maavaron
מיד תועבר לדף המבוקש
print header

השפה האנושית: מאין באנו ולאן אנו הולכים?

קשה להעלות על הדעת תופעה תרבותית חשובה יותר מהתפתחות השפה האנושית המדוברת, ובכל זאת אין שום ראיה חותכת וחד משמעית לגבי האופן בו התהוותה. בהיעדר ראיה כזו, אין סוף לתיאוריות שהתפתחו במהלך השנים, אך בעוד שרובן מנסות לפצח את שאלת המקור, אנחנו דווקא תוהים - מהי שפת היעד.

במאמר זה ננסה להצליב את התיאוריות הנפוצות עם הממצאים האחרונים, נעקוב אחרי הקשר בין לאומיות ושפה, ונבחן מהי המגמה העתידית.

דיבור

5 התיאוריות הוותיקות והנפוצות להתפתחות השפה:

Bow-Wow Theory (תיאוריית באו-וואו):

לפי תיאוריה זו, השפה החלה כשאבותינו החלו לחקות את הקולות מהטבע שסביבם. המונח שביטא תיאוריה זו היה אונומטופיה (שימוש במילים שצליל ההגייה שלהן מזכיר או מחקה את המילה שהן מייצגות). כך למשל יללת חתול (מייאו), צליל מזיגה מבקבוק (בקבקבק...) קפיצה למים (ספלאש) וכו'...

הבעיה עם התאוריה: ממש מעט מילים הן אונומטופיות, מה גם שהן משתנות משפה לשפה. נביחת כלב באנגלית היא 'האו האו', באלבנית היא 'האם האם', בסינית היא 'וואנג וואנג' ובעברית היא 'הב הב'. למרות הביקורות שהתיאוריה קיבלה, נדמה שיש מידה של הסכמה שחלק מהמילים שהשתרשו בשפה האנושית מקורן מחיקוי הטבע והסביבה.
 

Ding-Dong Theory (תיאוריית דינג דונג):

תיאוריה שטוענת כי היסודות הפרימיטיביים של השפה הם ביטויים רפלקסיביים שנוצרו על ידי רשמים חושיים מהסביבה. כלומר, השפה התחילה כתגובה לתכונות של עצמים ומבוססת על צליל ומשמעות. כך למשל בשפות רבות, דברים קטנים, חדים וגבוהים, נוטים להיות מורכבים מצלילים בעלי תנועות קדמיות גבוהות, כמו למשל: סיכה, מנוף, ארנק. בעוד שדברים עגולים, גדולים ונמוכים נוטים להיות בעלי צלילים עגולים, כמו למשל: מגדל, שרפרף, בלון...

הבעיה עם התאוריה: מלבד כמה מקרים נדירים של סמליות וצליל, אין ראיות משכנעות לקשר בין השניים, מה גם שבכל שפה יש חיבור שונה בין צליל למשמעות.

La-La Theory
(תיאוריית לה-לה): 

תיאוריה שהתפתחה במהלך המאה ה-19 לפיה, השפה נוצרה מתוך צורך אנושי לבטא רגשות. גם דרווין וגם הבלשן המפורסם מדנמרק, אוטו ג'ספרסן האמינו שהשפה האנושית התהוותה מצלילים הקשורים לאהבה, משחק, צחוק, שירה ומוזיקה. כתב אוטו ג'ספרסן "אהבה עוררה השראה להרבה מהשירים הראשונים ודרכם התהוותה השפה האנושית". כך למשל אפשר להסביר "חה חה חה" כביטוי של צחוק וחיוך.

הבעיה עם התאוריה: התיאוריה לא מצליחה להסביר את הפער בין ההיבט הרגשי להיבט הרציונלי של השפה המדוברת. כלומר, לא כל המילים המדוברות הן בהכרח ביטוי רגשי.

Pooh-Pooh Theory
(תיאוריית הפו-פו):

תיאוריה זו מציעה שהשפה התפתחה מקריאות ספונטניות, כמו למשל: כאב (אאוץ!) הפתעה (הו!) שמחה (הי!), עצב (אוי!) פליאה (וואו!) 

הבעיה עם התאוריה: השפה המדוברת לא כוללת מגוון רב של קריאות, כמו כן, קיים פער בין היבט רגשי להיבט גשמי.

Yo-He-Ho Theory
(תיאוריית יו-הי-הו):

תיאוריה שטוענת כי השפה התפתחה מנהימות, גניחות ונחירות שהתעוררו בעקבות עבודה פיזית קשה. בין אם אלה קריאות לעזרה או קריאות של שיתוף פעולה. בשפה האנגלית למשל, מילים כמו: cut, break, crush, strike...

הבעיה עם התאוריה: למרות שהרעיון עשוי להסביר חלק מהתכונות הקצביות של השפה, זה לא מסביר את התפתחות השפה באמת.

שפה
 

מגוון התיאוריות לא מקל על הניסיונות לאתר את מקור השפה, ואם עד לא מזמן, השערה רווחת הייתה שמקור השפה המדוברת הוא במצרים העתיקה, הרי שממצאים מהשנה האחרונה עשויים לספק תובנות חדשות לגבי המקור. במחקר מאפריל 2011, שנערך על ידי קוונטין ד. אטקינסון, ביולוג מאוניברסיטת אוקלנד בניו זילנד, והתפרסם בכתב העת Science, התגלו שני ממצאים חשובים מאוד:

1. השפה הומצאה רק פעם אחת.

2. המקום בו הומצאה הוא במערב אפריקה.

בעוד שרוב המחקרים, התמקדו עד היום בהתפתחות של מילים על מנת לאתר את מקום לידתה של השפה המודרנית, אטקינסון התמקד בשינויי הפונולוגיה (תורת ההגה). תורת ההגה, לצורך העניין, מבוססת על פונמות, יחידות בסיסיות של צלילים המבדילים בין מילה למילה. כך שהחלפה של פונמה אחת באחרת, משנה את האופן בו המילה נהגית. בשפה העברית למשל, פונמה היא הבדל ההגייה בין בֿ'-בּ', כֿ'-כּ', פֿ'-פּ'.

כיוון שלכל שפה יש אוסף פונמות משלה, אטקינסון ביצע מחקר מעמיק ובחן למעלה מ-500 שפות. על ידי יישום שיטות מתמטיות בתחום הבלשנות הוא גילה שככל שבני האדם הרחיקו מיבשת אפריקה, כך שרדו פחות ופחות פונמות.  לטענתו, מכיוון שמלאי הפונמות הגדול ביותר נמצא בשפות מערב אפריקה (שלחלקן יש במקור יותר מ-100 פונמות), הן המקור של השפה האנושית.

בעצם, אטקינסון שרטט קשר בין הגירה גיאוגרפית לבין התפשטות השפה המדוברת. כך לפי המפה ששרטט, מדינת האוקיינוס השקט, כמו פפואה גינאה החדשה וניו זילנד, הן המדינות שנמצאות בקצה מסלול ההגירה ולראייה, יש בהן רק 11 פונמות.

המפה של אטקינסון

לחצו על התמונה להגדלה בחלון נפרד!

המחקר של אטקינסון עורר מחלוקת. בעוד שבלשנים כמו דונלד א. רינג, מאוניברסיטת פנסילבניה טען שלמרות שמוקדם לדעת אם המחקר נכון או לא, הרי שהוא מהווה הישג חסר תקדים בתחום הבלשנות ההיסטורית, אחרים, כמו בריאן ד. יוסף, מומחה לבלשנות היסטורית מאוניברסיטת אוהיו, היו קצת פחות משוכנעים. לטענתם, לא רק שקשה להסתמך על מודלים מתמטיים, אלא גם שהקשר בין פיזור גיאוגרפי לפיזור השפה הוא נזיל, שכן השפות האפריקאיות לא היו היחידות ששרדו במסלולי ההגירה, וייתכן מאוד והן הושפעו משפות מקור אחרות במהלך הדרך.

גם אם הממצאים של אטקינסון עדיין לא מבוססים, הרי שהעובדה שהם מערערים אמונה ארוכת שנים וקוראים תיגר על תיאוריות ותיקות, מחייבת לקחת אותם בחשבון. אם עד היום, בלשנים טענו כי מקור השפה המדוברת חוזר כ-10,000 שנים אחורה, על פי אטקינסון (שמסתמך על פזורה של אוכלוסיית אפריקה לאסיה ואירופה), נדידת השפה החלה לפני יותר מ-60,000 שנים! כלומר, ייתכן מאוד והודות לקיומה של שפה מדוברת כעיקרון, התאפשרה הגירה עולמית.

גלובוס

בואו נקפוץ עשרות אלפי שנים קדימה, אל שנות ה-30 של המאה ה-19. אז, החלו בעולם גלי הפיכות שהביאו לעלייה וכינון של תפיסות לאומיות. שיאן של ההפיכות היה ב-1848 במהפכת אביב העמים, שבישרה את הרצון של מדינות אירופה בדמוקרטיה ובצורך להתאחד על בסיס לאום ושפה.

אם בחברה השבטית לא היו מדינות, אלא קהילות שהתגבשו על בסיס מערכת מושגים וערכים דומה, ועם השנים, נוצרו מעצמות שהשליטו את שפתן ותרבותן על קהילות קטנות, הרי שממחצית המאה ה-19 השתרש המושג לאום ואיתו הצורך בהגדרה עצמית.

נדמה כי העולם באותם הימים, לא התעסק בשאלה מהו מקור השפה והאם היא חיקוי של קולות מהטבע או ביטוי רפלקסיבי של רגשות, אלא ראה בה אמצעי לכינון לאומיות. גלי ההפיכות הביאו לעצמאותן של מדינות רבות באירופה ובאמריקה, ואחד הביטויים הממשיים של עצמאות היה ביצירת שפה משותפת, ביצירת מורשת וזהות, כאשר כל ריבונות הגדירה לעצמה את שפת המקור.

שפה

יותר מ-150 שנים עברו מאז אביב העמים, ובעולם יש היום יותר מ-6000 שפות וניבים מדוברים (845 מהם נמצאים בהודו בלבד). אין הכוונה לטעון כי קיימות היום יותר מ-6000 מדינות עצמאיות, אך נדמה כי בכל מקום בו יש קהילה השואפת להגדרה עצמית, קיימת לשון התומכת בזכותה. היינו מצפים אפוא, שמגמת הלאומיות וההתבדלות תלך ותגדל עם השנים ואיתה גם כמות השפות בעולם, אך נראה כי ב-2 העשורים האחרונים החלה מגמה הפוכה. מגמה של דילול. בעקבות התפתחות תעשייתית וטכנולוגית שמגשרת בין חלקים שונים של העולם, נדמה ששוב נוצרת האחדה, תרבותית ולשונית כאחד. הגלובליזציה טורפת את הקלפים מחדש, ובעוד שכל שפה מנסה להצדיק את קיומה, סיכויי ההישרדות של רוב השפות הולכים ופוחתים. 

נכון להיום, מומחים משרטטים מגמה לפיה כל 10 ימים (בממוצע), שפה אחת בעולם מתחילה לגסוס. רבים מהם מעריכים כי בקצב הזה, בעוד 100 שנים, כ-90% מהשפות המדוברות של היום יהיו על סף הכחדה או שכבר ייעלמו.  המעניין הוא שלפי ההערכה, רוב השפות האבודות יהיו באפריקה ואינדונזיה. כן, אותה אפריקה שעל פי התיאוריה של אטקינסון היא המקור.

היש צורך לשער באיזה אחוזון אם כן, תהיה השפה העברית?

עברית היא אחת מהשפות העתיקות בעולם, ושורשיה חוזרים עד למאה ה-12 לפנה"ס. עוד הרבה לפני שהיה לנו לאום, הייתה לנו שפה והיא ביטאה מימד של זהות. נדמה כי העברית לא רק נושאת את המורשת וההיסטוריה של העם היהודי, אלא גם את האבולוציה שלו מאז ועד היום. די לראות את גלגולי הלשון שעברה השפה העברית, כדי לזהות כיצד המגמה של הגלובליזציה השפיעה עלינו. מילים לועזיות הפכו לעניין שגור בלשונינו, כמוהם גם יצירות טלוויזיה, מוסיקה וקולנוע מהעולם. נראה שעל "קיבוץ הגלויות" שביקשה העברית לפקד, מפקדות היום מחדש אותן שפות גלותיות.   

אם התחזיות אכן יתממשו ובעוד כ-100 שנים, 90% מהשפות המדוברות לא יהיו קיימות, לא תהיה זו רק שירת הברבור של השפה העברית, אלא של הרבה שפות בעולם, של הרבה מאוד זהויות. תהיה זו שיבה אל הזמנים של לפני מהפכת אביב העמים. זמנים בהם מספר מעצמות שלטו בעולם והכתיבו את האופן בו הוא יתנהל ויתקשר. כבר היום אנו רואים כיצד זה קורה בהיבטים כלכליים ובטחוניים. חופש המידע הוא אומנם עצום, אך הוא לא מועבר בכל שפה, ואם אדם רוצה לצמצם פערים דיגיטליים ולהצטרף אל אוטוסטרדת המידע, הוא נאלץ אט-אט לנטוש את שפת המקור שלו ולאמץ שפה חדשה. מגמת ההאחדה שמה את הצורך בהגדרה עצמית של זהות ושייכות, אותו צורך ששימש ערך עליון במאה ה-19, באור נלעג.

"כאשר שפה מתה, מה שהולך לאיבוד בעיקר, זה הביטוי של החזון הייחודי של מה זה להיות אנושי" אמר דיוויד קריסטל, פרופסור לשם כבוד במחלקה לבלשנות מאוניברסיטת ווילס בבריטניה, ומחבר הספר 'מותה של שפה' (Language Death). ההשפעות של איבוד שפה, הוא טוען, יכולות להיות הרסניות מבחינה תרבותית, שכן כל שפה היא מפתח ייחודי שיכול לגלות סודות מרפא, חוכמה אקולוגית, גישות רוחניות והיסטוריה אמנותית של קהילה, של לאום, של אדם.

 

שפות

לחצו על התמונה להגדלה בחלון נפרד!

 

נכון להיום, אלה השפות המדוברות ביותר בעולם, כך שקרוב לוודאי שהן אלה שלא ייכחדו, להפך, הן כנראה אלה שישלטו בעולם ויכתיבו אותו, ואם אנו רוצים להיות חלק ממנו, מוטב שנתחיל ללמוד אותן... 

  • סינית מנדרינית (כ-885 מליון) - מדוברת בסין, טיוואן וסינגפור.
  • ספרדית (כ-329 מליון) - מדוברת בספרד, חלקים מצפון, מרכז ודרום אמריקה.
  • אנגלית (כ-312-328 מליון) - מדוברת בבריטניה, ארה"ב, קנדה, אוסטרליה, ניו זילנד וכן במספר רב של מושבות בריטיות באסיה ובאפריקה שנשלטו בעבר על ידי המעצמה הבריטית.
  • ערבית (כ-206-402 מליון) - מדוברת במדינות ערב.
  • הינדו (כ-181 מליון) - מדוברת בהודו.
  • פורטוגזית (כ-178 מליון) - מדוברת בפורטוגל ובברזיל.
  • בנגאלית (כ-173 מליון) - מדוברת במדינת בנגלאדש בהודו.
  • רוסית (כ-146 מליון) - מדוברת ברוסיה ובמספר רפובליקות סובייטיות לשעבר.
  • יפנית (כ-128 מליון) - מדוברת ביפן.
  • גרמנית (כ-96 מליון) - מדוברת בגרמניה, אוסטריה, שוויץ ולוקסמבורג.

 

נהוג לומר שאם אדם רוצה לדעת לאן הוא הולך, עליו לדעת מאין הגיע. ייתכן וזה מה שמניע את הבלשנים וההיסטוריונים לנסות ולפצח את שאלת מקור השפה המדוברת. אך ביננו, חשוב לא פחות, שנסתכל מפעם לפעם גם קדימה, שכן התפתחות השפה האנושית היא לא נחלת העבר, אלא דינאמיקה שמשתנה לנו מול העיניים as we speak...

 

 

חיברה: טל עזר

מקור תמונות: Master isolated images

הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל:

כתוב תגובה

תוכן התגובה:
הצג את כל התגובות (0)
הצטרף בחינם לשירות
התכוונת ל: