מיד תועבר לדף המבוקש
נגישות
נגישות
נגישות
|
אחד התרחישים הכי נוראים שיכולים לעלות בראשו של כל אזרח ישראלי, הוא חטיפת בני ערובה. על אף שמבחינה הגיונית, מדובר בדרך כלל על כמות קטנה של אנשים שעוד ניתן להציל, לעומת פיגוע שהורג כמות גדולה בוודאות, יש משהו במקרי חטיפה שמשבית חיים של מדינה שלמה. אולי זה באמת בגלל החרדה לשלומם של החטופים שעוד ניתן להציל, אולי זהו חוסר הוודאות ואולי כי עם הזמן אנו כבר לומדים להכיר, דרך התקשורת, את המעורבים. לא משנה מה תהא הסיבה, אנחנו כישראלים לא יכולים לסבול מקרי חטיפה. את הרגישות הזו האוייבים שלנו מכירים ולאורך ההיסטוריה ידענו לא מעט טרגדיות. מאירועים כמו מלון סבוי, בית הילדים במשגב עם, קו 300, אוטובוס האמהות, מבצע אנטבה, נחשון וקסמן, החיילים החטופים בהר דב - עדי אביטן, עומר סואעד ובני אברהם, אהוד גולדווסר ואלדד רגב שנחטפו גם הם בלבנון וכמובן גלעד שליט שלמרבה המזל שוחרר בשלום. למרבה הצער, הרשימה הזו כוללת עוד מקרים דומים לא מעטים, ובצה"ל החליטו לנסות ולצמצם את היקף הנזק למינימום האפשרי. אחד מפיגועי החטיפה היותר קשים, הוא של ילדים, מטבע הדברים. סיירת גולני, יחידת החוד של החטיבה, קיבלה את תפקיד יחידת ההתערבות של פיקוד הצפון באירועי בני ערובה. הסיירת (המכונה גם פלס"ר - פלוגת סיור), עוברת אימונים מפרכים על מנת לדעת להתמודד עם התרחיש המסובך של חטיפת ילדים, ומהו המקום הטוב ביותר לעשות זאת, אם לא בין כותלי בית הספר. כך נראים לוחמי היחידה בעת אימון בני ערובה, אימון שעולה להם בהרבה זיעה, אך הופך את השינה שלנו כהורים ואזרחים, לקצת יותר עמוקה. |
עריכה: בועז מזרחי
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: