פסל מנגן ענק - אמנות מדעית!

הרוח היא כוח מדהים, שיכול להיות הרסני, אך גם מלטף ולכן, לא פלא שבני האדם מרבים לחקור אותה. לא רק במדע חוקרים את הרוח, כי אם גם בעולם האמנות, תהליך שהוביל ליצירת נבל הרוח המקסים הזה. בין התמונות המקסימות מאנגליה תגלו מידע מרתק על היצירה והתופעות הקשורות בה.

כשמדברים על רוח, טבעי שהסיפור יתחיל במדבר. לוק ג'ראם, האמן הבריטי שיצר את הפסל המנגן, ביקר לפני מספר שנים באיראן, שם שוחח עם חופרי בארות. הם סיפרו לו על תהליך חפירת הבארות ותעלות המים ואיך כל זה קשור לרוח. בור היה נחפר בהר, עד שהיו מגיעים למים. לאחר מכן תעלה תת קרקעית ארוכה הייתה מתחברת לבאר ומובילה את המים לעיר. לבסוף, היו נחפרים בורות נוספים לצורך תחזוקה ואיוורור, כל 50 מטר בערך. המשיכו חופרי הבארות וסיפרו לו, כי בתנאים מסויימים, הייתה הרוח חולפת על פני בארות המים ומוציאה ניגון מדהים, ממש כמו אפקט של כלי נשיפה.

הסיפור הזה הביא השראה על ג'ראם ובמוחו החל לנבוט רעיון יצירתי, בין אמנות למדע.
בשיתוף עם מכון הסאונד והויברציה של אוניברסיטת סאות'המפטון וכן מרכז המחקר האקוסטי של אוניברסיטת סאלפורד, נבנה בסופו של תהליך, נבל הרוח  הנקרא "איולוס" על שם אל הרוח מהמיתולוגיה היוונית.  ג'ראם אומר שמטרת היצירה היא לעורר את הקהל ללמוד עוד על הדברים המדהימים שקורים כאשר מערבבים יחד הנדסה, אקוסטיקה ואווירודינמיקה.

ה- "איולוס" מורכב מ-310 צינורות פלדת אל-חלד המורכבים על קשת. הצינורות מלוטשים היטב, עד לרמה של ראי, כך שהחוויה המתקבלת אינה רק של צליל, אלא גם של מבט, כיוון שהם משקפים את התנאים המשתנים של השמיים. אפקט הסאונד נוצר ממעבר הרוח על מיתרים המחוברים לחלק גדול מהצינורות. הרוח יוצרת רטט במיתרים והם מעבירים את גלי הקול אל הקשת עצמה.

צורת הקשת אינה בחירה מקרית שכן היא מחכה כלי נגינה עתיק יומין. המבנה ההנדסי שלה, גורם לכך שגם בימים עם רוח מינימלית, נוצר אפקט אודיטורי מהמהום הצינורות שאינם מחוברים למיתרים. הקשת יוצרת מעין "עדשה מגבירת צליל", המרכזת את הסאונד לנקודה מסויימת מתחת לקשת. כך שגם בימים שקטים, ניתן להינות מהפלא ההנדסי.

התופעה האחראית ליצירת הצליל במיתר מכונה "אפקט מערבולת הרחוב של וון קרמן". זה מתרחש כאשר הרוח יוצרת סדרה של מערבולות משתנות לאורך המיתר, אשר יוצרות רטט באובייקט המחובר אליו וכתוצאה מכך, גלי קול. גלי הקול האלו הם רנדומליים וקשה לחזות אותם, כיוון שהם תלויים בחומר ממנו עשוי המיתר, בעובי שלו, בעוצמת ומהירות הרוח וכמובן באובייקט אליו הוא מחובר.