשו פוגרומים? תוריד את הפרסומת הזו מיד!!!" אבא נתן הוראה, להגביר את ייצור המסמרים, חיים הוריד את הפרסומת, אבא נסע להמשיך את החופשה. לאחר שבועיים האבא מקבל מברק בהול: "אבא, תחזור דחוף, גם המסמרים האלו נגמרו." אבא מגיע: "מה, עוד פעם הפרסומת?" חיים: "כן, רק תרגע, הפעם אין שום ישו, הכל כפי שאתה בקשת." אבא מסתכל על לוח הפרסום, שם מופיע צלב ריק, ללא ישו וכיתוב: "אם היה לכם את המסמרים של שמוקלר..."
עציר חדש הגיע לכלא. חברו לתא שואל אותו על מה הוא נעצר.
הוא עונה: על יריבות עסקית. ייצרתי את אותם השטרות כמו המדינה.
לקוח: ״מאז הקורונה השירות שלכם נהיה ממש גרוע, אני דורש לדבר עם המנהל!״
עסק: ״זה כנראה כי התחלנו לעבוד מהבית. אין בעיה, אני מפנה אותך לאימא שלי.״
איך מרשימים לקוח?
איך מרשימים לקוח?
לפני מספר שבועות ישבתי באולם האח"מים שבשדה התעופה, לפני הטיסה לסיאטל. בעודי יושב שם, הבחנתי בביל גייטס יושב גם הוא בפינת האולם, נהנה מהמשקה שלו. אני עצמי הייתי לפני פגישה עסקית, עם לקוח מאוד חשוב, שהיה גם הוא בדרך לסיאטל, אבל הוא איחר מעט. כדי להיות קצת ערמומי, ניגשתי אל יו"ר מייקרוסופט, ביל גייטס, הצגתי את עצמי ואמרתי, "מר גייטס, תהיתי אם תוכל לעשות לי טובה קטנה?" "כן?", הוא השיב. "במה מדובר?" "אני יושב שם", עניתי לו תוך שאני מצביע על המושב שלי שעל הבר, "ואני מחכה ללקוח מאוד חשוב. האם תואיל בטובך, כשהוא יגיע, לעבור לידי ופשוט להגיד: 'היי, ריי'?". "בטח, אין בעיה". הודתי לו, לחצתי את ידו וחזרתי למקומי. לאחר כעשר דקות הלקוח שלי הופיע. הזמנו משקה והתחלנו לדבר עסקים. כמה דקות מאוחר יותר, הרגשתי טפיחה על הכתף. זה היה ביל גייטס. "היי, ריי", הוא אמר. עניתי לו, "עוף מפה, ביל. אתה לא רואה שאני באמצע פגישה?!"
החקלאי, פקיד המס והאידיוט
החקלאי, פקיד המס והאידיוט
פקיד של מס הכנסה הגיע לחווה נידחת בערבה כדי לעשות ביקורת פתע וניגש אל אפרים, הבעלים של המקום, שבדיוק עמד ליד הטרקטור שלו ונח קצת אחרי עבודה קשה. "שלום אדוני, לפי המסמכים שלנו משהו מאוד מוזר במשכורות שאתה משלם, אתה לא עונה למכתבים ששלחנו ואני פה כדי להודיע לך שאם לא תחשוף בפני את כל הפרטים הפיננסיים שלך אתה צפוי לקבל קנס גבוה מאוד!". אפרים ההמום החל להסביר לפקיד שהוא נותן לכל הצוות שלו שכר הוגן אך הפקיד לא הסכים להירגע והמשיך לאיים בקנסות ובעונשים אם הוא לא יזכה בשיתוף פעולה מיידי. לאחר כמה רגעים של ויכוח אפרים נכנע והחל לענות על כל שאלותיו של הפקיד. "אני צריך רשימה של כל העובדים שלך ומידע מלא על המשכורת שאתה משלם להם". "יש לי בחור צעיר שעובד פה כבר 5 שנים, הוא עוזר לי בהכל ובתמורה אני נותן לו מגורים, מזון ו-30% מהרווחים שלנו" אמר אפרים. "אוקיי זה נראה תקין", אמר הפקיד, "מי עוד עובד כאן?". "לפני חצי שנה בערך התחיל לעבוד פה מכונאי שדואג לכל התיקונים ומטפל בחלפים אם צריך. אני משלם לו 20% מהרווחים שלנו וגם נסיעות והוצאות על ציוד". "זה הכל?" לחץ הפקיד, "מי פה בעצם עושה את כל העבודה?". "בכל פעם שיש תקופה של קטיף, זריעה או עבודות גדולות אני מביא כמה פועלים ומחלק בין כולם שווה בשווה 40% מהרווחים שלנו" ענה אפרים. "ומה אתה עושה עם ה-10% הנותרים?" שאל הפקיד בחשדנות. "זה הולך לאידיוט" ענה אפרים. "לאידיוט?" שאל הפקיד בבלבול. "כן" אמר אפרים, "לאידיוט. יש לי פה מישהו שעובד 18 שעות ביום, עושה 90% מהעבודה והוא עסוק בעבודה גם בחגים וגם כשהוא חולה. לפעמים אפילו אין לו הפסקות והוא כל הזמן צריך לטפל בדברים מעצבנים שקופצים פתאום." "ידעתי שמשהו פה לא בסדר! אני דורש לדבר עם ה'אידיוט' הזה תיכף ומיד כדי להגיד לו באילו תנאים נוראיים הוא מועסק!" צעק הפקיד. "אתה לא צריך להתעצבן" ענה אפרים, "אתה מדבר איתו עכשיו".
היהירות הישראלית
היהירות הישראלית
סעודי, קטרי, פרסי וישראלי מיליארדרים ישבו בבית קפה. אמר הסעודי: "יש לי קצת עודף כסף, אני חושב שאקנה את חברת אפל". הקטרי הוסיף: "גם לי יש עודפים, אני אקנה את גוגל". הפרסי התערב: "אני הגשתי הצעה לקנית טסלה". שלושתם מסתכלים וממתינים מה יגיד הישראלי. הישראלי לוקח לגימה מהקפה שלו באיטיות ואומר: "אני לא מוכר".
המורה שמתייחס לנישואים כמו לעסק
המורה שמתייחס לנישואים כמו לעסק
בכפר קטן חיו שני אחים, מורה וסוחר. המורה היה נשוי למרשעת מכוערת והסוחר נשוי לאישה נאה ונחמדה. יום אחד בא המורה לסוחר ואמר לו: "אחי, אולי זה לא העסק שלי, אבל ישנן שמועות חוזרות ונשנות על כך שלאשתך יש מאהב". "כן", עונה האח, "גם אני שמעתי". "אז למה אתה לא מתגרש ממנה?", שאל האח המורה. "אחי היקר", הסביר האח הסוחר, "אתה אולי מורה טוב, אבל בעסקים כנראה שאין לך מושג. תמיד עדיף שיהיה לך חצי עסק שמתפקד טוב מאשר עסק מחורבן שכולו שלך..."
אם היה לי דואר אלקטרוני
אם היה לי דואר אלקטרוני
איש אחד איבד את עבודתו. לאחר שחיפש עבודה חדשה במשך מספר חודשים, הוא ראה מודעת דרושים של חברת סלולר המחפשת עובדי ניקיון. האיש הגיע לראיון ומנהל כוח האדם שאל על פרטיו האישיים, ערך לו מבחן בלטאטא חדרים ובירך אותו על תוצאות הבחינה. מנהל כוח האדם אמר לו: "הג'וב שלך. תן לי את כתובת הדואר האלקטרוני שלך ואעביר לך את המקום והשעה שבהם עליך להתחיל לעבוד." האיש המיואש השיב שאין לו דואר אלקטרוני. מנהל כוח האדם השיב שהוא מצטער מאוד, אבל אם אין לו דואר אלקטרוני הוא אינו קיים באופן וירטואלי, ומכיוון שאינו קיים, הוא אינו יכול לתת לו את הג'וב. האיש יצא מיואש ולא ידע מה לעשות, יש לו רק 20 ₪ בכיס‎. לאחר מחשבה ארוכה, החליט האיש ללכת לשוק הסיטונאי של פירות וירקות וקנה קופסא של עגבניות במשקל 10 ק"ג. הוא הלך מבית לבית ומכר כל ק"ג ב-4 ₪. תוך פחות משעתיים הכפיל את כספו‎. כך חזר על התהליך עוד מספר פעמים, ולאחר שאכל בעבור 50 ₪, חזר לביתו עם 270 ₪. בצורה זו הוא הצליח להתקיים, וכך השכים קום וחזר מאוחר לביתו, כאשר הוא מצליח להכפיל ולשלש את כספו מדי יום. עם הרבה מזל לצדו, הצליח לרכוש טנדר שתוך שנה הוחלף במשאית, וכעבור שלוש שנים היה לו צי רכבים. כעבור חמש שנים האיש הפך לבעל אחת מרשתות השיווק המובילות במדינה. יום אחד קיבל לשיחה סוכן ביטוח חיים שהציע לו פוליסת ביטוח ושאל אותו בתום הפגישה מה כתובת הדואר האלקטרוני שלו, על מנת שיוכל לשלוח לו את הפוליסה. כאשר השיב שאין לו דואר אלקטרוני, ענה לו סוכן הביטוח: "אם אין לך דואר אלקטרוני והקמת כזו אימפריה, איני רוצה לדמיין מה היה קורה לו היה לך דואר אלקטרוני". השיב לו האיש: "לו היה לי דואר אלקטרוני הייתי עובד ניקיון בחברת סלולר"...
הפתרון היצירתי של הסוחר היהודי
הפתרון היצירתי של הסוחר היהודי
יוסף היה הבעלים הגאה של חנות בגדים בניו יורק במשך הרבה מאוד שנים ותודה לאל, העסק הצליח. שמה של החנות היה "רחל", על שם אשתו האהובה של יוסף, ושלט שנושא את שמה קישט את דלת הכניסה מיום הקמת החנות. היות ולא היו הרבה חנויות בגדים בסביבה, כל תושבי האזור היו מגיעים באופן קבוע לחנות של יוסף ולאורך השנים הוא זכה להצלחה רבה מאוד, כשכמעט ולא היה סוף שבוע שבו החנות לא הייתה מלאה באנשים. למרבה הצער המידע הזה לא נעלם מעיניהם של המתחרים, ויום בהיר אחד נפתח בבניין הצמוד לחנותו של יוסף מתחם בגדים שהתהדר בשלט ענק עם הכיתוב "בגדים במחירים הטובים ביותר!". יוסף ורחל היו מאוד מאוד מודאגים, אבל הם האמינו שהם יצליחו להתמודד עם התחרות הקשה. לאחר כשבוע נחתה עליהם מכה נוספת, כאשר בצד השני של חנותם נפתחה חנות מיוחדת של בגדים מאיטליה שעל חזיתה נתלה שלט ענק עם הכיתוב: "הבגדים היפים והאיכותיים ביותר!". "מה אתה מתכנן לעשות?" שאלה רחל את יוסף, "אף אחד לא ייכנס לחנות הקטנה שלנו, נתחיל לאבד כסף, נפשוט את הרגל ובסוף נגלה שאנחנו גרים ברחוב." "אל תדאגי", ענה יוסף, "אני בטוח שאנחנו נמצא דרך להסתדר." לאחר כשבוע התברר שהאופטימיות של יוסף הייתה שגוייה לחלוטין, כמעט ואף אחד לא נכנס לחנות שלו ושל אשתו, שניצלה את השקט כדי להציק לו ללא הרף כדי שימצא פתרון לבעיה. למעשה, היא הציקה לו כל כך הרבה עד שהוא החל לחשוב על להעיף אותה מהחנות, ואז הוא חשב על רעיון גאוני... ביום שלמחרת החנות של השניים הייתה מלאה עד אפס מקום בלקוחות, ורחל לא הצליחה להבין מה הסיבה לשינוי הפתאומי הזה. "צאי החוצה ותסתכלי על החזית של החנות" אמר יוסף לאשתו, וכשהיא יצאה היא החלה לצחוק בקול גדול וחזרה פנימה כדי לתת לבעלה חיבוק ענק. היא ראתה שיוסף הוריד את השלט שעליו היה כתוב "רחל" ועתה, בין שלטי הענק של המחירים הטובים ביותר והבגדים היפים ביותר, התנוסס שלט חדש מעל דלת החנות של הזוג ועליו הכיתוב "כניסה ראשית".
איש העסקים וחתנו
איש העסקים וחתנו
איש עסקים מצליח ועשיר נפגש לראשונה עם חתנו הטרי. ״אני מברך אותך על הצטרפותך למשפחה שלנו״ הוא אומר לו, ״וכדי להראות לך עד כמה אני מעריך אותך ודואג לך, אני רוצה להפוך אותך לשותף 50-50 בעסקים שלי. כל מה שאני צריך שתעשה בתמורה זה שתלך למפעל שלי מדי יום ותלמד איך-״ ״תסלח לי, אדוני״, מפריע החתן באמצע דבריו של איש העסקים, ״אבל אני שונא מפעלים. אני לא יכול לסבול את הרעש״. ״אני מבין...״ אומר לו איש העסקים, ״אם ככה אז תעבוד במשרד ותהיה אחרי על הניהול של הכספים״. ״אני שונא עבודה משרדית״ אומר החתן, ״אני לא יכול לסבול את התחושה של להיות תקוע מאחורי שולחן עבודה״. ״טוב, תראה״ אומר איש העסקים בחוסר סבלנות, ״הרגע עשיתי אותך לבעלים של חצי מהעסק שלי, אבל אתה לא אוהב מפעלים ולא יכול לעבוד במשרד. אז מה אני יכול לעשות איתך?״ ״זה פשוט״ אומר החתן, ״תקנה ממני בחזרה את החלק שלי!״
בעל המכולת המתוחכם
בעל המכולת המתוחכם
בעל חנות מכולת בעיר קטנה תלה בוקר אחד שלט מעל מדף מוצרי הדגנים שעליו כתב בפשטות: 1 חבילת שיבולת שועל: 5 ₪ 3 חבילות שיבולת שועל: 20 ₪ הקונים שנכנסו לחנות לא הבינו מה גרם לו לעשות מבצע מוזר שכזה ושאלו אותו במשך כל היום על החישוב הלקוי שלו. כל אחד ואחד מהם אמר: "המחיר אמור להיות 15 ₪ ל-3 חבילות של שיבולת שועל או פחות, בטח שלא 20!!! אני פשוט אקנה אותן בנפרד!" וכך היה במשך כל היום בו בעל המכולת תלה את השלט... אנשים נכנסו, העירו לו על המבצע הנוראי שלו ולבסוף קנו בנפרד 3 חבילות של שיבולת שועל כדי לא להרגיש מרומים. כל אדם חדש שנכנס לחנות וקנה שיבולת שועל העיף מבט כעוס בבעל המכולת - שנשאר רגוע באופן מפתיע - בגלל המבצע הלקוי שהוא עשה, במחשבה שהוא מנסה לרמות אנשים לקנות 3 חבילות שיבולת שועל במחיר מופקע. אחד העובדים שם לב לתהלוכת הקונים המשונה שקנו שוב ושוב חבילות של שיבולת שועל במשך היום ורצה שהשלט יתוקן... לבסוף הוא נשבר ואמר לבעל החנות: "אולי תתקן כבר את הטעות בשלט??? אנשים חושבים שאתה מנסה לעבוד עליהם!!!" בעל החנות חייך ברכות והשיב: "אין פה שום טעות, לפני ששמתי את השלט אף אחד לא קנה שיבולת שועל ועכשיו זה המוצר הכי נמכר שלנו!"
למה יהודי מיליונר ביקש הלוואה של אלף דולר?
למה יהודי מיליונר ביקש הלוואה של אלף דולר?
יהודי אמריקאי נכנס לבנק בניו יורק ופונה לפקיד במחלקת ההלוואות. הוא אומר לפקיד: "אני טס לישראל בענייני עסקים, ומבקש ללוות 1,000 דולר". הפקיד עונה לו "אין בעיה אדוני, אך הבנק צריך פיקדון על מנת להעניק לך את הלוואה". היהודי מפשפש בכיסו ומוציא צרור מפתחות. הוא מושיט לפקיד מפתחות של מכונית פרארי חדשה, שחנתה ברחוב ממול ואומר לו "הנה, זה יהיה הערבון שלי". הפקיד נראה מבולבל, אך מסכים לקחת את הרכב בשווי מיליון דולר. לאחר שהיהודי יוצא לדרכו, הפקיד רץ לספר למנהל הבנק ושאר הפקידים על האיש היהודי הפתי שהשתמש בפרארי שעולה מיליון דולר, כפיקדון להלוואה של 1,000 דולר. מנהל הבנק לא מאמין למשמע אוזניו ומבקש ללכת יחד עם הפקיד לראות את המכונית. כשהוא רואה כי הפקיד דובר אמת, הוא מבקש ממחלקת התחבורה להחנות את הפרארי בחניון השמור של הבנק. כעבור חודש היהודי חוזר מנסיעת העסקים וניגש לבנק כדי להחזיר את החוב. הוא שולף מכיסו את אותה חבילה של 1,000 דולר עם הגומייה של הבנק ושם על שולחנו של הפקיד, בתוספת ריבית של 7 דולר. הפקיד קורא למנהל הבנק כדי להציג לו את היהודי הפתי. המנהל אומר לו: "אדוני, אנחנו שמחים מאוד לעשות איתך עסקים ונשמח לעמוד איתך בקשר גם בעתיד, אך אנו קצת תמהים... בזמן שהיית בישראל שאלנו עליך קצת, וגילינו שאתה מולטי-מיליונר! מה שמפליא הוא - למה שמולטי-מיליונר יצטרך הלוואה של 1,000 דולר מהבנק ועוד ישתמש במכונית של מיליון דולר כעירבון?" היהודי מחייך אליו ועונה: "זה מאוד פשוט, תנסה לחשוב באיזה מקום בניו יורק אני יכול להחנות את הפרארי שלי לחודש שלם במחיר מגוחך של 7 דולר, ולהיות בטוח שהיא תהיה שם כשאחזור?"
רוצים להתחיל את היום עם חיוך?
הירשמו לבדיחה היומית שלנו!
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.