שָׂפָה נְקִיָיה
מאת דוד אשל
לֹא צְחוֹק וְלֹא זְעָקוֹת
הוּא שָׁמַע רַק שְׁתִיקוֹת,
שׁוּם דִּבּוּרִים שׁוּם קוֹלוֹת
הַחַיּוֹת מְהַלְּכוֹת עֲצֵלוֹת וּבְטֵלוֹת.
כִּנֵּס הָאָדָם אֶת כָּל הַחַיָּה
וְהוֹרָה... לְהָפֵר דּוּמִיָּה,
הֵחֵלּוּ קוֹלוֹת בּוֹקְעִים מִכָּל רוּחַ
וְאָדָם נֶעֱזַר בְּשַׁרְבִיט הַנִּצּוּחַ.
עָלוּ הַקּוֹלוֹת בְּאֵין סְפֹר שָׂפוֹת
שֶׁל חַיּוֹת, דָּגִים, בְּהֵמוֹת וְעוֹפוֹת,
הַקּוֹלוֹת נִשְׁמְעוּ מִשָּׁמַיִם
מְאֶרֶץ... וּמֵעֹמֶק הַמַּיִם.
נֶהֱנוּ הַחַיּוֹת לְהַשְׁמִיעַ קוֹלָן
וְהָפְכוּ לַמַּקְהֵלָה הָרִאשׁוֹנָה בָּעוֹלָם.
הַקּוֹף בְּקוֹלוֹ הוּא לוֹהֵג
הָאַרְיֵה אוֹ נָמֵר הוּא נוֹהֵם אוֹ שׁוֹאֵג,
הַחֲזִיר נִשְׁמַע כְּנוֹחֵר
וְהַגָּמָל בְּכֵּיף מְחַרְחֵר.
הַשּׁוֹר בְּקוֹלוֹ הוּא גּוֹעֶה
וְתַרְנְגוֹל אוֹ עוֹרֵב... הוּא קוֹרֵא,
הַתִּנְשֶׁמֶת נִשְׁמַעַת נוֹשֶׁמֶת
וְהַדְּבוֹרָה בְּשִׂמְחָה מְזַמְזֶמֶת.
מַשְׁמִיעַ קוֹלוֹ הָאֲוָז
וְהוּא נִשְׁמָע מְרֻגָּז,
וּכְשֶׁאֵת צַוָּארוֹ הוּא מוֹתֵחַ
הוּא מְגַרְגֵּר, מְגַעְגֵּעַ, צוֹוֵחַ.
הָאַיִל... בְּקוֹלוֹ הוּא עוֹרֵג
וְהַשַּׁרְקָן, כַּמּוּבָן שֶׁשּׁוֹרֵק,
הַפָּרָה לִפְעָמִים הִיא גּוֹעָה
הַכִּבְשָׂה אוֹ הָעֵז... רַק פּוֹעָה.
הַיַּתּוּשׁ כְּמוֹ הַזְּבוּב... מְזַמְזֵם
הַדֹּב... הוֹמֶה אוֹ נוֹהֵם,
הַשּׁוּעָל כְּמוֹ הַתַּן מְיַלֵּל
וְגַם הַזְּאֵב בְּקוֹל זֶה מִתְהַלֵּל.
זָמִיר... קוֹלוֹ מִסְתַּלְסֵל
וְהַסּוּס... נוֹחֵר, צוֹנֵף וְצוֹהֵל,
הַצָּבוּעַ... מְיַלֵּל אוֹ צוֹחֵק
וְהַחֲמוֹר... נוֹעֵר אוֹ נוֹהֵק.
הַצִּפּוֹר... מְצַיֶּצֶת, שָׂרָה וּמְזַמֶּרֶת
וְהַצְּפַרְדֵּעַ... הִיא מְקַרְקֶרֶת,
הַצְּרָצַר... מְצַרְצֵר וּמְצַרְצֵר
בְּתוֹךְ הַבַּיִת... וּבֶחָצֵר.
הַפִּיל... מְחַצְצֵר, מֵרִיעַ, תּוֹקֵעַ
וּבְרַגְלָיו הוּא מְרַקֵּעַ,
הַנֵּץ מַפְחִיד וְחָצוּף
וְקוֹלוֹ נִשְׁמַע כְּצִפְצוּף.
הָעַיִט... צוֹעֵק אוֹ צוֹרֵחַ
וְהָעַכְבָּר... מְצַיֵּץ וּבוֹרֵחַ,
הַחֲסִידָה בַּקּוֹלָה מְלַקְלֶקֶת
הַחַרְגּוֹל מְנַסֵּר וּמַשְׁמִיד אֶת הַלֶּקֶט.
הַיּוֹנָה, בֵּין שְׁחֹרָה לְבָנָה אוֹ חוּמָה
הִיא מְרַחֶפֶת וְ-הוֹמָה.
הַיַּנְשׁוּף מִטִּבְעוֹ הוּא נוֹשֵׁף
וּמְקַרְקֶרֶת תַּרְנְגֹלֶת, לִפְנֵי בּוֹאָהּ אֶל הַשֶּׁף,
וְהַקּוֹל שֶׁנּוֹשֵׁף, שׁוֹרֵק וְלוֹחֵשׁ
הוּא קוֹלוֹ שֶׁל נָחָשׁ, הַמֵּסִית וּבוֹחֵשׁ.
אֶת חֲבֵרוֹ הָאָדָם לֹא שׁוֹכֵחַ
גַּם כְּשֶׁכַּלְבּוֹ מְיַבֵּב אוֹ נוֹבֵחַ,
וּבֵין חֲבֵרָיו הָאָדָם גַּם כּוֹלֵל
אֶת הֶחָתוּל הַזּוֹלֵל וּמְיַלֵּל.
לַחַיּוֹת שָׂפָה נְקִיָיה
לְלֹא רְכִילוּת וּלְלֹא בְּדָיָה,
אָמְנָם בִּשְׂפָתָן אֵין מְלִיצָה
אֲבָל גַּם אֵין... מִלּוֹת נְאָצָה.
בִּשְׂפָתֵנוּ שֶׁלָּנוּ יֵשׁ הַחְמָצָה
וְיֵשׁ שֶׁהִיא מַזִּיקָה... יוֹתֵר מִפְּצָצָה,
כְּדַאי שֶׁנִּלְמַד אֶת שְׂפַת הַחַיּוֹת
כִּי אֶצְלָן... לֹא שׁוֹמְעִים גַּסֻּיּוֹת.
הַמֶּלֶךְ שְׁלֹמֹה... הֶחָכָם מִכָּל אָדָם
הוּא הֵבִין וְיָדַע אֶת שְׂפָתָן,
אַךְ מַה לַּעֲשׂוֹת וַאֲנַחְנוּ טִפְּשִׁים
שְׁלֹמֹה גַּם הִסְתַּדֵּר... עִם אֶלֶף נָשׁים.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: