אישה אחת ממתינה בהתרגשות למאהב שלה. כשהוא סופסוף מגיע, הוא מגיש לה צלחת ספגטי שהכין לה במיוחד. היא מודה לו על המחווה, מניחה את הצלחת במטבח ומוליכה אותו לחדר השינה.
פתאום נשמעים צעדים בכניסה לבית. "אוי לא!" צועקת האישה "זה בעלי! לך תתחבא!"
האישה מזנקת אל הדלת, פותחת אותה בבהלה ומגלה את המאהב השני שלה, עומד מחויך כשבידיו צלחת עם עוגת שוקולד. האישה מודה על המחווה, מניחה את צלחת העוגה במטבח ומוליכה אותו אל חדר השינה.
פתאום, צלצול בדלת. "אוי לא!" צועקת האישה "זה בעלי! לך תתחבא!"
האישה מזנקת אל הדלת ושם עומד המאהב השלישי, הוא לעומת האחרים לא מביא לה דבר והיא מודה לו על זה. היא מוליכה אותו אל חדר השינה ושוכחת משני המאהבים האחרים.
פתאום, רכב נכנס לחניית הבית. "אוי לא!" צועקת האישה "זה בעלי! לך תתחבא!"
היא מזנקת אל הדלת, הפעם היא צודקת ואכן זה הבעל, מותש ומורעב אחרי יום עבודה ארוך. הוא מתיישב על הספה, מניח את רגליו בכבדות ואומר "אני כל כך רעב שאני יכול לטרוף עכשיו הכול!"
המאהב הראשון שומע את זה, חומק אל המטבח, לוקח את צלחת הספגטי ויוצא לסלון.
"מה זה? מי אתה?!" משתומם הבעל.
"אמרת שאתה רעב", עונה המאהב, "אלוהים שמע את בקשתך ושלח אותי עם הספגטי"
הבעל מודה לו מקרב לב וזולל את המנה. המאהב מתחמק החוצה ונושם לרווחה.
כשהבעל מסיים את ארוחת הערב, הוא נאנח בקול "אוי, איך בא לי משהו מתוק..."
חיש מהר מזנק המאהב השני, חומק אל המטבח, לוקח את צלחת העוגה וניגש אל הבעל.
"מה זה? מי אתה?!" מופתע הבעל
"אמרת שבא לך מתוק" ענה המאהב "אלוהים שמע אותך ושלח אותי עם העוגה"
הבעל מודה לו מקרב לב וזולל את העוגה. המאהב מתחמק החוצה ונושם לרווחה.
בינתיים, המאהב השלישי שהתחבא בארון הנעליים התחיל לאבד סבלנות. הוא פותח את הדלת וניגש אל הבעל בידיים ריקות.
"אלוהים אדירים! לא ביקשתי כלום. מי אתה???" צועק הבעל.
"אל תדאג!" מרגיע אותו המאהב "אלוהים שלח אותי כדי לקחת את הצלחות"
יום אחד אני רואה בסופרמרקט סבא הולך עם נכדו בן השלוש. היה ברור שהסב מתקשה להתמודד עם הבכי הבלתי פוסק של הנכד בכל פעם שראה ממתקים, חטיפים או צעצועים וצרח בקולי קולות.
אך עם זאת, הסבא הצליח להתאפק, שמר על קור רוח ואמר בקול רגוע ושלו: "רון, תירגע, זה לא ייקח הרבה זמן".
משלא פסקו הצעקות, המשיך הסב להרגיע בקול מאופק: "רון, תחזיק מעמד, הכל יהיה בסדר. אנחנו מסיימים את הקניות ונצא מפה".
משגברו הצרחות בקופה, מרגיע הסב בשלווה: "רון, אין סיבה להתרגז, נסה ליהנות מהטיול המשותף, ובעוד דקה אנחנו באוטו בדרך חזרה הביתה".
בחנייה, בעודו מעמיס את המצרכים, לא התאפקתי וניגשתי אל הסב. "תשמע, אני חייבת להגיד לך, אתה פשוט סבא מדהים. איך דיברת אל הילד ואיך הרגעת אותו בקור רוח למרות העצבים. רון הוא ילד בר מזל שיש לו סבא כמוך".
"תודה", אומר הסב, "אבל רון זה אני. לנודניק הקטן והמעצבן הזה קוראים נועם..."
אבי ואיציק היו חברים טובים במשך שנים ארוכות, וכמעט בכל מפגש אבי תמיד היה מספר לאיציק על הבעיות והמריבות שהיו לו עם אשתו על בסיס כמעט יומי. בכל פעם איציק היה מרגיע את אבי ונותן לו כמה עצות, אך הוא אף פעם לא חלק איתו סיפורים דומים מחיי הנישואין שלו.
יום אחד אבי החליט שהוא פשוט חייב לשאול את איציק למה הוא אף פעם לא מתייעץ איתו על בעיות ומשברים מחיי הזוגיות שלו.
"זה פשוט בגלל שאנחנו לא רבים", סיפר לו איציק.
"זה לא ייתכן", אמר אבי, "אין דבר כזה זוג נשוי שלא רב".
"בעיקרון אתה צודק, אבל במקרה שלנו יש לי ולאשתי משהו מיוחד שעוזר לנו", אמר איציק.
"אז אולי תספר לי מה זה כדי שגם אני סופסוף אקבל קצת נחת מהנישואים שלי?"
"במקרה שלך זה כבר מאוחר יותר. הסוד לנישואים בלי ריבים קשור לדברים בעבר שלי ושל אשתי".
"ומה זה הסוד הגדול הזה?"
"השכלה", השיב איציק.
"מה זאת אומרת השכלה? איזה קשר יש בין זה לבין נישואים?!" שאל אבי בתסכול.
"לאשתי ולי יש מערכת יחסים בלי ריבים כי כל אחד מאתנו למד משהו אחר״ ענה לו איציק, ״לה יש תואר בתקשורת ואני למדתי משחק ותיאטרון. בגלל זה בכל פעם שמשהו מפריע לה היא מתקשרת איתי בצורה מעולה, מדברת במשך שעות ומסבירה לי על כל דבר קטן שמפריע לה לפחות ארבע פעמים".
"ומה אתה עושה?" תמה אבי,
ואיציק אמר לו בחיוך: ״אני משחק אותה כאילו שאני מקשיב, ככה כולם מרוצים!"
עבור לבא-במייל
