מכתב פרידה למנכ"ל ביטוח לאומי אסתר דומיניסני

בס"ד
אדר תשע"ב

אל: מנכ"ל הביטוח הלאומי הגב' אסתר דומיניסני.
הנידון: מכתב פרידה פתוח לציבור.

שלום אסתר,

שמעתי ברדיו שאת מסיימת בקרוב את תפקידך. רציתי להודות לך על שרותך המסור. המוסד הנפלא שבראשו את עומדת הגיע בזמן כהונתך לשיאים של מקצועיות והצלחה. יישר כוחך בהצלחה גם בתפקידך הבא.

איני מייצג רק את עצמי. לברכותיי החמות מצטרפים עוד שלושה:
אמי, אמה של אשתי ובני.
הרשי לי להיות נציגם הלא מוסמך ולברכך בשמם.

אמא שלי בת 86
מוכת מחלות זקנה, ניצולת שואה - גטו אונגואר, אושוויץ. עבודות כפיה בשדה התעופה של פרנקפורט, מחנה המוות רוונסברוק וצעדת המוות (אלמנה, לאחר שטפי דם במוח. כבר לא כותבת כל כך טוב ונורא רועדת).
היא מבקשת להודות לך על כך שלאחר שטף דם במוח שכמעט הרג אותה ושלח אותה לשיקום ארוך ועצוב ב"אלישע", נבדקה ע"י נציגיך המקצוענים והרחמניים ונגזר כי מצבה הוטב עקב השטף דם ויש לקזז ממכסת נקודת הזכאות שלה למטפלת שלוש או 4 נקודות. תודה על טוב הלב, ההבנה והאנושיות.

אמא שלי מאחלת לך את אותו היחס בדיוק. כמובן שהמון הצלחה בדרכך החדשה. אין היא שוכחת להודות גם לאחיות המסורות שבדקו אם היא מסוגלת עדיין לחרבן בשירותים וגם לוועדת החריגים שלא מצאה פגם בקיזוז הנקודות שלה.

אמא של אשתי (בת 86)
אשה נהדרת, תמיד עסוקה, תמיד מתנדבת תמיד נמצאת ביותר ממקום אחד בכל רגע נתון. תמיד מוכנה להכין תבשיל או מאפה לנכדים שלה. תאונת דרכים לפני כ-52 שנה שריסקה את רוב עצמותיה, זה לפני שהמציאו את חגורות הבטיחות, השאירה אותה צולעת ונתמכת במקל הליכה, אבל עצמאית אופטימית ומלאת חוש הומור.
מחלה קשה ממשפחת הסרטנים השאירה אותה מצולקת בגוף אך מלאת אופטימיות וחביבות כמו תמיד.

לפני שלושה חודשים קבע רופא אליו פנתה, כי עליה לגרוב גרביים אלסטיים מיוחדים. ככה זה כשמזדקנים, אולי תגלי זאת גם את, הגברת אסתר דומיניסני. הגרביים לוחצים מאוד, זה תפקידם בחיים, וחמותי אינה מצליחה לא לגרוב ולא לפשוט אותם. קצת זקנה קצת כבדה קצת לא גמישה, את בטח תכירי. פנתה למוסד לביטוח לאומי וביקשה לראשונה בחייה שלוש שעות עזרה בשבוע. לא לנקות, לבשל, לסדר לתמוך. לא! חס וחלילה להטריד אותך ואת עובדייך המסורים. בסך הכל עשתה חשבון שכמה דקות בבוקר להלביש לה את הגרביים וכמה דקות בערב לפשוט אותם, וזאת במקום שכלנו נתרוצץ לפני העבודה ובערב.

זהו!!

מסתבר שהיא לא זכאית. כלומר כמעט זכאית אבל לא מספיק מתה, וחסרה חצי נקודה בשביל לקבל עזרה. היית מאמינה? היא מאחלת לך הצלחה בדרכך החדשה וכשתגיעי לגילה ומצבה אז דעי לך כי יש על מי לסמוך - על הידידים הנאמנים בביטוח הלאומי.

הבן שלי בן 24
היה חייל, בזבז את הכסף של שנת הקבע, עבד פה עבד שם, למד לפסיכומטרי, חיפש עבודה, לא מצא, לא משהו. ייעץ לו חבר שמבין, לפנות לביטוח הלאומי ולבקש הבטחת הכנסה. פנה, ביקש, מילא טפסים התעצבן קצת, כי ככה יותר קל במוסד ממנו את כבר נפרדת, הצהיר על הכנסותיו, ביקש ממני אישור כי 1110 ש"ח שהפקדתי בחשבונו היו הלוואה לכיסוי חובות קטנים שהיו לו (כך נדרש). לבסוף, למרבה הפלא נפתחו שערי שמיים קבין של רחמים ירדו מלפני כסא כבודך והודיעו לו כי הוא מקבל קצבת הבטחת הכנסה בדיוק לפי הקריטריונים. למכתב אף צורפה המחאה שמנה שהבטיחה את קיומו ברווחה גדולה למשך כל אותו החודש.

למחרת, התקבל מכבודך מכתב נוסף: טעות נפלה בחישוב הקצבה. התברר, ולא בדיעבד, מאחר והאינפורמציה הייתה בטפסים שהגיש למשרדך (כי הבחור מקבל כל חודש מהוריו). כלומר אני, המברך אותך כאן ואמא שלו - במילים: מאתיים חמישים שקלים חדשים בחודש. על סמך קצבה זו ינוכו מהתשלומים הבאים שיגיעו לו - 110 ש"ח.
שמעת על שערורייה כזאת, אסתר? במקום שיזכו אותי בפרס הנדיב הידוע על כך שנתתי לבני כמה שקלים לאוטובוס, ולשבת בפאב עם חברים פעם ב, הוא ייענש וילקה בכיסו ובאה גאולה גדולה לישראל. והמוסד שבראשו את עומדת בגאווה גדולה, אני מניח, שוב הצליח להשאיר כמה שקלים בהר הכסף אותו אתם מונעים בציניות נוראה מהנזקקים לו.

ושוב בשמי ובשם בני משפחתי אני מאחל לך... וואלה לא מוצא שום סיבה לאחל לך טוב.
מנסה ולא מצליח.

בכבוד רב,
(הייתי חותם, אבל כשאני רואה איך את מטפלת באנשים שלא איחלו לך כלום ואפילו לא ביקשו ממך כלום, אני קצת חושש...)

תמונה ראשית:Yonidebest