בדיחות בנושא בית כנסת

מי מפחד מהשטן?
מי מפחד מהשטן?
המעשה ארע בבית הכנסת במהלך תפילת חג... לפתע נפתחה הדלת ובפתח עמד השטן. בקרב הנוכחים פרצה פאניקה, והציבור נמלט על נפשו מפחד הפגישה איתו. רק יהודי זקן אחד נשאר יושב שלו על מקומו. נגש אליו השטן ושאלו: "‎מה קרה לך,‎ אינך פוחד ממני?" "‎בכלל לא"‎ השיב היהודי בנחת. "‎ואיך זה שאתה מחוסן מהפחד מפני?" ‎תמה השטן. "48 ‎שנות נישואין לאחותך" ‎השיב הקשיש בשלווה...
הנשיקה הגדולה של דוד הקטן
הנשיקה הגדולה של דוד הקטן
ביום אחד בבית הכנסת השכונתי, דוד בן ה-10 ניגש לרבי ואמר: "רבי, אני חושב שעשיתי משהו רע..." "מה כבר קרה?" שאל הרב. "נישקתי את אחת מהילדות בשכונה על השפתיים..." "נו באמת דוד, אתה יודע שאסור לך לעשות דברים כאלה!" "אבל זה לא אשמתי!" ענה דוד הקטן, "היא אמרה לי לעשות את זה!" "מי זאת הילדה הזאת?" שאל הרב. "אני לא יכול להגיד לך, היא אמרה לי שאם אני אגלה למישהו שהתנשקנו אז כולם יתחילו לדבר עליה ולהגיד עליה שהיא ילדה רעה!" "אתה יודע שאני אגלה במוקדם או במאוחר אז עדיף שפשוט תגיד לי עכשיו... הרי אין יותר מדי בנות בשכונה שלנו שיעשו דברים כאלה." "אבל אמרתי לה שאני לא אספר!" "זאת הייתה גלי בכור שגרה ליד הגינה הציבורית?" התחיל הרבי לחקור. "אני לא מגלה מי זאת!" ענה דוד. "אולי מיכל לוי שעכשיו עברה לשכונה?" "אני לא מוכן לספר כלום!" "אההה... בטח זאת הייתה הילה שוורץ שכל הזמן מסתובבת ליד הירקן..." "השפתיים שלי חתומות!" "אז זאת בטח הייתה ורד גליקמן שתמיד עושה צרות בבית הספר!" "רבי בבקשה ממך, אמרתי לה שאני לא אספר." הרבי נאנח באכזבה ואמר: "אתה ילד מאוד עקשן דוד, אבל לפחות אתה נשאר נאמן למילה שלך. יחד עם זאת אתה עדיין צריך להיענש על מה שעשית ולכן אני אוסר עלייך להגיע לשיעורים בבית הכנסת במשך חודש! עכשיו לך הביתה ותחשוב טוב על מה שעשית..." בסיום השיחה הזאת יצא דוד הקטן מבית הכנסת ופגש ליד שער הכניסה את חברו הטוב בני שניגש אליו ושאל: "נו? איך הלך?" "התוכנית עבדה מעולה!" ענה דוד, "קיבלתי חודש שלם של חופש מהרבי ופרטים על 4 בנות ששווה להתחיל לדבר איתן!"
מעשה על אברם ואסתר מברוקלין
מעשה על אברם ואסתר מברוקלין
אברם ואסתר טסים מברוקלין לאוסטרליה לרגל חגיגות יום הנישואין ה-40 שלהם, כשלפתע מפציע קולו של הטיס ברמקולים: "נוסעים יקרים, אחד מהמנועים שלנו הפסיק לעבוד, אולם למזלנו זה קרה מעל אי קטן שאינו מסומן במפה, כך שאני מאמין שאנחנו נינצל, אך יש סיכוי שלא ימצאו אותנו לעולם. הם נוחתים בשלום על האי ואברם מסתובב לאסתר ושואל: "תגידי אסתר, שילמת לרבי על הכיסאות שלנו בבית הכנסת? "לא הספקתי", עונה אסתר. "ותגידי, את התרומה לקרן היהודית שלחת?" "אויש אברם", היא עונה בבושה, "שמתי במעטפה ולא שלחתי עוד..." "ואת הצ'ק לבניית האגף החדש בבית הכנסת נתת?" "אני כל כך מצטערת אברמ`לה, זה פשוט פרח מזכרוני." אברם נותן לאסתר את הנשיקה הכי גדולה שנתן לה מזה 40 שנה, והיא מסתכלת עליו המומה ושואלת: "אבל אחרי כל זה, למה אתה מנשק אותי אברם?" "כי הם ימצאו אותנו אסתר..." הוא עונה לה, "הם ימצאו אותנו...."
4 השבועות האחרונים של החיים
4 השבועות האחרונים של החיים
מקור תמונה: ד"ר אבישי טייכר. מתוך אתר פיקיוויקי
חזי, חיים ודוד תמיד היו יושבים ביחד בקיוסק השכונתי לפחות פעם אחת בכל שבוע לקפה וסיגריה, ובכל פעם שנפגשו הם היו מדברים על כל נושא שבעולם, מכדורגל ועד לשיחות על החיים. באחד מהמפגשים עלתה השאלה מה כל אחד מאנשי החבורה היה עושה לו היו נשארים לו רק עוד 4 שבועות לחיות... חיים התחיל ואמר: "אני אלך לבית הכנסת בכל יום, אתפלל ואבקש סליחה על כל הדברים הרעים שאי פעם עשיתי. בשאר הזמן אני אתנדב ואנסה לעזור לנזקקים כמה שיותר". חבריו הנהנו בראשם והסכימו שמדובר בתוכנית מעולה, ושחשוב מאוד לנקות את המצפון ולעזור לזולת כמה שיותר לפני שעוברים לעולם הבא. דוד המשיך ואמר: "הרעיון שלך טוב, אבל אני לא הייתי מבזבז זמן על זרים והייתי פשוט משקיע את כל זמני בבילוי עם המשפחה. בטח הייתי לוקח את הילדים לאיזו חופשה מדהימה או מתפטר מהעבודה ומבלה איתם בבית את כל ארבעת השבועות האלה". פעם נוספת כל החברים הסכימו שמדובר בתוכנית מעולה, ושהילדים הם באמת אחד מהדברים החשובים ביותר בעולם. חזי חשב במשך דקות ארוכות עד שלבסוף אמר: "אני הייתי מתקשר אל חמותי, בא אליה הביתה ולוקח אותה ואת אשתי בגרוטאה הישנה הזאת שהיא נוהגת עליה לטיול בכל רחבי הארץ. אני אשבור את הרדיו, נישן כל לילה בשטח, נאכל טונה ולחם, אני אפסיק לעשן וכל הדרך אני אסע רק על 60 קמ"ש". שני חבריו היו מבולבלים לחלוטין ולאחר רגע ארוך של שתיקה, חיים לבסוף שאל את חזי למה הוא ירצה לבלות ככה את החודש האחרון של חייו. "אהה זה קל מאוד להסביר", ענה חזי, "נכון אומרים שהזמן טס כשאתה נהנה? אז לפי כמות הסבל שאני הולך לחטוף, ה-4 שבועות האלה יעברו לי כמו 4 שנים!"
מה בנה הניצול היהודי על האי הבודד?
מה בנה הניצול היהודי על האי הבודד?
ספינה גדולת ממדים הפליגה לה באיטיות בסמוך לאי בודד. הקברניט, שסרק כהרגלו את השטח עם המשקפת, שם לב לפתע שעל האי עומד אדם כחוש ומוזנח שמסמן עם ידיו לעזרה. ללא היסוס הספינה שינתה את מסלולה אל האי והקברניט ירד במהירות אל החוף כדי להגיש לניצול סיוע ומעט מזון. תוך כדי שהוא נתן לאיש לאכול, ערך לו בדיקה גופנית ושמע את סיפורו, הוא שם לב לפתע שעל החוף סביבם היו בנויות 3 בקתות רעועות עשויות מעצי סחף. הוא הצביע על הבקתה הראשונה מימין ושאל את האיש בתמיהה: "למה היא משמשת אותך?" האיש ענה: "זה הבית שלי..." הקברניט הצביע על האמצעית ושאל: "ולמה זו משמשת אותך?" האיש אמר בגאווה: "זה בית הכנסת שאני מתפלל בו!" הקברניט המבולבל תהה: "אז למה נועדה הבקתה השלישית?" האיש גלגל את עיניו ונאנח: "זה בית הכנסת האשכנזי..."
הרב הזה ביקש מ-3 זוגות בקשה מוזרה...
הרב הזה ביקש מ-3 זוגות בקשה מוזרה...
שלושה זוגות ניגשו לרב אחד בבקשה להינשא בטקס חתונה מסורתי בבית הכנסת המקומי; זוג מבוגר, זוג בגילאי ה-40 וזוג צעיר מאוד - כל השישה נפגשו עם הרב ושוחחו על זמני טקס החופה האפשריים. "אם אתם רוצים שאני אחתן אתכם בבית הכנסת הזה, עליכם לשמור נגיעה ולא לקיים יחסי מין במשך חודש שלם", אמר הרב בסיום המפגש. לאחר חודש, שלושת הזוגות חזרו אל בית הכנסת במטרה לשוחח עם הרב. האחרון שאל את הזוג המבוגר, "האם הצלחתם לעבור את החודש האחרון מבלי לקיים יחסי מין?", הזוג המבוגר השיב, "הצלחנו, זה לא היה קשה בגילינו". לאחר מכן פנה הרב לזוג בגילאי ה-40, "ומה לגביכם?", הזוג השיב בבושה קלה, "זה היה קשה, אבל הצלחנו לא לקיים יחסי מין במשך כל החודש האחרון". לבסוף, פנה הרב אל הזוג הצעיר ושאל, "ואתם? האם עמדתם בתנאי שלי?", הבחור הצעיר לא היסס ואמר, "לא, לא הצלחנו לעמוד במשימה הזו", הרב התפלא ופנה אל הבחור הצעיר, "ספר לי מדוע". הבחור הצעיר היישר מבטו אל הרב וסיפר, "לארוסתי הייתה פחית שימורים ביד ובטעות היא הפילה אותה. היא התכופפה להרים אותה וזה היה הרגע שבו זה קרה". הרב נחרד לנוכח הסיפור והכריז בקול רם, "אתם לא רשאים להגיע לבית הכנסת שלי יותר!", הבחור הצעיר הסתכל עליו והשיב, "לא נורא, אנחנו גם לא רשאים להגיע למכולת יותר..."
שומרת המוסר
שומרת המוסר
הגברת חנה מינתה את עצמה להיות "שומרת המוסר" של קהילת מתפללי בית-הכנסת. היא התערבה בכל נושא ודחפה את חוטמה לכל מקום, אך איש מהחברים לא העיר לה על כך כי כולם פחדו מנחת ידה... יום אחד היא האשימה את דוד, שהצטרף לקהילה רק לאחרונה, שהוא נוהג להשתכר. לשאלתו "למה?", היא ענתה שהיא ראתה שלשום אחה"צ את המכונית שלו חונה ליד הפאב היחיד בעיר. "לכן", היא אמרה לו בנוכחות כמה מהגברים שיצאו בשבת מבית-הכנסת והנשים שחיכו להם, "כולם יודעים מה אתה עושה שם וכדאי שתזהר לך". הבחור המסכן שתק ולא הגיב. הוא פרש בשקט לביתו, אך לאחר שיצאה השבת התניע את מכוניתו והחנה אותה ליד הבית של הגברת חנה. עד הבוקר...
"אני צריך ללחוש משהו"
"אני צריך ללחוש משהו"
ילד אחד ישב עם אביו בבית הכנסת ולפתע אמר לו: "אבא, אני צריך להשתין!" מעט מובך מן המצב ומן המתפללים שסבבו אותם, השיב האב לילדו: "אביב, זה לא מכובד להגיד את המילה הזו בבית הכנסת. בפעם הבאה פשוט תגיד לי 'אני צריך ללחוש משהו'." שבוע לאחר מכן ישבו האב וילדו בבית הכנסת, וכשהרגיש הילד שהוא צריך לשירותים הוא פנה לאביו ואמר לו: "אבא, אני צריך ללחוש משהו." האב השיב: "אין בעיה, תלחש לי באוזן..."
למה זקן העיירה הפסיק להתפלל?
למה זקן העיירה הפסיק להתפלל?
במשך כל 30 השנים שבהן הוא היה החזן בבית הכנסת של עירו, שמואל תמיד היה רואה את אליהו הזקן יושב ומתפלל במקומו הקבוע בכל יום. אך זמן קצר לאחר יום הולדתו ה-95, אליהו הפסיק להגיע לבית הכנסת... שמואל חשב בהתחלה שמדובר באירוע זניח, שכן מדובר באדם מבוגר מאוד, אך ככל שהימים עברו הוא הפך ליותר ויותר מודאג עד שיום אחד הוא החליט ללכת לביתו של אליהו ולדרוש בשלומו. למרבה הפתעתו של שמואל, כשהוא הגיע לביתו של אליהו היה זה הזקן בכבודו ובעצמו שפתח לו את הדלת כשחיוך גדול על פניו. לאחר חילופי דברים קלים, שאל אותו שמואל: "אמור לי אליהו, אין מאמין אדוק יותר ממך בקהילתנו, במשך 30 שנה ראיתי אותך בבית הכנסת כמעט מדי יום וכעת אתה נעלמת מבלי להגיד מילה. מדוע אינך מגיע יותר להתפלל איתנו?". אליהו הזקן הנמיך את טון הדיבור שלו וסימן לשמואל להתקרב אליו, "אני אסביר לך בדיוק מה קרה..." הוא אמר לו. "כשהגעתי לגיל 85 ציפיתי שאלקח אל השמיים בכל יום, אך למרות זאת המשכתי להגיע לבית הכנסת במקום להישאר בבית ולנוח כדי להבטיח את יחסיי הטובים עם בורא עולם. בגיל 90 הבנתי שכנראה זכיתי בחסדו, והמשכתי להגיע לבית הכנסת כדי להודות לו אך המשכתי לצפות למותי בכל יום. לפני כמה ימים, כשהגעתי לגיל 95, הבנתי שיושב במרומים כנראה קצת עסוק, ואין לו זמן לקבל את תודתי או לאסוף אותי לחיקו". "אני לא מבין מה הבעיה" אמר שמואל המבולבל, "אתה זכית לאריכות ימים וזה נראה שאתה בריא כשור למרות גילך המופלג, אז למה לא להגיע לבית הכנסת, להתפלל ולהגיד ליושב במרומים תודה?". "תראה..." אמר אליהו, "בשל גילי המתקדם אני מצפה למותי כבר הרבה מאוד זמן, אבל אם הקב"ה שכח אותי אני לא בדיוק להוט להזכיר לו...".
החתולים בבתי הכנסת
החתולים בבתי הכנסת
בעיר קטנה היו 3 בתי כנסת - אחד אורתודוקסי, אחד קונסרבטיבי ואחד רפורמי. בשלושתם היתה קיימת בעייה רצינית של חתולים המסתובבים במבנים. לפיכך, כל קהילה, בדרכה שלה, קיימה ישיבה כדי לדון בבעייה. האורתודוקסים הגיעו למסקנה שזו גזירה משמיים שהחתולים יהיו בבית הכנסת, והם פשוט ייאלצו לחיות עם זה. הקונסרבטיבים החליטו שעליהם לטפל בחתולים בסגנון הראוי של אחריות קהילתית ופעילות חברתית. הם לכדו את החתולים באופן בלתי-מזיק ושחררו אותם בפארק שבקצה העיירה, רק כדי להיווכח שבתוך שלושה ימים הופיעו כולם בחזרה בבית הכנסת. בבית הכנסת הרפורמי נערכו מספר ישיבות ארוכות, ובהן ניתנה לכל החברים זכות להביע את דעתם. לבסוף הם החליטו לקבל את החתולים כחברים בקהילה. עכשיו הם רואים אותם רק בראש השנה וביום כיפור.
המתפלל העשיר והרב העני
המתפלל העשיר והרב העני
באחד הימים, הופתע רב בית הכנסת לראות מתפלל חדש שהגיע לראשונה, חנוט בחליפת יוקרה ונעלי מעצבים. "כבוד הרב" אמר האורח, "באתי להודות לאל על העושר הרב שנתן לי, ולהרים תרומה של 100 אלף דולר לבית הכנסת!" "וואוו" התרגש הרב, "אם מותר לי לשאול, איך הגעת לעושרך הרב?" "בחודש שעבר הנחתי תפילין לראשונה בחיי" השיב האיש, "וביקשתי מהאל הצלחה כלכלית. כעבור שבוע חל מהפך בביזנס שלי, וסגרתי עסקאות במיליוני דולרים..." "איך אתה מסביר את זה?" הופתע הרב, "אני מתפלל לאלוקינו שלוש פעמים ביום, מלמד תורה, פונה לבורא עולם בכל רגע נתון וחושב עליו בכל רגע ורגע, ובכל זאת אני עני מרוד, והשם לא העניק למשפחתי רווחה כלכלית..." "אתה יודע למה זה?" השיב האורח, "זה כי אתה נודניק!"
חוואי בבית כנסת
חוואי בבית כנסת
חוואי אחד עבר לגור בעיר והחליט ללכת להתפלל לראשונה בבית הכנסת השכונתי. הוא מגלה שהאנשים בבית הכנסת רכלנים מאוד, וכולם נידו אותו בגלל המראה המוזנח שלו. אחרי שהסתיימה התפילה ניגש אליו הרב ואמר לו, "תראה... בבית הכנסת הזה אנחנו נוהגים להתלבש יפה לפני שאנחנו באים." "אבל אני רק חוואי פשוט. אין לי בגדים אחרים חוץ מאלה. מה אני יכול לעשות?" "נסה לדבר עם אלוהים", אמר הרב, "סמוך עליו, הוא יגיד לך מה לעשות." בשבוע שלאחר מכן החוואי חזר לבית הכנסת עם בגדים מעט שונים, אך הם לא היו טובים יותר מאלו שלבש לפני כן. הרב קטע את התפילה ופנה אל החוואי בתקיפות, "לא אמרתי לך לדבר עם אלוהים ולשאול אותו מה ללבוש לפני שאתה בא לפה?" "אמרת, בטח שאמרת, כבוד הרב," ענה החוואי. "ועשית את זה?", נזף בו הרב. "ברור שעשיתי את זה, כבוד הרב." אמר החוואי. "ומה אלוהים אמר לך ללבוש?" שאל הרב. החוואי אמר, "האמת, כבוד הרב, הוא לא ממש ידע. הוא אמר שאף פעם לא יצא לו להתפלל בבית הכנסת הזה."
רוצים להתחיל את היום עם חיוך?
הירשמו לבדיחה היומית שלנו!
התכוונת ל:
בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.