בדיחות בנושא חרדית חמה

הגיאוגרפיה של נשים: בין גיל 18 ל-22, אישה היא כמו אפריקה; עוד לא חקרו אותה עד הסוף, היא פראית, פורה ומלאה ביופי טבעי. בין גיל 23 ל-30, אישה היא כמו ארצות הברית; מפותחת ופתוחה למסחר, במיוחד כלפי מישהו שמביא איתו ערך אמיתי. בין גיל 31 ל-35, אישה היא כמו ספרד; חמה מאוד, רגועה ויודעת בדיוק מה היא שווה. בין גיל 36 ל-40, אישה היא כמו יוון; יש לא מעט עתיקות, אבל זה עדיין מקום חם שכיף לבקר בו ואפשר לעשות בו הרבה. בין גיל 41 ל-50, אישה היא כמו אנגליה; יש מאחוריה עבר מפואר, ועכשיו הרבה יותר חשוב לה לשמור על מוניטין. בין גיל 51 ל-60, אישה היא כמו צרפת; היא עברה מלחמות ומהפכות, ועכשיו פשוט רוצה לנוח וליהנות מהחיים. מגיל 60 אישה הופכת לטיבט; יש בה שלווה וחכמה שקשה לתאר במילים, לצד מראות שממלאים את הנפש בנחת. הגיאוגרפיה של גברים: לאורך כל חייו גבר הוא כמו איראן ורוסיה; שולט בו שמוק אחד.

מיליונר אחד יושב בבית קפה, פתאום נכנס איש זקן עם מצית מוזהב, ומציע לו לקנות ממנו את המצית תמורת כל נכסיו. "השתגעת?!", צחק המיליונר, "כל נכסיי תמורת מצית פשוט?!" "זה לא סתם מצית", משיב הזקן. הוא לחץ על הכפתור ומהמצית יוצא שדון שאמר "כן אדוני, מה רצונך?" "תביא לי תה אחד", אומר הזקן, ותוך שניה כוס תה חמה מונחת על שולחנו. המיליונר ההמום מתלהב וממהר להוציא מסמכים ומעביר את כל נכסיו על שם הזקן, תמורת המצית. אחר כך הוא רץ הביתה לנסות את השדון. לוחץ על המצית, יוצא השדון ואומר: "כן אדוני, מה רצונך?" המיליונר לשעבר, כולו נלהב ומתרגש: "אני רוצה שתחזיר לי את כל הנכסים שלי, ותוסיף לי גם מטוס פרטי, יאכטה ואישה מהממת ביופייה עם עיניים ירוקות ושיער בלונדיני". "מצטער", משיב השדון, "כל מה שאני עושה זה רק תה או קפה..."

במהלך חיי, הפקתי כמה תובנות משעשעות על החיים בעולם הזה, וספציפית בארץ הקטנה שלנו. הנה כמה מהן... 1. אתם יכולים לקרוא לי שמן, אתם יכולים לקרוא לי חזיר, היפופוטם או דובון, אבל הכי חשוב, אתם יכולים לקרוא לי כשהאוכל מוכן? 2. למדתי שישראלי זה אחד שממשש את החטיף הראשון במדף כשהוא בסופר, אבל לוקח את זה שמאחוריו... 3. הבנתי שבחיים לא אבין את המשפט: "הלכו לי הרגליים". מה, זה לא התפקיד שלהם?! 4. אמרתי לבתי שאם היא מחפשת את האחד... הוא נמצא בצד השמאלי של המקלדת! 5. הבנתי שלמרות שמנה חמה זה המאכל הכי קל להכנה, אני תמיד אקרא את ההוראות... 6. גוגל יקר, אתה יכול פשוט לתת לי לסיים את משפט שלי לפני שאתה מתחיל לנחש? 7. רציתי להסביר לילד שלי על מס הכנסה, אמרתי לו שזה כמו לפתוח חפיסת ופלים בטיול השנתי - ישר יורדים לך 30%. 8. למדתי על בשרי שלפעמים זה שהורס לך את כל החלומות הגדולים הוא בסך הכל השעון המעורר... 9. בכל חיי מעולם לא טעיתי! אם טעיתי, זה בטח היה בטעות... 10. הבנתי שמהדורת החדשות תמיד נפתחת במילים ערב טוב – אבל אז במשך חצי שעה הם מסבירים לך למה זה לא באמת ככה. 11. אף פעם אל תתווכח עם אידיוט. הוא רק יוריד אותך לרמה שלו, ואז ינצח אתך בזכות הניסיון. 12. הבנתי שאני לא בכושר כשהתחלתי להתנשף גם במעליות. 13. כשהייתי בצבא, למדתי שרק בצה"ל אתה תשמע רס"ר אומר: "לא מספיק שאתה לא מגיע בזמן, אתה גם מאחר?" 14. גיליתי שפיהוק זה הדרך של הגוף להגיד שיש לך פחות מ20% סוללה. 15. המחקרים מוכיחים ש-97% מבני ה-50 פלוס בארץ לא יודעים חשבון פשוט, אני דווקא בין ה-4% שטובים בזה. 16. ייעצתי לחברי - לעולם אל תפחד לעשות דברים שאתה לא יודע. זכור, תיבת נח נבנתה על ידי חובבנים. מקצוענים בנו את הטיטאניק. [related_articles] 17. גיליתי שלזרת ברגל שלי יש תפקיד חשוב! היא מוודאת שכל הרהיטים בבית נמצאים במקום... לסיום, קצת על ניקיונות פסח: 18. אמרתי לאשתי שבא לי ללכת לים או לבריכה, לא משנה מה, העיקר שיהיה מים ושמש. היא נתנה לי דלי ואמרה לי לצאת לשטוף את התריסים. 19. אני מת לתפוס את המניאק שאמר לאשתי שאבק זה חמץ! 20. אני יכול להבין מדוע אוכלים מצות בפסח. אבל איפה כתוב שמשה רבנו הסתובב במדבר עם אקונומיקה וסנט מוריץ?

לילה שגרתי אחד רחלי התעוררה במיטה שלה וראתה שמשה בעלה לא נמצא לידה. דלת חדר השינה הייתה פתוחה במקצת, ואור קלוש נראה מהקומה התחתונה של הבית. רחלי קמה על רגליה, לבשה במהירות את חלוק הבית שלה וירדה בשקט בשקט במדרגות אל הקומה התחתונה. היא גילתה שם את משה עומד מהורהר ליד החלון, מחזיק בידיו כוס קפה חמה ובוהה באופק, אבוד במחשבותיו. "מה קרה משה?" שאלה אותו רחלי בפליאה, "למה אתה עומד פה ככה בשעה כזאת של הלילה?" משה השתחרר לפתע מהרהוריו, פנה אל אשתו ואמר לה: "זוכרת את הפגישה הראשונה שלנו כשהיינו צעירים?" "בערך, הייתי אז רק בת 18", ענתה רחלי. משה התייפח בעצב: "זוכרת איך אבא שלך השוטר תפס אותנו מתמזמזים במושב האחורי של האוטו שפילחנו ממנו?" "בטח, ברור שאני זוכרת" ענתה רחלי. המשיך משה ושאל: "ואת זוכרת איך שבאותו רגע הוא שלף את האקדח שלו, הצמיד לי אותו לפרצוף ואמר: 'או שאתה מתחתן איתה או שאני אדאג שתשב בכלא ל-20 שנה על פיתוי קטינות ועל גניבת רכב?'" "כן משה, אני זוכרת", אמרה רחלי בקוצר רוח, "אבל מה פתאום נהיית לי נוסטלגי באמצע הלילה?" "כי אם אם הייתי בוחר בכלא אז מחר בבוקר כבר הייתי יכול להיות בחוץ..."

חמישה חברים מהצבא היו נוסעים ביחד לטיול דייג של שבוע בכנרת בכל שנה במשך כמעט 30 שנה, אך כמה ימים לפני הטיול ה-30 אשתו של יגאל החליטה שהשנה הוא לא נוסע, ונשאר איתה בבית. חבריו של יגאל היו מאוד מאוכזבים אבל החליטו לבסוף שלא לבטל את הטיול ולצאת לצפון בלעדיו. למרבה הפתעתם בלילה הראשון של הטיול, בעודם צולים את הדגים שתפסו על האש, התקרב רכב אל המחנה שלהם ומי יוצא ממנו אם לא יגאל. ארבעת החברים שמחו מאוד לראותו וקיבלו את פניו בצחוק וחיבוקים, בירה קרה ומנה חמה של דג צלוי. "שתהיה בריא יגאל, איך הצלחת לשכנע את אשתך שתיתן לך לבוא לפה? ועוד באמצע הלילה!" שאל אחד החברים. "טוב, האמת היא שבקושי הייתי צריך להתאמץ" ענה יגאל, "אשתי התגנבה מאחורי בזמן שראיתי טלוויזיה היום בערב וכיסתה את העיניים שלי מאחור. כשהסתובבתי גיליתי שהיא לובשת כותנת לילה חדשה וסקסית. לא ממש ידעתי איך להגיב, אבל לפני שהספקתי להגיד מילה היא תפסה לי את היד ומשכה אותי לחדר השינה. על המיטה היא פיזרה עלי ורדים, היא הדליקה נרות בכל רחבי החדר ואפילו קנתה סדינים חדשים ממשי." "מעניין מאיפה היא קיבלה את הרעיון לעשות דבר שכזה" אמר אחד החברים. "גם אני שאלתי זאת את עצמי ומהר מאוד קיבלתי את התשובה. על השידה ליד המיטה היה את הספר הזה שהיא קוראת עכשיו, '50 גוונים של אפור' ולידו היה זוג אזיקים. היא לקחה את האזיקים ואמרה לי לקשור אותה למיטה, אז קשרתי אותה למיטה." "ומה קרה אז?" "ואז היא אמרה לי לכבות את האור." "נו ומה אתה עשית?" "מה זאת אומרת מה עשיתי? ברור שכיביתי את האור!" "ואז מה קרה?" "ואז היא אמרה לי שאני יכול לעשות כל מה שאני רוצה." "ו...???" "ועכשיו אני פה אתכם!" מסקנה: גם אם נותנים לגבר את כל החופש שבעולם, עדיין לא בטוח שהוא ידע מה הוא צריך לעשות איתו!

זוג פנסיונרים בני 80 החליט להצית מחדש את הלהבה של חיי האהבה שלו ולנסות ויאגרה בפעם הראשונה. הגבר היה קצת סקפטי בנוגע ליכולתה של גלולה קטנה אחת לשפר את מצבו ולכן הוא החליט לקחת כמה, רק ליתר ביטחון... לאחר כשעה השניים נכנסו למיטה ובילו ביחד לילה ארוך ומלא בפעילות סוערת... למחרת בבוקר האישה שואלת את בעלה: "יקירי אתה רוצה ארוחת בוקר? אולי כמה ביצים וטוסט או סלט ומיץ תפוזים?". "לא תודה" ענה בעלה, "אני לא ממש רעב עכשיו, זה כנראה הכדורים שמדכאים לי את התיאבון". בזמן הצהריים האישה פנתה שוב אל בעלה: "יקירי אתה רוצה אולי קערת מרק או סנדוויץ' עם פסטרמה?". "לא תודה", ענה בעלה, "ממש אין לי תיאבון עכשיו". הגיעה שעת הערב והאישה פנתה אל בעלה בפעם השלישית: "בעלי האהוב, אולי אתה רוצה כמה קציצות או אולי עוגת תפוחי עץ חמה?". גם הפעם הבעל משיב בשלילה, "הוויאגרה הזאת ממש הרסה לי את התיאבון, אני פשוט לא רעב...". "אני מבינה שאתה לא רעב", אמרה האישה, "אבל אני גוועת כבר מהבוקר אז אכפת לך להוריד אותי כבר מהדבר הזה שלך כדי שאני אוכל ללכת למטבח?!"

בתור דוקטור סבא, החלטתי לאבחן את עצמי במחלה ייחודית, שאני בטוח שגם אתם סובלים ממנה ברמה כזו או אחרת, מחלה זו נקראת "הפרעת גיל וריכוז". כך היא מתבטאת: אני מחליט להשקות את הגינה. כשאני פותח את הברז בחצר אני מסתכל על מכוניתי ומחליט שהיא בהחלט זקוקה לשטיפה. כשאני פונה אל החניה אני מבחין בכך שיש דואר על שולחן המרפסת, אותו הבאתי מהתיבה יום לפני כן. אני מחליט לעבור על הדואר לפני שטיפת המכונית. אני מניח את מפתחות המכונית על שולחן המרפסת, זורק את דואר הזבל אל הפח שמתחת לשולחן, ואז שם לב שהפח מלא. אני מחליט להחזיר את החשבונות לשולחן ולרוקן תחילה את הפח, אבל אז אני חושב, מכיוון שאני ממילא אהיה ליד תיבת הדואר כאשר ארוקן את הפח, מוטב שאשלח את תשלומי החשבונות תחילה. אני לוקח את פנקס הצ'קים מהשולחן ורואה שנותר לי רק עוד צ'ק אחד! אני נזכר ששאר הצ'קים נחים על שולחן הכתיבה שבחדר העבודה, אז אני נכנס פנימה אל החדר, שם אני מוצא פחית קולה חצי ריקה על השולחן. אני מתכוון לקחת את הצ'קים, אבל תחילה עליי להניח בצד את פחית הקולה כדי שלא אשפוך אותה חלילה בטעות. אני מבחין שהקולה כבר מתחממת, אז אני מחליט להכניס אותה למקרר. בעודי ניגש למטבח עם הפחית, עיניי קולטות אגרטל פרחים על הדלפק - יש להחליף להם את המים. אני מניח את הפחית על הדלפק ומגלה שם את משקפי הקריאה שלי אותם חיפשתי כל הבוקר. אני מחליט שמוטב שאחזיר אותם אל שולחן הכתיבה שלי, אך תחילה עליי להחליף את המים של הפרחים. אני מחזיר את המשקפיים לדלפק, ממלא כד מים ולפתע מבחין בשלט של הטלוויזיה. מישהו השאיר אותו על שולחן המטבח. אני מבין שאם לא אעשה משהו, הערב כשאשב לצפות בטלוויזיה, אני אחפש את השלט ולא אזכור שהוא במטבח. אני מחליט להחזיר אותו למקומו, אך תחילה אשקה את הפרחים. אני שופך קצת מים על הפרחים, ואוי, בטעות שפכתי מים על הרצפה. לכן אני מחזיר את השלט לשולחן, לוקח מטליות ומנגב את השלולית, ואז אני חוזר אל הפרוזדור ומנסה להיזכר מה עמדתי לעשות. בסוף היום: המכונית עדיין מלוכלכת. החשבונות לא שולמו. יש פחית קולה חמה ובלי גזים על הדלפק. לפרחים אין מספיק מים. עדיין יש רק צ'ק אחד בפנקס הצ'קים שלי. אני לא יודע איפה השלט. אני לא מוצא את המשקפיים שלי. אני לא זוכר מה עשיתי עם מפתחות המכונית. ואז כאשר אני מנסה להבין מדוע לא הצלחתי לעשות שום דבר היום, אני די מבולבל מכיוון שאני יודע שהייתי עסוק לאורך כל היום ואני באמת מאוד עייף!

שלושה גברים ישבו יחד והתרברבו זה באוזני זה, עד כמה הנשים שלהם צייתניות. הראשון, שהתחתן עם אישה אמריקאית, סיפר איך יום אחרי שחזרו מירח הדבש פקד עליה לעשות את כל עבודות הבית. "אומנם לקח לה מספר ימים להפנים" הוא סיפר "אבל ביום השלישי, כשחזרתי הביתה מהעבודה, הבית היה נקי, הכלים היו שטופים וככה זה מאז". השני, שהתחתן עם איטלקייה, התרברב כי כבר בירח הדבש הודיע לאשתו שתפקידה הוא לנקות, לשטוף כלים ולבשל עבורו. "נכון, בהתחלה לא היו תוצאות" אמר "אבל ביום השלישי הבית היה נקי ומסודר וארוחת ערב טעימה חיכתה לי על השולחן. ככה זה מאז". השלישי, שהתחתן עם אישה ישראלית, סיפר כי יום לאחר החתונה, הוא כבר הודיע לה שעליה לנקות את הבית, לשטוף כלים, לעשות כביסה ולגהץ את הבגדים - לפחות פעמיים בשבוע - לנקות חלונות ולהגיש לו ארוחה חמה בכל ערב. "נכון, ביום הראשון לא ראיתי כלום" סיפר "גם ביום השני לא ראיתי כלום. אבל ביום השלישי, רוב הנפיחות ירדה ויכולתי לראות במטושטש את הדרך למטבח, שם הכנתי לעצמי כריך ורוקנתי את הכלים מהמדיח..."