מדי יום זיכרון לשואה ולגבורה אנחנו שומעים את אותם השירים העבריים היפהפיים והנוגים – כאלו שעוסקים במאורעות השואה או הפכו בחלוף השנים למזוהים עימה. "הליכה לקיסריה", "העיירה בוערת" וכמובן להיטיו השונים של יהודה פוליקר שנוגעים באותה תקופה חשוכה, מושמעים ביום הזה מדי שנה בערוצי המוזיקה השונים כמו גם בטקסים ובעצרות הזיכרון. אתם כנראה מכירים את השירים האלו מצוין, אך האם אי פעם תהיתם מה הסיפור שעומד מאחוריהם? היום תגלו את התשובה לשאלה הזו לגבי 10 שירים שרבים מכירים ומזוהים מאוד עם היום המיוחד הזה.
השיר המוכר והיפהפה הזה שמתחיל במילים "אלי, אלי", חובר בנובמבר 1942 על ידי הצנחנית והלוחמת חנה סנש והולחן כעבור 3 שנים על ידי דוד זהבי. סנש, שחיה באותה תקופה בקיבוץ שדות ים שמדרום לקיסריה העתיקה, כתבה את מילות השיר הקצר כתפילה לאל שבה היא מבקשת ממנו לשמור על החול והים, רשרוש של המים, ברק השמיים ותפילת האדם. כך, היא מנציחה רגע אחד קטן ופשוט של אושר שרבים מייחלים לו עד היום – וודאי באותם ימי מלחמה נוראיים. שנתיים לאחר מכן צנחה סנש על אדמת אירופה כדי להילחם בנאצים, ומצאה כך את מותה. "הליכה לקיסריה" היה השיר המושמע ביותר ביום השואה עד לשנת 2009, כך לפי ממצאי מחקר.
אחד מהזמרים שהכי מזוהים עם שירים המקושרים לשואה ולזיכרונה הוא יהודה פוליקר, שיצר יחד עם שותפו יעקב גלעד את אחד מהאלבומים העבריים החשובים ביותר לדעת רבים, "אפר ואבק" שפורסם ב-1988. פוליקר וגלעד שילבו בו שירים שנוגעים בחייהם כבני הדור השני לשואה, כשהרצועה שפותחת את האלבום גם נושאת את שמו. מילותיה נכתבו על ידי גלעד כמספרות את סיפור מסעה של אימו, הלינה בירנבאום, בחזרה לפולין בתום המלחמה, והן הולחנו על ידי פוליקר. השיר הזה הוא אחד מיני רבים של הזמר האהוב שעוסקים בנושא השואה.
אלבום נוסף שיצא בשנת 1988 על ידי בן הדור השני לשואה הוא "חום יולי אוגוסט" של שלמה ארצי. אחד מהשירים שמופיעים באותו אלבום מצליח הוא "בגרמניה לפני המלחמה", שחיבר ומבצע ארצי עצמו. מילות השיר מתארות את האושר שהיה לפני השואה ומלחמת העולם השנייה, והבדידות העצומה שהגיעה במהלכן והמשיכו אחריהן, מנקודת מבטה של אימו של ארצי כניצולת שואה ושלו כבן הדור השני.
השיר הזה שנפתח בקול צעידה, נכתב במקור ביידיש ונקרא "זאג ניט קייל מאל". הוא נכתב ב-1943 על ידי הירש גליק, אסיר יהודי צעיר בגטו וילנה, לזכרם של לוחמי מרד גטו ורשה וחבריו שנרצחו. מילותיו הותאמו למנגינה של המלחינים היהודים-סובייטים האחים פוקראס. השיר התפשט בין קבוצות פרטיזנים שונות והפך להמנון שביטא את התנגדותם ההירואית לרדיפות הנאצים. בשנת 1945 התפרסמו ביומון "המשמר" גרסאות של השיר ביידיש, כמו גם בתרגומו של אברהם שלונסקי לעברית.
השיר היידי הזה שנקרא במקור "אונדזער שטעטל ברענט!" ונפתח במילים "שריפה, אחים, שריפה!", הוא מהמזוהים ביותר עם זיכרון השואה. הוא חובר ב-1938 על ידי המשורר והמלחין היהודי מרדכי גבירטיג מקרקוב שבפולין, כתגובה לאנטישמיות הגוברת במדינתו. יש הסוברים שהאירוע שהוביל לכתיבת השיר היה פוגרום פשיטיק שאירע שנתיים קודם לכן, ושמילות חיבורו של גבירטיג היו מעין אזהרה לשואה המתקרבת. השיר הזה קורא להתמרד ולהתקומם נגד הדיכוי והחורבן, ולכן הוא הפך בתקופת מלחמת העולם השנייה להמנון עממי בקרב יהודים בפולין ובשאר מדינות מזרח אירופה. הגרסה המוכרת בעברית תורגמה על ידי אברהם לוינסון ופורסמה ב-1945.
גם השיר הזה חובר במקור ביידיש (אונטער דיינע ווייסע שטערן), והוא נכתב בשנת 1942 על ידי המשורר אברהם סוצקבר, כשהתחבא בעליית גג בגטו וילנה. מילות השיר מתארות את הימלטותו של המחבר מפני הזוועה עד שמצא מקום לשכב מתחת לשמיים זרועי כוכבים, וישנו כאן מעין דו-שיח בינו לבין האל, הכולל רמזים על עדותו למעשי הרצח שהקיפו אותו. הלחן חובר על ידי אברהם ברודנו, פועל מהגטו שנרצח ב-1944 במחנה הריכוז קלוגה.
"פונאר" הוא שיר נוסף שנכתב בגטו וילנה ביידיש, בה הוא נקרא "שטילער". הוא החל כיצירה מוזיקלית שחיבר אלכסנדר וולקוביסקי (לימים אלכסנדר תמיר) בן ה-12, עבור תחרות יצירה מוזיקלית לעידוד חיי התרבות בגטו שהתקיימה ב-1943. מילותיו של אחד מבתי השיר נכתבו בפולנית על ידי אביו של אלכסנדר, הרופא נוח וולקוביסקי, ובעקבותיו חוברו המילים ביידיש על ידי שמרקה קצ'רגינסקי. מדובר בשיר ערש לילד שאביו נרצח בפונאר, שם הנאצים ומשתפי הפעולה הליטאים בצעו טבח המוני מחריד. השיר התפרסם בתרגום עברי מאת אברהם שלונסקי כמה חודשים לאחר תום המלחמה.
המשוררת זלדה חיברה לא מעט שירים שעסקו בשואה או כאלו שנקשרו בחלוף השנים לאותה תקופה, זאת למרות שהיא עלתה לארץ ב-1925 ולכן היא לא חוותה אותה על בשרה. אחד מן הידועים שבשיריה הוא "לכל איש יש שם", שנועד להעביר מסר מאוד פשוט, כזה שכנראה לא היה ברור מאליו בימי מלחמת העולם השנייה – שלכל אחד מאיתנו יש שם שהוא קיבל מהסובבים אותו, ולכל אחד קיום וזיכרון עצמאי משלו בעולמנו. ב-1975, שנה לאחר פרסום מילות השיר, הן הולחנו על ידי חנן יובל ובוצעו לראשונה על ידי חוה אלברשטיין. בשנת 1989 קרא המוסד "יד ושם" למפעל ההנצחה שלו על שם השיר – "לכל איש יש שם"...
שנה לפני שיצר הירש גליק את "שיר הפרטיזנים" - שהצגנו למעלה - הוא חיבר ב-1942 את "מזמור שיר לפרטיזנית" במחנה העבודה רשה. תוכן השיר מוקדש לפרטיזנית ויטקה קמפנר, אשתו של אבא קובנר, בעקבות הצלחת הפעולה הראשונה של הפרטיזנים היהודים מווילנה שבמסגרתה הותקפה רכבת עם נשק וחיילים גרמנים. השיר תורגם על ידי אמיתי נאמן, אך רבים חלוקים לגבי זהות המלחין. יש הגורסים שמדובר במלחין הרוסי דימיטרי פוקראס, אחרים טוענים שזהו מדרכי גבירטיג, ויש גם האומרים כי הלחן מוכר מתוך "אנו עומדים במשמרת" שכתב אברהם שלונסקי.
אחד מהשירים המיוחדים ביותר שעוסקים בנושא השואה, לקוח מתוך פס הקול של הסרט האיטלקי "החיים יפים" שיצא לאקרנים בשנת 1997. הסרט הוא קומדיה טרגית שעוסקת בשואת יהודי איטליה, ומתמקדת באב שחי עם בנו במחנה ריכוז ומנסה להציל אותו בכך שהוא מציג את כל החוויה הקשה כמעין משחק ילדים. כסרט קומי, הוא מלא בהומור ובגישה חיובית וכל זה משתקף בפס הקול שמלווה את הסרט, שחובר על ידי ניקולא פיובאני ואף זכה באוסקר על המוזיקה המקורית לסרט דרמה. האווירה הזו גם משתקפת במילותיהם האופטימיות של אחינועם ניני וגיל דור, שנכתבו תחילה באנגלית ואז בעברית – והולבשו על אחד מהקטעים המוזיקליים שהושמעו בסרט.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: