בדיחות, סרטונים מצחיקים ותמונות מצחיקות

רעות התלוננה באוזני חברתה שירה, שהיא מתקשה ליזום יחסי מין עם בעלה ולחמם קצת את המצב ביניהם. "מה הבעיה?", שאלה שירה, "פשוט תעשי את מה שאני עושה – בכל פעם שיש לי מצב רוח מתאים אני שמה את היד שלי בתוך המכנסיים של בעלי ואומרת לו 'מה זה, ממש קר לך שם למטה... אתה רוצה להתחמם קצת?' זה עובד עם גברים בכל פעם!" רעות התרשמה מאוד ואמרה לעצמה שתנסה את השיטה הזאת כבר באותו הלילה. יום למחרת נפגשו שוב החברות, ושירה מיד שאלה את רעות איך הלך. להפתעתה, רעות התחילה לבכות ואמרה, "אנחנו מתגרשים!" "מה?! מה קרה?", שאלה שירה בתהדמה. "ניסיתי את הטריק שלך", אמרה רעות, "אבל כשהכנסתי את היד שלי מתחת למכנסיים של בעלי היה שם די חם". "אז מה עשית?" שאלה שירה. "לא ידעתי מה להגיד, אז שאלתי אותו 'למה חם אצלך למטה ולא קר כמו אצל בעלה של שירה?'"

האוכלוסייה של ישראל מונה כ-8.5 מיליון תושבים. 2,840,625 מתוכם הם ילדים ונערים מתחת לגיל 18. זה משאיר רק 5,659,375 אנשים מעל לגיל העבודה המקובל. 2,254,692 מתוכם כבר יצאו לפנסיה. זה משאיר רק 3,404,683 אנשים כדי לעבוד. 1,368,943 מתוכם סובלים מנכות. זה משאיר רק 2,035,740 אנשים כדי לעבוד. 904,433 מתוכם עובדים בממשלה וברשויות מקומיות. זה משאיר רק 1,131,307 אנשים כדי לעבוד. בכל זמן נתון יש כ-200,000 אנשים בחופש. זה משאיר רק 931,307 אנשים כדי לעבוד. מתוכם 278,552 הם סטודנטים שמחפשים רק משרות חלקיות. זה משאיר רק 652,775 אנשים כדי לעבוד. מתוכם 237,266 אנשים נמצאים בשירות סדיר או קבע בצבא. זה משאיר רק 415,489 אנשים כדי לעבוד. מתוכם 176,247 אנשים הם אברכים. זה משאיר רק 239,242 אנשים לעבוד. מתוכם 143,588 אנשים מובטלים. זה משאיר רק 95,654 אנשים לעבוד. מתוכם 74,923 אנשים מאושפזים בבית חולים. זה משאיר רק 20,731 אנשים כדי לעבוד. מתוכם 20,729 אנשים בישראל נמצאים בכלא. זה משאיר רק 2 אנשים בשוק התעסוקה בישראל, אנחנו. אז בזמן שאני עושה את כל העבודה, כל מה שמעניין אותך זה לשבת מול המסך ולקרוא בדיחות. כל הכבוד לך, ממש כל הכבוד...

בארץ רחוקה חיה לה פעם מלכה יפה, שהייתה ידועה בכל רחבי הממלכה כאישה עם החזה הגדול והשופע ביותר. כל הגברים בהו בה ובחזה שלה כשהיא עברה ברחובות בתהלוכות ונאמה על במות בטקסים, וכולם קינאו במלך על כך שזכה באישה כה שופעת. אחד מאותם גברים קנאים היה הנפח הראשי של המלך, והוא היה מוכן לתת הכל כדי לגעת ולו פעם אחת בחייו בחזה המלכותי. בשיחת חולין אחת בין הנפח לבין הרופא הקשיש של המלך, חשף הרופא כי הוא יכול לאפשר לנפח גישה לחזה המלכותי אם רק ישלם לו 1,000 מטבעות זהב. סכום שכזה היה כל הונו של הנפח, אך הוא החליט שחוויה שכזו של פעם בחיים בהחלט שווה את זה, ולכן הסכים לשלם. הרופא של המלך אמר לו שהוא יתחיל מיד בתוכנית, ואחרי שהנפח יקבל את מבוקשו, הוא ישלם את הסכום שקבעו. למחרת הרופא של המלך דאג למלא את החזייה של המלכה באבקת גירוד בזמן שהייתה במקלחת. כשהתלבשה, המלכה מיד התחילה להתגרד, וכמובן שפנתה לרופא המלכותי כדי למצוא לכך פתרון. הרופא בדק את החזה והודיע לה ולמלך שמדובר במחלה נדירה מאוד, אך למזלם יש לו בדיוק את התרופה בשבילה – משחה מיוחדת שעשויה מדם של דרקון. הבעיה היא שצריך להספיג את המשחה הזו למשך זמן רב על ידי מריחתה על האזור המגרד, וידיו החלשות של הרופא הקשיש לא יוכלו לבצע זאת – צריך מישהו עם ידיים חסונות שלא יתעייפו, מישהו כמו הנפח המלכותי. המלך זימן מיד את הנפח לחדרה של המלכה, ושם הוא קיבל את המשחה מהרופא והצטווה למרוח אותה על החזה שלה למשך מספר שעות. הנפח עשה זאת בשמחה, בזמן שחיוך גדול מרוח על פניו. ביום שלמחרת ניגש הרופא הקשיש לנפח ודרש ממנו את תשלומו – 1,000 מטבעות זהב. הנפח, שכבר קיבל את מבוקשו, ידע שהרופא לעולם לא יספר למלך על התוכנית שהגה וביצע, מכיוון שכך המלך יעניש אותו, לכן החליט שלא לשלם ושלח את הרופא לדרכו. כבר באותו יום הרופא דאג לשפוך אבקת גירוד לתוך התחתונים של המלך, והנפח קיבל מיד זימון נוסף...

כמתנה ליום הולדתו של נועם, אשתו אתי החליטה לצאת קצת מהשגרה ולקחת אותו למועדון חשפנות. נועם היה כה נרגש, סיפר לאתי שזה הדבר שתמיד רצה לעשות ואף פעם לא הרשה לעצמו, והזמין לשניהם מיד מונית אל המועדון. כשהגיעו לדלת הכניסה, בירך השומר את נועם לשלום ואמר: "היי נועם, מה שלומך היום?" אתי הייתה המומה ונתנה מבט תמוה לנועם, "איך הוא מכיר אותך אם לא היית אף פעם במועדון חשפנות?" "זה קובי, אנחנו משחקים כדורגל כל יום שבת במגרש שליד הבית." אתי נרגעה והזוג התיישב לצד שולחן. מלצרית אחת ניגשה אליהם ושאלה את נועם: "אתה רוצה את הבירה הרגילה שלך?" אתי שלחה מבט זועם לנועם ושאלה אותו: "איך היא יודעת איזו בירה אתה שותה?!" "זאת המלצרית הקבועה במועדון שאני הולך אליו עם החברה." אתי מיד יצאה החוצה בסערה בלי לומר מילה, סימנה למונית לעצור לה, נכנסה לתוכה וטרקה את הדלת. נועם נכנס למונית מהצד השני וניסה להסביר בלחץ שהוא נאמן ושהוא לא עשה שום דבר רע. היא צעקה עליו וקיללה עד שהנהג כבר הרגיש צורך להתערב ואמר: "תראי מתוקה אני לא יודע מה הוא עשה לך, אבל רק שתדעי שנועם תמיד מתייחס טוב לבחורות שהוא לוקח מכאן!"

לירן הוא רווק בן 28 שמחפש כבר שנים את אהבת חייו – או לפחות מישהי שיוכל להעביר איתה את הלילה בנעימים. לשם כך הוא הולך לבדו כמעט מדי ערב לבר הסמוך לביתו, בתקווה למצוא את אותה אחת. באחד מערביו הראשונים שם קלטו פתאום עיניו בחורה חמודה שיושבת בפינה - ועם הזמן הוא הבין שבדיוק כמוהו, גם היא פוקדת את המקום הזה מדי יום בגפה. כעבור שבוע הוא החליט לעשות מהלך, אזר אומץ וניגש אליה. הוא פנה אליה עם משפט הפתיחה הכי טוב שלו, הם ניהלו שיחה קצרה וחביבה, אך בסופה - כשלירון הציע לבחורה שפגש להמשיך את הערב יחד מחוץ לבר - תגובתה הייתה מעט מאכזבת: "תודה, אבל אני לא מעוניינת", עם חיוך נבוך. כך היה יום אחרי יום, אך לירן לא איבד תקווה – הוא היה נחוש! הוא הרגיש שיש ביניהם חיבור, אבל העניינים לא התקדמו מעבר לשיחת חולין ממוצעת. כעבור כמה ערבים של שיחות קצרות ושטחיות, החליט לירן לשאול אותה: "תגידי, למה את לא רוצה לעלות איתי לדירה שלי?". הבחורה הרכינה את ראשה במבוכה וענתה: "זה אולי ישמע לך קצת מוזר ומיושן בהתחשב בגיל שלי ובכלל בתקופה הזאת של החיים שלנו, אבל האמת היא שאני שומרת את עצמי עד שאכיר את האחד שיהיה אהבת חיי". בעודו המום מתשובתה המפתיעה, אמר לה לירן: "וואו! כל הכבוד לך, זה בטח ממש קשה!" "אני יודעת, אבל האמת שזה לא ממש מפריע לי", אמרה הבחורה. "למרות שזה לגמרי מבאס את בעלי..."

נעמה מאוד אהבה את אדם, בעלה, אך תמיד פקפקה באהבה שלו אליה. היא ידעה שהוא אוהב אותה, אך תהתה לעצמה עד כמה, והיה חשוב לה לדעת שתמיד יעדיף לבחור בה על פני כל אדם אחר – כולל אימא שלו. לכן היא ניגשה אליו יום אחד ושאלה אותו שאלה פשוטה, "אם אני ואימא שלך היינו טובעות בים ויכולת להציל רק אחת מאיתנו, את מי היית מציל?" אדם לא ידע איך לענות על השאלה הזו ואמר, "זו שאלה מאוד קשה. אני צריך קצת זמן לחשוב עליה." הוא הלך להתייעץ עם אימא שלו וסיפר לה שהוא אוהב את שתיהן, אך מציקה לו המחשבה – מה באמת היה עושה אם שתיהן היו טובעות? אימו אמרה לו שלא יטריח את עצמו בדאגות מיותרות, מכיוון שהיא יודעת לשחות, ולכן אין כאן שום בעיה. כבר באותו יום אדם חזר לנעמה ואמר לה בהתרגשות, "יש לי תשובה בשבילך!" נעמה הייתה מסוקרנת מאוד לשמוע מה יש לאדם לומר. "אני אפילו לא אהיה חייב להיכנס למים, כי אימא שלי יודעת לשחות! היא תציל אותך!" זו לא התשובה שנעמה רצתה לשמוע, ולכן היא הבהירה, "לא, אתה חייב לקפוץ למים – אתה תציל אותי?" אדם ענה, "לא, את בטוח תטבעי. כי אני לא יודע לשחות ואימא שלי בטוח תבחר להציל אותי."

רופא נוכל וכושל אחד לא הצליח למצוא עבודה אחרי שחיפש משרה במשך שנים, ובחר בסופו של דבר לפתוח קליניקה בעצמו. עם זאת, לא היה לו כסף לרכוש ציוד רפואי מתקדם, וגם לא תקציב לפרסם את עצמו, ולכן הוא תלה שלטים בכל רחבי העיר שבה גר: "קבלו אצלי טיפול זול בעלות של 50 שקלים בלבד, ואם לא ריפאתי אתכם - תקבלו 100 שקלים בחזרה!" עורך דין ממולח אחד ראה את המודעה והחליט לנצל את ההזדמנות להרוויח כסף קל. הוא הגיע למרפאה של הרופא ואמר לו, "ד"ר, אני חושב שאיבדתי את חוש הטעם". הרופא מיד קרא לאחות ואמר לה, "תביאי את קופסה מספר 22 ושימי 3 חתיכות בתוך הפה של המטופל". כבר בחתיכה הראשונה עורך הדין הבין מה שמו לו בפה – "מה זה?!" הוא צעק, "זה קקי של כלב!", והרופא אמר, "מזל טוב, אתה בריא! 50 שקלים בבקשה". עורך הדין שילם ויצא בבושת פנים מהמרפאה - אבל החליט שהוא ממש לא רוצה לצאת חייב, ולכן ביום שאחרי חזר אל הרופא, והפעם טען שהוא איבד את הזיכרון. הרופא קרא לאחות ואמר: "תביאי את קופסה מספר 22 ושימי 3 חתיכות בתוך הפה של המטופל". עורך הדין מיד נרתע וצעק, "לא, זה קקי של כלב!", והרופא אמר, "מזל טוב, אתה בריא! 50 שקלים בבקשה". עורך הדין שילם שוב ויצא מהמרפאה עצבני במיוחד. הוא חשב לעצמו ושיער שאם איכשהו יצליח לקבל 100 שקלים, הוא בסופו של דבר יוכל להחזיר לעצמו את מה שכבר הפסיד, לכן הוא לא ויתר וחזר למרפאה של הרופא פעם נוספת. הפעם טען שהוא איבד את הראייה שלו. "ובכן...", אמר הרופא, "לזה אין לי תרופה לצערי. הנה, קח 100 שקלים", והגיש לעורך דין שטר. "רגע", אמר עורך הדין, "זה שטר של 20!". "מזל טוב, אתה בריא!", אמר הרופא, "50 שקלים בבקשה."

בחור אחד נכנס לבר עם הכלב שלו ואמר לברמן: "אני אקח חצי כוס בירה ומים, ולכלב תביא כוס וויסקי". הברמן בתגובה צחקק ואמר: "אנחנו לא משרתים כאן בעלי חיים". הכלב שמע את זה, והשיב לברמן: "די כבר, נמאס לי מכל האפליה על רקע חייתי הזו. פשוט תן לי לשתות ודי". הברמן הופתע לרגע, ואז התבונן מקרוב בכלב ובבעלים שלו, ואמר: "אוי, נו, אתם עוד אחד ממופעי הפיתום האלו, עם הטריק הישן הזה של הכלב שמדבר? תעופו מפה שניכם ועכשיו!" "לא, לא, לא, זה לא טריק!" אמר האיש, "אני מבטיח לך שזה אמיתי, זה באמת כלב מדבר, קוראים לו רוקי". הברמן הסתכל עליו בחשדנות, והאיש המשיך: "תשמע מה נעשה, אני אצא לסיבוב ואתם תוכלו לנהל שיחה לבד". באותו רגע הסתובב האיש ויצא מהבר. "עכשיו אני יכול לקבל את הוויסקי שלי?" אמר הכלב בחוסר סבלנות. "וואו! בטח שאתה יכול! על חשבון הבית, מה שאתה רוצה!" ענה הברמן, שבקושי הצליח לסגור את פיו מרוב תדהמה. "תשמע", פנה הברמן לכלב אחרי שהתאושש מההלם, "אתה יכול לעשות לי טובה קטנה? אשתי עובדת בבית קפה פה בהמשך, אתה תזהה אותה בקלות – בלונדינית יפה כזו. אתה לא יודע איך זה יעשה לה את היום אם תלך לשם ותזמין ממנה איזה כוס קפה. הנה, קח 20 שקל, לך תקנה שם קפה. תשמור את העודף לעצמך ובוא לפה אחר כך, תספר לי איך היא הגיבה". "יאללה, בסדר" ענה רוקי בחוסר חשק מובחן, לקח את השטר בפיו ויצא מהבר. עברו 10 דקות והכלב לא חזר. בינתיים הבעלים של רוקי שב לפאב ושאל את הברמן איפה הכלב. לשניהם לא היה מושג – אז הם יצאו לחפש אותו. כשהם הגיעו לבית הקפה שבו עבדה אשתו של ברמן, הם ראו בסמטה שליד את רוקי רוכב על פודלית צרפתייה. "רוקי מה אתה עושה?" צעק עליו הבעלים שלו, "מה זה הדבר הזה? אף פעם לא התנהגת ככה לפני!" ענה לו הכלב: "אף פעם גם לא נתנו לי כסף לפני ונמאס לי כל הזמן לצאת איתך לברים בלי שום אקשן!"

בעיירה צרפתית ציורית ליד החוף, חיו בעל ואישה בשם ז'אק וקלודין. לכבוד חגיגות יום הבסטיליה, החליטה קלודין לארח חברים לארוחת ערב עם מיטב המאכלים הצרפתיים המוכרים והאהובים ביותר. בזמן ההכנות היא נזכרה שהיא שכחה משהו ופנתה אל בעלה: "ז'אק, תוכל לרדת לרגע לחוף הים כדי לאסוף כמה חלזונות למנת הדגל שלי? אתה יודע שהיא הרבה יותר טעימה כשהם טריים". ז'אק לא הבין למה כל כך חשוב שהוא ילך ויביא חלזונות טריים, אבל הוא לבסוף הסכים. בדרך לחוף הים הוא עבר ליד הבר האהוב עליו וחשב לעצמו, 'מדוע שלא אכנס לשתות קצת? משקה אחד קטן ואני בחוץ, אף אחד לא ישים לב שהתעכבתי לכמה דקות...' משקה אחד הוביל לשניים שהובילו לשלושה, ולפני שהוא שם לב, השעה הייתה 3 לפנות בוקר והוא היה בצרות... בעודו מנסה להתאושש הוא רץ לחוף, הרים את החלזונות הראשונים שמצא ומיד רץ הביתה עם השלל בידו. ממש לפני שהגיע למפתן הדלת של ביתו, ז'אק מעד והפיל את החלזונות. באותו הרגע אשתו פתחה את הדלת בעצבים וצרחה עליו: "בטלן אחד! איפה היית כל הלילה?! הרסת לי את הארוחה! כמה זמן לוקח ללכת לחוף להביא חלזונות???" ז'אק השיכור החל לצעוק על החלזונות: "תראו איך היא כועסת, אמרתי לכם שנאחר אם נלך ברגל!"

בני הוא איש עסקים שלא מסוגל לפתוח את הבוקר בלי קפה בוץ טרי ואיכותי. הוא שותה את המשקה הזה כל חייו, ולכן הוא יודע לזהות האם הוא איכותי ומתי הוא הוכן. יום אחד היה לו בוקר מעט יותר פנוי בעבודה, לכן הוא החליט לשתות בבית קפה שנפתח לא מזמן בסמוך למשרד שלו. הוא נכנס למקום, בחן אותו בקצרה, התיישב ליד אחד השולחנות הפנויים והרים את ידו כדי לקרוא למלצרית. כשהיא ניגשה אליו, הוא ביקש להזמין את קפה הבוץ הטרי ביותר שיש להם, בדגש על "טרי", והוסיף "לא הקפה הבוצי הזה שבטח הכנתם מהשאריות של אתמול". לאחר שהיא הבהירה לו שהם מכינים קנקני קפה כמה פעמים ביום ולכן הקפה שלהם טרי תמיד, הוא השיב לה, "אני אאמין רק אחרי שאטעם אותו בעצמי. את מבינה? הייתי קרבי בצבא, ומהרגע הראשון שלי בשטח עד היום אני כל בוקר שותה קפה בוץ – גם אם אני מכין אותו לעצמי, גם אם מישהו מסביבי מכין לי, וגם אם זה בבתי קפה שונים ברחבי העולם. בגלל זה אני יודע לזהות מתי בדיוק הכינו אותו ועד כמה הוא איכותי. הסיכוי שיש אצלכם קפה ברמה גבוהה הוא די קלוש, אז לפחות תכינו אחד חדש רק בשבילי, במקום להגיש לי את זה שהוכן לפני שעתיים ומחכה בקנקן". המלצרית אמרה לבני שהיא מבינה, שאלה אם הוא רוצה להזמין דבר נוסף, ולאחר שהיא נענתה בשלילה – היא הלכה למטבח. כעבור כמה דקות היא שבה עם ספל קפה מהביל. בני טעם את הקפה, ותוך רגע עשה פרצוף נגעל. "בדיוק כמו שחשבתי, זה לא טרי. נו באמת, תכיני לי אחד טרי כמו שביקשתי!" הוא נזף בה ושלח אותה בחזרה למטבח. הפעם לקח לה יותר זמן לשוב לבני – לפחות חצי שעה. כשהיא חזרה, היא החזיקה ספל קפה מעלה אדים. היא הגישה לו את הספל, ורגע לאחר שהוא לגם מהמשקה – הוא ירק אותו בגועל. הוא הסתכל עליה וצעק "זה אפילו יותר גרוע! יש לקפה הזה ממש טעם של בוץ!". המלצרית הסתכלה עליו, מעט מופתעת, ואמרה לו "אבל אדוני, זה בדיוק מה שביקשת, קפה בוץ טרי - אז שמנו לך בוץ טרי!"

חגית, מחנכת של כיתה א, החליטה לעשות שיעור מיוחד ומעניין, בו תכיר מעט יותר לעומק את משפחותיהם של תלמידיה ותעזור להם להיות אמפתיים וחברותיים יותר אחד כלפי השני. התכנון שלה היה לשאול את כל אחד מתלמידיה מה צריכה משפחתו ומה חסר לה כדי להיות מאושרת ושמחה יותר. נטע הייתה הראשונה להצביע, והיא סיפרה כך: "המשפחה שלי מאוד שמחה ומאושרת רוב הזמן, אבל אנחנו צריכים קצת יותר כסף. אבא שלי תמיד יוצא לעבודה לפני שאני מתעוררת וחוזר אחרי שאני כבר הולכת לישון, ואימא סיפרה לי שזה בשביל שיהיה לנו כסף לקנות אוכל. אז המשפחה שלי צריכה כסף, ואני צריכה יותר זמן עם אבא שלי". חגית התרגשה מאוד למשמע התשובה המפורטת של נטע, והודתה לה על כך שחלקה איתה ועם הכיתה את הסיפור. חגית שאלה מי רוצה להיות הבא בתור, ומיד היו עשרות ידיים באוויר והיא בחרה תלמיד נוסף שידבר. הפעם היה זה רותם, שעמד במקום והתחיל לספר: "אצלנו במשפחה אנחנו מאוד מתגעגעים לאחי הגדול. הוא התגייס לצבא לפני שנתיים ועכשיו הוא נלחם בצפון ולא חזר הביתה יותר מחודש. הוא מגן עלינו ועל כל המדינה, אבל הוא חסר לנו מאוד. אימא שלי תמיד מחכה בשישי בערב ליד החלון כדי לראות אם יגיע, אבל הוא אף פעם לא בא. המשפחה שלי צריכה שאחי הגדול יחזור הביתה". כך המשיך השיעור, כשכל תלמיד סיפר סיפור מרגש יותר מהאחר, עד שתמו הידיים שנותרו באוויר, אך עדיין היה ילד אחד שעוד לא דיבר... היה זה נתי – הילד השובב והחצוף ביותר בכיתה. חגית נראתה קצת מאוכזבת ממנו וביקשה ממנו לחלוק כמו כולם מה צריכה משפחתו. נתי אמר, "המשפחה שלי לא צריכה כלום". "איך זה יכול להיות?" שאלה חגית, "בטוח יש משהו שהמשפחה שלך צריכה". נתי שחרר אנחה ואמר "לא, באמת, יש לנו כל מה שאנחנו צריכים. אתמול בדיוק ראינו טלוויזיה בסלון – אני וההורים שלי – ובדיוק אחותי נכנסה הביתה ובכתה. היא צעקה 'אבא! בבקשה אל תכעס עלי, אבל עשיתי בדיקה ואני בהריון!', ואז אבא שלי צעק, "זה הדבר האחרון שאנחנו צריכים עכשיו!"

במהלך אחת ממלחמות ישראל, גדוד לבנוני התקדם אל עבר כוחות צה"ל כדי לתקוף אותם בהפתעה. לפתע שמעו החיילים הלבנוניים קריאה של חייל יחיד שהיה בתצפית מהצד הישראלי: "תיזהרו! לא כדאי שתתקדמו עוד! אני אולי לבד פה, אבל חייל אחד של גולני יכול לחסל 10 חיילים לבנוניים!" המפקד של הגדוד הלבנוני החליט לענות לקריאה זו על ידי שליחת 10 חיילים לבנוניים לאותו חייל ישראלי. יריות נשמעו מכל עבר, ולאחר מספר שניות שקט שרר בשדה הקרב. שוב נשמע קול מהצד הישראלי: "הזהרתי אתכם... כדאי שתחזרו אחורה כי חייל אחד של גולני יכול לחסל אפילו 50 חיילים לבנוניים!" המפקד של הגדוד הלבנוני רתח מזעם, ושלח 50 חיילים לבנוניים כדי להשתיק את החייל הישראלי החצוף. שוב נשמעו יריות מכל עבר, ולאחר מספר שניות – שקט מוחלט, עד שקולו של החייל הישראלי נישא שוב ברוח: "אתם לא לומדים... אם תמשיכו להתקדם אני אצטרך לחסל את כולכם – חייל אחד של גולני יכול לחסל גם 100 חיילים לבנוניים!" המפקד של הגדוד הלבנוני החליט לתת את הכל ושלח כמעט את כל שאר הגדוד שלו כדי להשתיק באופן סופי את החייל הישראלי. שוב נשמעו יריות מכל עבר, ותוך מספר שניות בודדות נהיה שקט. רק חייל לבנוני אחד חזר למפקדו בזחילה וצעק: "אל תשלח עוד חיילים המפקד, זו מלכודת! יש שם שני חיילים של גולני!"

מאז ומתמיד יואב היה ידוע בקרב חבריו כבחור עם חוש הומור ייחודי. יום אחד הוא ערך חנוכת בית בדירה חדשה שרכש, וכשכל חבריו הגיעו למשכנו בשעת לילה מאוחרת, הוא התחיל לערוך להם סיור בכל חדר בבית. החברים ציפו לראות חפצים מוזרים ומשעשעים, אך המטבח, הסלון וחדר המקלחת היו כולם מאובזרים בפריטים רגילים לחלוטין, כיאה לאדם בוגר – לא משהו שמתאים לחברם יואב. זאת עד שהגיעו לחדר השינה, שם ראו גונג מתכת עצום. "מה הקטע של הגונג?" שאל אחד מחבריו של יואב. "מה, זה? זה שעון מדבר!" ענה יואב. "איך זה עובד" שאל חבר אחר. "שימו לב..." אמר יואב, הרים פטיש ענק והכה בגונג בכל הכוח. לפתע נשמע קול צעקה מעבר לקיר: "לעזאזל, עכשיו 2 בבוקר יא משוגע!"

יום אחד, גבי המהנדס נפטר והגיע לשערי הגיהינום. שם המתינה לו שדה קטנה שלקחה אותו לסיבוב בגיהנום והסבירה לו איך הדברים עובדים ומה מחכה לו בעתיד. גבי שם לב שהרבה דברים בגיהנום לא עובדים כראוי; המזגן לא מקרר כמו שצריך, הרשת האלחוטית פועלת לאט, יש קצרים חשמליים כל כמה דקות, ובאופן כללי כל המכשירים החשמליים שם מתחממים מהר מדי. גבי ציין זאת בפני השדה, והציע את שירותיו כדי להנדס פתרון לתיקון התקלות האלו. השדה החליטה לקחת את גבי אל השטן בכבודו ובעצמו, כדי שיביע את עמדתו. השטן שמע את דבריו של המהנדס, התלהב מהרעיון והחליט לאשר את שורת התיקונים שגבי הציע. לאחר כמה חודשים, אלוהים הגיע לבקר בגיהינום ונותר ללא מילים! כל החללים שעד כה היו מוארים בקושי על ידי האש היוקדת קיבלו תאורה מעוצבת, הכל היה מאוורר כמו שצריך, חשמל תקין, מים הוזרמים, הכל! אם זה לא מספיק, אז הייתה במקום גם בריכה חדשה עם ג'קוזי צמוד והחלו להיבנות כמה מועדוני ריקודים ענקיים. שוכני הגיהינום החלו להתעמל יותר, ללכת בפארקים שהוקמו שם, לרכוב על אופניים ואפילו לשחק במשחקי וידאו! נראה שכולם שם ממש התחילו לעשות חיים... ניגש אלוהים העצבני למשרד של השטן, פתח את הדלת בבעיטה ושאל: "מה לעזאזל קורה כאן, שטן?!" ענה לו השטן: "שמע אלוהים, הגיע אלינו מהנדס והוא הציע לתקן את המקום, אז הסכמתי." אז אלוהים הכועס דפק על השולחן ואמר: "אתה לא יכול לקבל מהנדסים! החוזה שלנו קבע בבירור שהמקום שלהם הוא איתי בגן עדן." השטן השיב לו עם חיוך מתגרה: "אין מה לעשות, אני לא מוותר עליו!" אז אמר לו אלוהים בכעס: "אם ככה אז אני אגרור אותך לבית משפט ונראה מה יגידו על זה שם, כפוי טובה שכמותך!" "אין בעיה", השיב לו השטן, "בהצלחה עם למצוא עורך דין טוב בגן עדן..."

גננת בגן ילדים ניסתה ללמד את הילדים מה משמעות המילה "בהחלט". כדי לוודא שכולם הבינו את מה שלימדה, היא ביקשה מהם לתת לה דוגמה של משפט או הצהרה עם המילה "בהחלט". ילד אחד אמר, "השמים בהחלט כחולים", ולכך הגננת הגיבה, "ובכן, זה לא בדיוק נכון. הרי לפעמים השמים אפורים כשהם מעוננים או שחורים כשכבר לילה. אני אשמח לקבל דוגמה אחרת". ילדה אחרת אמרה "הדשא בהחלט ירוק", ולכך הגננת הגיבה, "ובכן, זה לא בדיוק נכון. הרי אם לא משקים את הדשא הוא יכול להפוך לצהוב ואף לחום. אני אשמח לקבל דוגמה אחרת". ילד אחר הרים את היד, וכשהגננת נתנה לו את רשות הדיבור הוא אמר, "הגננת, יכול להיות שלפלוצים יש גושים?" הגננת הרימה גבה למשמע השאלה המוזרה הזו ואמרה, "דבר ראשון אני לא חושבת שהשאלה הזו קשורה לנושא שאנחנו לומדים. דבר שני זו שאלה שמאוד לא הולם לשאול. ודבר שלישי, אני חושבת שלא – זה רק גזים, אין בהם גושים". הילד ענה, "אז בהחלט עשיתי קקי במכנסיים..."