חתול

החתול שלי כל כך זקן, ששיניתי לו את השם מ"מיצי" ל"מיצינו".
איך קוראים לחתול תנ"כי?
ירמיאוווווו
אישה אחת אומרת לשכנה שלה: "אני ממש מודאגת, בעלי הלך להיפטר מהחתול רחוק מהבית ועוד לא חזר!"
"ולמה את כל כך מודאגת?" שאלה השכנה.
"כי החתול חזר לפני שעה!"
כלב, תוכי וחתול הגיעו לגן העדן... מי מהם יישאר שם?
כלב, תוכי וחתול הגיעו לגן העדן... מי מהם יישאר שם?
3 חיות מחמד נפטרו בשיבה טובה באותו היום והגיעו יחד לשערי גן עדן: הראשונה הייתה כלב גולדן רטיבר, השנייה תוכי דררה והשלישית חתול בית. כפי שהוא נהג לעשות עם כל חיות המחמד הנאמנות והטובות, החליט אלוהים לשוחח עם כל השלוש, כדי להחליט היכן בגן עדן לשכן אותן. ראשון פנה אלוהים אל הכלב ואמר לו: "בספר החיים שבידי כתוב לי שהיית כלב טוב מאוד. תגידי לי בבקשה, במילים שלך, מה בדיוק הכללים שעל פיהם התנהלת בעולם שלמטה? במה האמנת?" הכלב ענה: "אני האמנתי בנאמנות, בחברות, שותפות מלאה ובאהבה. הייתי חלק מוערך ואהוב מהמשפחה שאימצה אותי במשך שנים רבות". אלוהים חייך אל הגולדן רטריבר ואמר: "יש לך לב טהור ואוהב. אני מושיב אותך כאן, לימיני". שנית פנה אלוהים אל התוכי ושאל אותו: "תגיד לי עכשיו אתה אדוני הצבעוני, בספר החיים רשום לי שתמיד דאגת להנעים את זמנם של הסובבים אותך, במה אתה מאמין?", שאל אלוהים. ענה התוכי בהתרגשות: "אני מאמין בססגוניות של החיים ובצורך להעביר אותם עם כמה שיותר הנאה ומוזיקה. במשך שנים הצגתי את נוצותיי היפות לראווה ומילאתי את בית הבעלים שלי בקול ובמנגינה". "היופי שלך בהחלט מרשים", אמר לו אלוהים, "וקולך הערב ושיריך צריכים להישמע באוזני כל היקום. אני מושיב אותך כאן, לשמאלי". לבסוף פנה אלוהים אל החתול, ואמר לו: "עליך, אדוני הטורף הקטן, לא מצוין לי שום דבר בספר החיים. תוכל לפרט במה בדיוק אתה מאמין?" החתול הרים לרגע את מבטו ואמר באדישות: "אני מאמין שאתה יושב במקום שלי..."
סוחר העתיקות והחתול
סוחר העתיקות והחתול
סוחר עתיקות הסתובב ברחוב קטן ושקט כאשר הוא הבחין בחתול ששותה מקערית קטנה בפתח הדלת של חנות חיות מחמד. בעודו מתקרב לחתול כדי ללטפו, הסוחר שם לב שהקערית אשר הונחה באגביות על הרצפה היא בעצם ענתיקה יקרת ערך... הסוחר הופתע מאוד לגלות פרט יקר ערך שכזה בסמוך לחנות פשוטה כל כך, ומיד הוא חשב על תוכנית כדי להשיג לעצמו את הקערית במחיר זול במיוחד. בעודו מדמיין כיצד הוא מוכר את הקערית בהון עתק למרבה במחיר ונהנה מהרווחים, הוא נכנס לחנות ופנה ישירות למוכרת: "שלום, אני ממש אוהב את החתול שכאן בחוץ. את תהיי מוכנה למכור לי אותו?" המוכרת השיבה מיד: "הוא לא למכירה" וחזרה לעיסוקיה. סוחר העתיקות לא היה מוכן לוותר על החלום שבנה בראשו ושאל מיד: "אני אשלם לך 200 שקלים עבורו". המוכרת חשבה לרגע והשיבה: "אני מצטערת, הוא עדיין לא למכירה". הסוחר הרגיש שמנסים לגרור אותו למיקוח ושאל שוב: "אז 400 שקלים. יותר מזה לא תשיגי עבורו". לאחר היסוס קל בעלת החנות הסכימה והסוחר הממולח שילם לה ולקח את החתול לידיו מיד. בעודו מעמיד פנים שהוא עומד לצאת מהחנות, שאל הסוחר: "דרך אגב, אכפת לך אם אני אקח את הקערית שממנה החתול שתה? נראה שהוא ממש אוהב אותה ותמורת המחיר ששילמתי זה רק הגיוני שאני אקבל קצת ציוד בשבילו". בעלת החנות השיבה במהרה: "אני בחיים לא אתן אותה, זאת קערית המזל שלי". "סליחה?!" אמר הסוחר המבולבל, "מה זאת אומרת קערית מזל?" "מאז שהנחתי את הקערית הזאת ליד הדלת מכרתי עשרות חתולים במחירים ממש מצחיקים, אז אין סיכוי שאני אי פעם אמכור אותה!".
החתול שמשחק על הגג
החתול שמשחק על הגג
נחמה יצאה לחופשה ברומניה, לה חיכתה בציפייה למעלה משנה, ובעלה שלמה נשאר בארץ על מנת להשגיח על הבית, לטפל בחתול ולאפשר לשניהם זמן ליהנות מפרטיות וקצת שקט. לפני שנחמה נפרדה מבעלה בכניסה לשדה התעופה, היא חזרה והזכירה לו את הדרישות בנוגע לניקיון הבית, ההתנהלות מול אימא שלה שלאחרונה עברה לגור איתם, והטיפול בחתול האהוב שלה, שהיה עד כה בתחום אחריותה הבלעדי. יום לאחר שנחמה נחתה ברומניה היא צלצלה לשלמה ושאלה לשלום החתול שלה, לשלום אימה ודאגה לבדוק אם הבית עדיין נקי כפי שהשאירה אותו. שלמה השיב שהכל בסדר וסיים את השיחה. יום למחרת נחמה צלצלה שוב ושאלה מה שלום החתול, אמה ובדקה האם הוא זכר להשקות את הגינה. שלמה ענה: "כן נחמה... הכל בסדר", הם קשקשו עוד קצת וניתקו את השיחה. כעבור יומיים נחמה צלצלה לשלמה ושאלה לשלום החתול, אימה וביקשה שישלח לה תמונות של הבית כדי לראות שהכל בסדר. שלמה פשוט השיב: "החתול נפל מהגג ומת". נחמה התחילה לבכות ואמרה: "איך אתה יכול להיות כל כך חסר רגישות? יכולת למסור לי את החדשות הנוראיות בצורה קצת יותר מתחשבת! היום היית יכול לספר שהוא שיחק על הגג, מחר לספר שהוא נפל והגיע לווטרינר וביום השלישי לומר שמיצי האהוב לא שרד את הלילה..." שלמה לא הגיב אז נחמה הרגישה צורך להוסיף: "באופן כללי היית יכול לגלות יותר רגישות בנוגע לכל הסיפור. אז מה שלום אימא שלי והבית, הכל בשליטה?" לאחר כמה רגעים שלמה השיב: "אימא שלך משחקת על הגג".
התחרות של סטלין, צ'רצ'יל ורוזוולט
התחרות של סטלין, צ'רצ'יל ורוזוולט
סטלין, רוזוולט וצ'רצ'יל נפגשו בשנת 1945 לארוחת ערב ידידותית. במהלך המפגש אחרי כל השיחות והדיונים, היה להם פתאום קצת משעמם - אז כשהם קלטו פתאום חתול במסעדה בה נפגשו, הם החליטו לעשות תחרות ולבדוק מי מהם יצליח לשכנע אותו לאכול ממרח חרדל. צ'רצ'יל היה הראשן לנסות. הוא לקח כפית כסף, טבל אותה במעט חרדל וניסה פשוט לדחוף לפיו של החתול - אך ללא הצלחה. "אתם הבריטים פשוט לא מבינים כלום", צחק רוזוולט ואמר "צריך לעשות את זה עם קצת דמוקרטיה, תן לי לנסות". רוזוולט לקח חתיכת עוף שנותרה על השולחן הסעודה, מרח עליה חרדל והניח אותה לצד החתול. החיה התקרבה אל חתיכת העוף הטבולה בחרדל, רחרחה אותה מעט, אבל אז התרחקה מהמקום מבלי להתעניין באוכל. ללא היסוס קם סטלין ממקומו, לקח את צנצנת החרדל, והתחיל למרוח ממנה על הזנב של החתול. החתול בתגובה החל לילל בקול גדול וללקק את זנבו כדי לנקות אותו; ילל וליקק, ילל וליקק, עד שאכל את כל החרדל שסטלין מרח. המנהיג הסובייטי פנה בחיוך גדול אל השניים האחרים ואמר: "ככה אנחנו עושים את זה במדינה שלנו – בהתנדבות!"
רוצים להתחיל את היום עם חיוך?
הירשמו לבדיחה היומית שלנו!
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.