maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

מידע על שוק המים בישראל

האם יש סיבה אמיתית להשקיע אלפי שקלים בשנה על מים מינרליים?
האם יש הגיון ברתיעה האוטומטית ממי ברז פשוטים?
כל האמת על המים המינרליים שאתם שותים.


העובדה שהקיץ מתארך משנה לשנה והחורף מבקר כאן לשבועות בודדים, מעלה לא רק את הביקוש לחשמל אלא גם את צריכת המים בארץ.
הנתונים מראים שככל שחודשי הקיץ חמים יותר, ובשנים האחרונות עברנו לא מעט חודשים כאלה, כך גדלה הנהירה של הציבור הישראלי אל מדפי המים המינרלים והצרכן הממוצע נוטה לאבד את עצמו בין שלל האפשרויות המוצעות בשוק.

מעבר להיצע הנרחב, יש פערים עצומים בשוק: מבדיקה שערך תאגיד המים עבור "מעריב", נמצא שעבור משפחה בת 4 נפשות, ההוצאה על מים מינרליים תהיה גבוהה פי 100 מהוצאה על אותה הכמות בשתיית מי ברז.
בזמן שהעלות השנתית למשפחה בת 4 נפשות עומדת על 30 שקל למי ברז, המחיר עולה ל-720 כשמדובר במערכת סינון ביתית המורכבת על הצנרת, נוסק ל-1,440 שקל בעלות מים דרך מערכות סינון ביתיות מתקדמות ומגיע לשיאו ב-3,000 שקל עבור מים מינרליים לאותה משפחה שעבור מי ברז הייתה משלמת את מאית הסכום.

את השיקול הכלכלי נשאיר לכם, איש איש ויכולתו, אך השאלה שצריכה להשאל היא: האם קיימת סיבה בריאותית אמיתית לרכוש מים מינרליים?
ראשית, לאחר השבתת פעילות חברות המים המינרליים בתחילת שנת 2009, בשל זיהום במעיינות, נוספו מסננים מיקרוניים, דרכם עוברים המים בטרם כניסתם למפעלים.
נשמע טוב? ובכן, קחו בחשבון שמדובר בעצם במים מינרליים מסוננים ולא כאלה שהגיעו אליכם באופן טבעי וללא התערבות אדם.

מתקן לסינון מים תעשייתי


בשנה האחרונה נוספו שינויים נוספים בפעילות חברות המים המינרליים, ובהתאם לאישור שקיבלו ממשרד הבריאות - החלו לשאוב מים מתוך קידוח מים תהום, בסמוך למעיינות.
החברות טוענות כי מדובר באותם המים בדיוק. גם אם אכן כך הדבר, מדובר כעת במי תהום ולא מי מעיינות, והם עדיין נקראים "מים מינרליים".

נציין שהמדובר הוא לגבי 'מי עדן' ו-'נביעות', כשהמים המינרליים של 'עין גדי' ושאר חברות בינ"ל המשווקות בארץ מעבירות את המים בתהליך של ביקבוק בלבד, ללא כל סינון או התערבות.

 

שחקן חדש במגרש הוא בקבוק המים המסוננים, מוצר המשווק בין היתר תחת המותג "אקווה נובה", של חברת טמפו.
המים נשאבים מבאר פרטית בשרון, שאיננה מחוברת לרשת המים הכללית ולכן אינה עוברת הכלרה או כל תהליך אחר. המים עוברים תהליכים סינון מכניים וסינון UV, לטיהור מחיידקים, ולאחר מכן נארזים בבקבוקים.

אך גם המים המסוננים חולקים חיסרון משותף עם המים המינרליים, והוא האחסון הממושך בבקבוקי פלסטיק במשך חודשים ארוכים, מה שהופך ל-"מים עומדים", להבדיל מהמים בצנרת הביתית הנמצאים בתנועה לכל אורך הדרך.

אך האם ישנו חשש בריאותי לשתות ממי הברז?
לטענת דרור מורד, מנכ"ל שטראוס מים, נראה שלא רק שאין חשש אלא שההבדלים בינם לבין המים המינרליים לא קיימים. "הרכב המים זהה, בין אם מדובר במי ברז ובין אם מדובר במים מינרליים. מים מינרליים הוא מונח שיווקי בלבד, כי במי ברז יש את אותה כמות מינרלים כמו בכל מים מבוקבקים אחרים".

 

  

מי ברז. חשש מוצדק?


גם לפי תקן משרד הבריאות, ישנו תקן מחמיר לגבי מי השתיה המסופקים בברזים, החייבים להיות נקיים ממיקרואורגניזמים גורמי מחלות, וכן מחומרים כימיים ברמות העלולות לפגוע בבריאות האדם. בנוסף, עליהם להיות בעלי טעם ומראה אסתטיים. לא פחות.

כיוון שהשוק מלא באפשרויות ותוויות, עם פערי מחירים והבדלים בתהליך שעוברים המים עד לבקבוק, על הצרכן להיות נבון ומודע להבדלים שמציעות החברות השונות ולחשוב פעמיים על הסטריאוטיפ שדבק בחברה הישראלית ברתיעה מפני מי הברז, שזולים משמעותית ולא בהכרח נופלים מכל האופציות הנמצאות על המדף.

מקור: NRG
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: