איך מולקולה אחת מסייעת להחזיר את היכולות הקוגניטיביות?
דמיינו שהמוח שלכם הוא עיר, ושהזיכרון ויכולות החשיבה שבו מופעלים על ידי מערכת חשמלית שמאירה את העיר הזו. מחלת האלצהיימר היא בעיה שפוגעת בזרימת החשמל של אותה מערכת וגורמת לקצרים חשמליים אשר מובילים לאובדן זיכרון ולבלבול, ממש כמו שהיה קורה אם חלק מהרמזורים והאורות בעיר היו נכבים.
רוב הטיפולים הקיימים כיום באלצהיימר מיועדים לניקוי ה"זבל" שמצטבר במוח (פלאק) שגורם להפסקות החשמל האלה, אך הבעיה היא שהם לא מטפלים בהפסקות החשמל עצמם. לעומת זאת, המולקולה החדשה שהתגלתה ושנקראת DDL-920 יכולה לעשות את זה, כמו מעין חשמלאי שנקרא לטפל בקצר, ובזכותה עתיד הטיפול באלצהיימר נראה מבטיח הרבה יותר.
"באמת שאין שום דבר כמו זה בשוק או בתחום הניסויי, ושום טיפול אחר לא הראה את היכולת לעשות את זה", כך אומר ד"ר איסטבן מודי, פרופסור לנוירולוגיה מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ומנהל המחקר. אפילו התרופות המודרניות שאושרו לאחרונה על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA), כמו לקנמב שאושרה לשימוש בארה"ב בשנת 2023, יכולות רק לנקות את מצבורי הפלאק במוח, אך לא לתקן את הנזקים שיצרו. "התרופות האלה אולי משאירות מוח ללא פלאק, אך כל השינויים הפתולוגיים במנגנוני החיווט של תאי העצב נותרים פגומים", כך אומר ד"ר מודי, כלומר התרופות לא מטפלות בבעיות הקוגניטיביות שכבר נוצרו ומובילות לבעיות זיכרון ותסמיני אלצהיימר נוספים.
התוצאות בניסויים נראות מבטיחות מאוד
המוח שולח אותות חשמליים בקצב שונה במטרה להפעיל ולהפסיק תפקודים שונים שקיימים בו, ממש כמו איך שעובד רמזור. תנודות בגלי גמא משפיעות על תהליכים קוגניטיביים ועל זיכרון עבודה – סוג הזיכרון שעוזר לנו למשל לזכור מספרי טלפון – וחולים שסובלים מאלצהיימר וחווים תסמינים כמו פגיעה בזיכרון מראים ירידה בתנודות גלי הגמא שבמוחם.
במחקרים אחרים נעשו ניסויים לשחזר את הזיכרון על ידי הגברת תנודות גלי הגמא בסיוע עזרים חיצוניים, כמו תדרים מגנטיים למשל, אך ללא הצלחה, אולם במחקר הנוכחי ישנה פריצת דרך משמעותית. במקום לנסות להשפיע על תנודות גלי הגמא באמצעות עזרים חיצוניים, החוקרים החליטו לנסות להשפיע על המוח מבפנים – בעזרת מולקולות – והמולקולה DDL-920 הצליחה במשימה.
בניסויי מעבדה נבדקו עכברים עם תסמיני אלצהיימר ועכברים בריאים, שלמדו לנווט בתוך מבוך עם רמזים שמטרתם להוביל אותם לחור היציאה. לעכברים שסבלו מאלצהיימר ניתנה מנה של מולקולת DDL-920 פעמיים ביום למשך שבועיים, ועקב כך הם הראו שיפור מופלא ביכולותיהם לנווט במבוך בדרכם ליציאה ממנו, ואף תפקדו היטב בדיוק כמו עכברים בריאים באותו מבוך.
יתרה מכך, לא נראו כל תופעות לוואי שליליות לטיפול בעכברים בעזרת המולקולה, כך שהחוקרים משערים שהטיפול בעזרתה יהיה בטוח גם בקרב בני אדם, אולם עדיין צריך לבצע ניסויים נוספים כדי לאשש את התיאוריה הזו. אם הניסויים יראו הצלחה ברמה זהה, המולקולה תאפשר טיפולים יעילים לא רק בחולי אלצהיימר, אלא גם בחולי סכיזופרניה ודיכאון ואנשים שנמצאים על הספקטרום האוטיסטי.
האם באמת מדובר בתרופת פלא לאלצהיימר?
ד"ר מודי טוען שהמנגנון הזה מעולם לא נבדק ונחקר בעבר, ולכן מדובר בכיוון חדש שהחוקרים עוד לא ניסו ושיש לו סיכוי גבוה להפוך להיות הטיפול המוביל בחולי אלצהיימר. כאמור, עדיין נדרשים עוד ניסויים רבים בנושא, אך החוקרים אופטימיים מאוד. נקווה לשמוע התפתחויות נוספות בנושא זה בקרוב, ונשמח לגלות אם כבר בעתיד הקרוב אכן יהיה טיפול זמין שיוכל להחזיר את תפקודו של המוח של חולי אלצהיימר לקדמותו. אם כן, ייתכן שנוכל להגיד להתראות לנזקי המחלה ושלום לתקופה חדשה שבה "אלצהיימר" זו כבר לא מילה מפחידה, ופשוט עוד מחלה שניתן לטפל בה ובתסמיניה בעזרת טיפול פשוט ומהיר.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: