בעל ואישה ישנים יחד במיטה, כשלפתע נשמעת דפיקה בדלת.
הבעל מתהפך במיטה, מביט בשעון ורואה שהשעה שלוש וחצי לפנות בוקר. "אין סיכוי שאני קם..." הוא ממלמל לעצמו וחוזר לישון. פתאום, נשמעת דפיקה חזקה יותר.
"אתה לא מתכוון לגשת לדלת?" שואלת האישה בנמנום.
"בשעה כזאת?!" עונה הבעל "אין סיכוי!"
"אבל אם קרה משהו ומישהו צריך עזרה...?"
"אוקיי.. אוקיי..." הוא קם בחוסר חשק וניגש לפתוח את הדלת. מולו עומד איש שיכור.
"ערב טוב!" צוהל האיש. "אתה יכול אולי לתת יד ולדחוף אותי?"
"לא!" עונה הבעל בכעס "השעה שלוש וחצי לפנות בוקר ואתה מפריע לי לישון!"
הוא טורק בפניו את הדלת וחוזר למיטה.
"מי זה היה?" שואלת האישה.
"סתם איזה בחור שיכור שרצה שאני אדחף אותו..."
"ולא עזרת לו?" התפלאה "זה פשוט לא יפה. אתה לא זוכר את הלילה ההוא שנתקענו עם האוטו וירד גשם זלעפות והיית צריך לדפוק על דלתו של איש זר ולבקש ממנו עזרה? מה היה קורה אם הוא לא היה מסכים לעזור?!"
"אבל הבחור הזה היה שיכור..." עונה הבעל
"זה לא משנה!" מוחה האישה "זה פשוט לא יפה! הוא צריך את העזרה שלך וזה הדבר הנכון לעשות. עכשיו תצא מהמיטה ותעזור לו!"
"אוקיי, אוקיי..."
הבעל יוצא מהמיטה, ניגש אל הדלת ופותח אותה, אך האיש כבר לא עומד שם. הבעל מסתכל לצדדים וצועק: "הי!! אתה עדיין צריך שאני אדחף אותך?"
"כן!" צועק האיש מהחצר החשוכה "בבקשה!"
"אבל איפה אתה?" שואל הבעל.
"כאן!" עונה האיש "על הנדנדה שלך..."
שלושה גברים ישבו יחד והתרברבו זה באוזני זה, עד כמה הנשים שלהם צייתניות.
הראשון, שהתחתן עם אישה אמריקאית, סיפר איך יום אחרי שחזרו מירח הדבש פקד עליה לעשות את כל עבודות הבית. "אומנם לקח לה מספר ימים להפנים" הוא סיפר "אבל ביום השלישי, כשחזרתי הביתה מהעבודה, הבית היה נקי, הכלים היו שטופים וככה זה מאז".
השני, שהתחתן עם איטלקייה, התרברב כי כבר בירח הדבש הודיע לאשתו שתפקידה הוא לנקות, לשטוף כלים ולבשל עבורו. "נכון, בהתחלה לא היו תוצאות" אמר "אבל ביום השלישי הבית היה נקי ומסודר וארוחת ערב טעימה חיכתה לי על השולחן. ככה זה מאז".
השלישי, שהתחתן עם אישה ישראלית, סיפר כי יום לאחר החתונה, הוא כבר הודיע לה שעליה לנקות את הבית, לשטוף כלים, לעשות כביסה ולגהץ את הבגדים - לפחות פעמיים בשבוע - לנקות חלונות ולהגיש לו ארוחה חמה בכל ערב. "נכון, ביום הראשון לא ראיתי כלום" סיפר "גם ביום השני לא ראיתי כלום. אבל ביום השלישי, רוב הנפיחות ירדה ויכולתי לראות במטושטש את הדרך למטבח, שם הכנתי לעצמי כריך ורוקנתי את הכלים מהמדיח..."
אישה אחת שכבה על ערש דווי והרגישה כי רגעיה ספורים. היא קראה לבעלה ואמרה לו שיש לה בקשה אחרונה לפני המוות.
"אני מבקשת ממך בכל לשון של בקשה..." לחשה "שבהלוויה שלי תלך יד ביד עם אמא שלי. אני יודעת שלא הסתדרתם אף פעם, אבל אני מאוד רוצה שכולם יחשבו שהכול בסדר. האם תהיה מוכן לעשות זאת עבורי?"
"אני מכבד את הבקשה האחרונה שלך" ענה לה הבעל "ואני מבטיח לך שאקיים אותה, אבל שיהיה לך ברור - אני מההלוויה הזו כבר לא אהנה..."
עוזרת במשפחה אמידה מאוד, אזרה אומץ וניגשה לבעלת הבית לבקש העלאה.
בעלת הבית השתוממה וביקשה לדעת מדוע היא חושבת שמגיע לה תשלום נוסף.
"ובכן, גברתי", ענתה העוזרת, "יש 3 סיבות מדוע אני חושבת שמגיעה לי העלאה"
"אני סקרנית לשמוע" השיבה בעלת הבית.
"הראשונה היא שאני מגהצת הרבה יותר טוב ממך" אמרה העוזרת.
"מניין הגעת לכזו מסקנה?" הופתעה בעלת הבית.
"בעלך אמר לי" ענתה העוזרת באומץ. "הסיבה השנייה היא שאני מבשלת הרבה יותר טוב ממך"
"אוי באמת..." לגלגלה בעלת הבית "מי אמר לך כאלו שטויות?"
"בעלך אמר לי" ענתה העוזרת. "והסיבה השלישית היא שאני הרבה יותר טובה ממך במיטה!"
בשלב הזה האישה רותחת מזעם "האם גם את זה בעלי אמר לך?!"
"לא" השיבה העוזרת בארסיות ועל פניה מבט שובב "את זה דווקא אמר לי הגנן..."
"אממ... אז כמה כסף אמרת שאת רוצה?"
איש אחד יצא לרחוב ותפס מונית שבדיוק עברה בדרך. כשנכנס למונית הנהג קיבל את פניו בשמחה "תזמון מושלם! בדיוק כמו של חיים!"
"מי?" שאל הנוסע.
"חיים" ענה הנהג "חיים פלדמן. הוא כזה מן בחור שתמיד קרו לו הדברים הנכונים בזמן הנכון. העובדה שעברתי לידך בדיוק כשהיית צריך מונית, זה מסוג הדברים שתמיד קרו לחיים פלדמן"
הנוסע לא התרשם מהסיפור על האיש עם המזל התמידי ואמר לנהג: "לכל אחד יש עננה מעליו".
"לא לחיים פלדמן!" השיב הנהג והיה נחוש לשכנע אותו שחיים יש רק אחד. "חיים היה אתלט נהדר. הוא יכול היה לשחק גולף עם המקצוענים ולנצח בתחרויות שחייה בלי בעיה. היה לו קול כמו של זמר, הוא רקד כמו כוכב ברודווי, והיית צריך לשמוע אותו מנגן בפסנתר - פשוט יצירת מופת!"
"טוב, אולי הוא באמת משהו מיוחד" ענה הנוסע.
"יש עוד!" המשיך הנהג "היה לו זיכרון כמו של מחשב. הוא זכר את ימי ההולדת של כולם. הוא ידע הכול על יין ועל צמחים והוא גם ידע לתקן הכול. לא כמוני שאני מתקן מדף אחד ואז כל הארון מתפרק. חיים פלדמן תמיד עשה הכול נכון"
"וואו!" הנוסע כבר התרשם.
"הוא ידע את הדרך המהירה להגיע לכל מקום, לא כמוני שתמיד נתקע בפקקים. הוא אף פעם לא עשה טעות ותמיד פירגן ופינק את האישה שלו. הוא מעולם לא ענה לה, גם כשצעקה עליו או עשתה טעות. אני נשבע לך, הוא הגבר המושלם! אף אחד אף פעם לא יוכל להשתוות לחיים פלדמן!"
"הוא באמת נשמע כמו בחור מדהים, איך הכרת אותו?" התעניין הנוסע.
"ובכן" ענה "מעולם לא פגשתי את חיים. הוא מת.
אני התחתנתי עם האלמנה שלו!"
גבר אחד היה שרוי בתרדמת ושכב מספר חודשים בבית החולים, כשכל הזמן הזה אשתו ישבה לצידו, החזיקה את ידו והתפללה שיתעורר. יום אחד תפילותיה נענות ואכן הגבר מתעורר. הוא מביט סביבו ומזהה את אשתו מחייכת בשמחה "סופסוף התעוררת!"
"כמה זמן ישנתי?" שואל הבעל.
"4 חודשים" היא עונה לו ומוחה דמעה בהתרגשות.
"וכל הזמן הזה היית כאן לצידי....?" הוא מתפלא.
"בהחלט!" היא עונה בניצחון. "לא עזבתי אפילו לרגע אחד!"
הבעל שולח יד מלטפת אל אשתו ומבקש ממנה להתקרב "כבר כל כך הרבה שנים שאנחנו נשואים" הוא אומר ומביט אל תוך עיניה "והיו אלה שנים לא קלות. כשפיטרו אותי, היית שם כדי לתמוך בי, כשנאלצתי לפשוט רגל, נשארת לצידי כדי לחזק אותי. כשעברתי את אירוע הלב הראשון ישבת ליד המיטה שלי כל הלילה וקיווית שאחלים, כשהפסדנו את הבית, עדיין המשכת להאמין בי..."
האישה מתרגשת מהכרת התודה של בעלה.
"את יודעת מה אני חושב?" ממשיך הבעל.
"מה אתה חושב יקירי?"
"אני חושב שאת מביאה לי מזל רע!"
אישה מבוגרת מגיעה אל הרופא להתייעצות.
"במה אני יכול לעזור לך, גברת כהן?" שואל הרופא.
"זה בעלי, דוקטור" עונה גברת כהן, "כבר לא נותר לו שום חשק מיני".
"ניסיתם ויאגרה?" שואל הרופא.
"אין סיכוי" עונה גברת כהן, "הוא אפילו לא מוכן לקחת אקמול..."
"זו לא בעיה!" עונה הרופא "בעלך שותה קפה?"
"בהחלט! בכל בוקר!"
"אם כן, תכניסי לו את הויאגרה לכוס הקפה! הוא לא יטעם את זה בכלל! נסי את זה וצלצלי אליי עוד שבוע להגיד לי אם זה עבד".
שבוע לאחר מכן, גברת כהן מתקשרת לרופא.
"נו, זה עבד?" שואל הרופא בסקרנות.
"אוי דוקטור, זה היה נורא! איום ונורא! פשוט מחריד!" גברת כהן מזועזעת.
"באמת?!" הופתע הרופא, "מה קרה?"
"ובכן... עשיתי את מה שאמרת והגנבתי לו את הויאגרה לקפה" מספרת גברת כהן "האפקט היה כמעט מיידי. חיש מהר הוא זינק על רגליו עם חיוך מפתה וניצוץ בעיניים. בהינף יד הוא אחז אותי בזרועותיו, העיף את כוסות הקפה מהשולחן, קרע את בגדיי וביצע בי מעשים של תשוקה!"
"אני לא מבין" עונה הרופא, "נשמע שהתרופה עבדה מצויין..."
"שומו שמיים!"
"מדוע כל כך נורא? האם הסקס עם בעלך לא היה מספק?"
"אלוהים אדירים!" צועקת גברת כהן "זה היה הסקס הכי טוב שהיה לי מזה 30 שנה!" היא עונה. "אבל כמו שזה נראה עכשיו, לעולם לא אוכל להראות שוב את פניי בקפה השכונתי!"
צהרי יום שישי וגברת שוורצמן משחקת גולף להנאתה. לפתע, עף הכדור אל השיחים והיא נאלצת להזדחל פנימה ולחפש אותו. להפתעתה, היא מוצאת מנורת זהב עתיקה.
סקרנית, היא משפשפת את המנורה ופתאום מופיע מולה שד.
"שלום גברת!" אומר השד ומותח את חלציו. "כבר 10,000 שנים שאני כלוא בתוך המנורה, תודה שחילצת אותי!"
"אין על מה!" אומרת גברת שוורצמן בהתרגשות, "מה תתן לי בתמורה?"
"בתמורה לעזרתך" עונה השד, "הרשי לי להציע לך 3 משאלות..."
"יש!" צוהלת גברת שוורצמן.
"רק לפני כן..." אומר השד, "האם את נשואה?"
"מממ... כן" ממלמלת גברת שוורצמן.
"אם כן, זה הדיל..." אומר השד, "כל דבר שתאחלי לעצמך, בעלך יקבל פי 10 ממך"
"אין בעיה" עונה גברת שוורצמן, "כל מה ששלי - שלו!"
"ובכן, מה המשאלה הראשונה שלך?" שואל השד
"אני רוצה 5 מיליון דולר!" עונה גברת שוורצמן.
השד נוקש באצבעותיו ו...פוף!
"קיבלת 5 מיליון דולר אבל דעי כי לבעלך יש עכשיו 50 מיליון דולר!"
"אין בעיה" עונה גברת שוורצמן, "כל מה ששלי - שלו!"
"מה המשאלה השנייה שלך?" שואל השד
"אני רוצה להיות האישה הכי יפה בעולם!" אומרת גברת שוורצמן.
השד נוקש באצבעותיו ו...פוף!
"את האישה הכי יפה בעולם, אבל דעי כי בעלך יפה ממך פי 10!"
"אין בעיה" עונה גברת שוורצמן, "כל מה ששלי - שלו!"
"ומה המשאלה השלישית והאחרונה שלך?" שואל השד.
גברת שוורצמן מהרהרת בליבה ואז עונה: "אני רוצה לקבל התקף לב קל!"
רגע לפני שהשד נוקש באצבעותיו הוא מזהיר אותה: "את תקבלי התקף לב, אבל דעי כי בעלך יקבל התקף חזק פי 10..."
"אין בעיה" עונה גברת שוורצמן, "כל מה ששלו - שלי!"
לאיש אחד נמאס מהמצב בו הוא צריך כל יום ללכת לעבודה, בעוד אשתו נשארת כל היום בבית.
"זה ממש לא הוגן, שרק אני אהיה זה שעובד כל כך קשה! הייתי רוצה שפעם אחת היא תרגיש מה זה לצאת ולעבוד בחוץ... שתבין מה עובר עלי בעבודה הנוראית שלי!"
בלילה, לפני שהלך לישון התפלל לאלוהים: "אלוהים, בבקשה, עשה משהו שאני ואשתי נתחלף בתפקידים ולו רק ליום אחד, שהיא תוכל לחוות את מה שאני עובר כל יום, ואני אשאר בבית במקומה ואבלה את היום בנעימים..."
אלוהים הרחום, שמשתדל לעזור איפה שאפשר, שמע את התפילה ודאג להחליף בין הבעל והאישה...
בבוקר, כשהתעורר הבעל, הוא מצא עצמו בגופה של אשתו, ואילו היא התעוררה בדמותו.
הבעל קם, הכין ארוחת בוקר, העיר את הילדים, הכין להם סנדוויצ'ים לבית הספר, דאג שיאכלו את ארוחת הבוקר שהכין להם, הסיע אותם לבית הספר, חזר הביתה ואסף כביסה מלוכלכת מכל החדרים, הפעיל מכונת כביסה ורץ לבנק למשוך כסף כדי לשלם חשבונות.
משם המשיך לדואר, שילם את החשבונות, המשיך לסופרמרקט כדי לקנות מצרכים, חזר הביתה, סידר את המצרכים במזווה ובמקרר, והעביר את הכביסה למייבש. אחר כך עלה לחדרי השינה וסידר את המיטות, שאב אבק, טאטא ושטף את רצפת המטבח. המשיך לנקות את השירותים והאמבטיות, קיפל כביסה והכניס לארונות.
אחר כך נסע מהר לבית הספר ולגן כדי להספיק להוציא את הילדים בזמן. בדרך נאלץ להתערב בויכוחים ביניהם ולהשתיק אותם, לגעור באחד, להעניש את השני ולנחם את השלישי הבוכה. כשהגיעו, ישב עם הילדים על שיעורי הבית שלהם, ובמקביל החל לבשל ארוחת צהריים. הוא התחיל לקלוף תפוחי אדמה ולשטוף ירקות להכנת הסלט, ואז ניקה את העוף והכין לו רוטב מתאים.
אחרי ארוחת הצהריים הוא ניקה את השולחן, הכניס כלים למדיח, והחל לגהץ בגדים למחר. הוא בקושי סיים וכבר התחיל לשבור ביצים לחביתות של ארוחת הערב, שלאחריה רחץ את הילדים והשכיב אותם לישון אחרי שסיפר לכל אחד מהם סיפור בנפרד.
בעשר בלילה, כשהוא כבר היה כל כך סחוט, הצליח בקושי לגרור את עצמו למקלחת ולמיטה. אבל גם בכך לא נגמר היום שלו, כי עוד ציפו ממנו לעשות אהבה. הוא לא סירב והצליח לעבור גם את זה מבלי להשמיע אף תלונה.
למחרת בבוקר התעורר ומצא את עצמו עדיין בגוף של האישה ומיד פנה לאלוהים: "אלוהים היקר, תעזור לי, אני לא יודע מה חשבתי לעצמי לפני כן, אבל עכשיו שראיתי מה היא עוברת כל יום, אני מסיר את הכובע בפניה. תחזיר אותי לעצמי למרות כל הקשיים בעבודה, זה כלום לעומת הקושי שלה!"
אלוהים, רחום וחנון כהרגלו, מוכן תמיד להיעתר לבקשות עד כמה שניתן, ענה לו: "בני, אני שמח שלמדת את השיעור שלך ואני אשמח להחזיר את המצב לקדמותו, אבל אתה תצטרך לחכות תשעה חודשים, כי אתמול בלילה נכנסת להיריון... "
איש אחד נפגש עם החבר הכי טוב שלו ומשתף אותו בסודות מחיי הנישואים. "אני באמת סומך על אשתי" הוא אומר "ואני כמעט בטוח שהיא לא בוגדת בי, אבל רק כמעט. אתה מבין? תמיד יש איזה ספק..."
"כן אני מכיר את זה..." ממלמל החבר.
מספר שבועות לאחר מכן, הבעל נדרש לנסוע לחו"ל לפגישת עסקים. לפני שהוא נוסע הוא מבקש מהחבר לשים עין על הבית ולראות אם משהו מוזר מתרחש שם.
"אתה מבין..." הוא אומר "אני סומך על אשתי אבל תמיד יש ספק".
"אני מבין..." עונה החבר ומסכים להשגיח על הבית.
כשהבעל חוזר לארץ, הוא ממהר ליצור קשר עם החבר "נו, מה גילית?"
"לצערי, יש לי בשורות רעות" הוא עונה. "יום אחרי שנסעת, מכונית מפוארת עצרה מול הבית שלך ואשתך זינקה לתוכה. מאוחר בלילה, המכונית חזרה וחנתה בחניה של הבית. אשתך יצאה מהמכונית וגם הגבר שנהג בה. הם נכנסו לבית והדליקו את האור. מיד רצתי לכיוון החלון כדי להספיק ולהציץ מהחלון. ראיתי אותם מתנשקים ואז הוא הוריד חולצה והיא הורידה חולצה ואז הם כיבו את האור".
"ואז מה??" שואל הבעל בחרדה.
"ואז...? אני לא יודע" עונה החבר "היה חושך ולא יכולתי לראות כלום"
"לעזאזל..." עונה הבעל "אתה רואה שתמיד יש ספק?!"
בכפר קטן חיו שני אחים, מורה וסוחר.
המורה היה נשוי למרשעת מכוערת והסוחר נשוי לאישה נאה ונחמדה.
יום אחד בא המורה לסוחר ואמר לו: "אחי, אולי זה לא העסק שלי, אבל ישנן שמועות חוזרות ונשנות על כך שלאשתך יש מאהב".
"כן", עונה האח, "גם אני שמעתי".
"אז למה אתה לא מתגרש ממנה?", שאל האח המורה.
"אחי היקר", הסביר האח הסוחר, "אתה אולי מורה טוב, אבל בעסקים כנראה שאין לך מושג. תמיד עדיף שיהיה לך חצי עסק שמתפקד טוב מאשר עסק מחורבן שכולו שלך..."
גבר מגיע לבית מרקחת ומגלה שהוציאו קולקציה חדשה של קונדומי אולימפיאדה. הוא ממהר לקנות חפיסה ורץ הביתה להראות לאשתו.
"קונדומי אולימפיאדה?", הגיבה האישה בפליאה, "מה מיוחד בהם?"
"שהם באים בשלושה צבעים", מחייך הבעל, "זהב, כסף וארד".
"אז איזה צבע אתה הולך ללבוש הערב?", שואלת האישה.
"זהב, ברור!", אומר הבעל.
האישה: "אולי תלבש כסף?"
הבעל: "למה דווקא כסף?"
האישה: "כי הייתי שמחה אם פעם אחת לשם שינוי תגמור שני..."
לאחר 17 שנות נישואים, החליטו בעל ואישה ללכת ליועץ זוגי כדי לטפל בקשר.
איך שנשאלה האישה מה הבעיות לדעתה, היא פצחה בנאום סוחף תוך תיאור כל בעיה ובעיה שהייתה להם במהלך השנים:
הזנחה, מחסור באינטימיות, ריקנות, בדידות, תסכול ורשימה נוספת וארוכה של ליקויים.
בסופו של דבר, לאחר שהנאום נמשך מספיק זמן, קם היועץ מכיסאו, הקיף את שולחנו, ביקש מהאישה לעמוד והחל לנשק אותה בלהט, בעוד הבעל צופה בהרמת גבה.
האישה ההמומה התיישבה בשקט ונראתה נבוכה.
היועץ פנה אל הבעל ואמר: "זה מה שאישתך צריכה לקבל לפחות 3 פעמים בשבוע, אתה מסוגל לבצע את זה?"
"ובכן" אמר הבעל, "אני יכול להקפיץ אותה הנה בימי שני ורביעי, אבל בימי שישי אני יוצא לדוג..."
גבר אחד הולך ליועץ נישואים ומספר לו כמה כמה יפים היו החיים שלו זמן קצר אחרי החתונה: "כשרק התחתנו היו לי חיים דבש. הייתי חוזר הביתה מהעבודה, אשתי הייתה מביאה לי את הנעליים והכלב היה רץ מצד לצד ונובח. עכשיו, אחרי 10 שנים, המצב התהפך לחלוטין..."
"למה אתה מתכוון?" שאל היועץ.
השיב הבעל: "עכשיו אני בא הביתה, הכלב לי מביא את הנעליים ואשתי רצה אחרי בכל הבית ונובחת".
איש אחד ישב עם אשתו לאכול צהריים, כשלפתע נשמע צלצול בדלת. הוא ניגש אל הדלת ולפניו ניצב חברו הטוב, שאמר לו בקול שבור: "לא נעים, עצוב, אבל אשתי נפטרה..״ והוסיף: ״היום ב-4 אחר הצהרים ההלוויה בשער הגאולה בבית הקברות ירקון..."
האיש נדהם, סיפר לזוגתו, בקושי גמר לאכול, מיהר והתלבש יפה, תוך כדי שאשתו מקפידה שייראה טוב. חיש מהר יצא ונסע לטקס הקבורה.
כעבור שנה...
האיש ישב עם אשתו לאכול צהריים, כשלפתע נשמע צלצול בדלת. הוא ניגש אל הדלת ולפניו ניצב אותו חבר טוב. "לא נעים, עצוב נורא, אבל אשתי השנייה נפטרה..." אמר החבר בגרון חנוק "היום ב-4 אחר הצהרים ההלוויה בשער הגאולה בבית הקברות ירקון..."
האיש נדהם, סיפר לזוגתו, גמר לאכול, התלבש לאט, אפוף מחשבות, תוך שאשתו מזרזת אותו לא לאחר ומקפידה שייראה טוב. באי חשק קל, נסע האיש לטקס הקבורה.
כעבור שנה...
האיש ישב עם אותה אשה לאכול צהריים, כשלפתע נשמע צלצול בדלת. הוא ניגש אל הדלת ולפניו ניצב החבר הטוב, ממרר בבכי: "לא נעים, עצוב נורא, אבל אשתי השלישית נפטרה... היום ב-4 אחר הצהרים ההלוויה בשער הגאולה בבית הקברות ירקון..." אמר קצרות וברח בבכי תמרורים.
האיש נדהם, סיפר לזוגתו, גמר לאכול, לא התלבש ונראה אפוף מחשבות. כשאשתו זירזה אותו שיתלבש כבר, כדי שלא יאחר לטקס הקבורה אמר: "אני לא הולך..."
"למה אתה לא הולך?" שאלה "הרי זה החבר הטוב שלך... לא יפה ככה..."
"חברים-חברים, אבל לא נעים לי..." מלמל.
"מה לא נעים לך?!" הופתעה אישתו.
"מה לא נעים לי???!..." התפרץ האיש בחזרה: "הוא כבר הזמין אותי 3 פעמים ואני לא הזמנתי אותו אפילו פעם אחת! באמת לא נעים..."
עבור לבא-במייל
