ראשי > אקטואליה וספורט > אקטואליה וביטחון

לשחרור גלעד: סמסו את הספרה 1 למספר 2020

עורך: אבנר בורוכוב

גודל גופן:

א א

מאת: אבנר בורוכוב

הוא נדחף לשיחה ביני ובין ארבעה חברים, שעסקה כמדי יום חמישי בנושאים הרי גורל כמו העברות שחקנים בשוק האירופאי והערכות לקראת הדראפט שיתקיים בעוד כמה שעות מעבר לים. ראיתי אותו פעם אחת בעבר, זה הספיק לו כדי להרגיש מאוד בנוח כשהוא נשען על השולחן שלנו.

"מה יהיה איתו, תגיד? זה לא שנה או שנתיים שהוא שם, אף אחד לא מקשיב להורים שלו?! הם לא מבינים שהילד סובל?!"

בהן צדק, הייתי משוכנע שהוא מדבר על מאור בוזגלו. אחרי שני משפטים התברר לי שהוא דיבר על גלעד שליט. הוסיף שהממשלה לא בסדר, שהעם לא בסדר, שההתנהלות לא בסדר. בעיקר שמשהו לא בסדר.

אמרתי לו שזה מאוד מחמיא לי שדווקא לי, מכל האנשים, הוא בחר להפריע באמצע הבירה, אבל אני לא חושב שקיים מישהו בפאב הזה שיכול להכריע בסוגיית גלעד. עד אז, אמרתי, אתה מוזמן להוסיף את התמונה שלו לפרופיל שלך בפייסבוק. זה לא יחזיר אותו, אבל אומרים שזה מרגיע נהדר את המצפון.

לא ברור באיזו נקודה הפכנו לעם שבו לכל אחד, בלי שום קשר לרמת ההשכלה או הניסיון הצבאי, יש את היכולת לומר בביטחון כיצד יש לנהוג בסוגיות ביטחוניות. כנראה שעם שרגיל להכריע עשרות תוכניות ריאליטי בשליפת מכשיר סלולרי מהכיס, מצפה שמקבלי ההחלטות יתנו לו לס.מ.ס להחזרת גלעד שליט.

אני באמת אשמח לראות את גלעד שליט, אבל אני לא מחזיק בידע שיאפשר לי לדעת האם התנאים הנוכחיים מאפשרים את זה. חלק יגידו שזה נורא אמביוולנטי, בזמן שהשאר יטענו בתוקף שהם לא יודעים מה זה אמביוולנטי, אבל אין ספק שאת גלעד צריך לשחרר. בכל מחיר.

ואז מגיע הטיעון המנצח: "ואם הוא היה הילד שלך?" ובכן, אם הוא היה הילד שלי סביר להניח שמתוך שיקולים רגשיים לא הייתי יכול להכריע בצורה הנכונה, ולא היו צריכים להקשיב לי. מצד שני, זה לא שבמקרה של גלעד, ראש השב"כ מחכה שאסיים עם השיחה הממתינה כדי לראות מה אני חושב.

הוא אמר שהוא מקנא בארצות האיסלאם, שבסוריה ולוב יודעים לצאת לרחובות. רציתי להגיד לו שהם נלחמו שם על החירות שלהם, שטבחו בהם ברחובות, שלקנא במשטרים טוטאליטריים נשמע לי מגוחך וגם, שהוא אידיוט, אבל לא ראיתי סיבה לנסח עבורו משפט שלם.

לקנא בתושבי מדינות איסלאם?

פעם, מודה, קינאתי בבודהיסטים על הקלילות שבה הם לוקחים את החיים, אבל יש גבול לכמה אני יכול לקנא באנשים שאין להם חשמל בבית. או לחילופין - בית.

במוסלמים לא קינאתי מעולם, 72 בתולות תמיד נראה לי כמו כאב ראש נוראי. כמעט כמו הבחור מהפאב.

הוא שאל אם צריך לשבת בחיבוק ידיים, כועס על כך שהוא נשאר בלי דרך אחת לפעול למען גלעד. שיקרתי לו שהרצון שלו להשפיע מעורר בי התפעלות, אבל לא תמיד יש מה לעשות.

הוא אמר שחייבים לעשות משהו, שהלב שלו נצבט ועוד כל מיני תיאורים שהאלכוהול בדמי לא יכל לקחת ברצינות, אבל בעיקר שהוא רואה את האצילות של האבא שבנו מוחזק בתנאים לא תנאים, ולא יכול שלא להעריץ את האדם הזה.

כאן כבר לא היה לי ספק – הוא לא דיבר על מאור בוזגלו.

עדכון מהשעות האחרונות: המילים לעיל נכתבו בוקר ליום שישי, אך כשפתחתי את העיתון הבוקר עלתה אל מול עיני הכתבה הביזארית בה נקרא הציבור לשלוח הודעה עם המילה "בעד" למספר 5252, לטובת שחרורו של גלעד שליט.
במדינה כמו ישראל, הייתי צריך לדעת, גם ההקצנות הכי מופרכות בהן תשתמש במהלך כתיבה - יכולות להיות החדשות של המחר.

ומה דעתכם, האם יש צורך לעורר את הציבור? האם אדישות הציבור היא בכלל הבעיה באי-שחרורו של גלעד? האם דינו של גלעד כדינו של מתמודד בכוכב נולד?

שתף כתבה

אהבתי שלח לחבר שתף WhatsApp

העתק קישור

הצטרף בחינם לשירות קבל עדכונים על תכנים חדשים ישירות לתיבת המייל שלך!

התכוונת ל:

המשך עם:

בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו ומאשר קבלת מיילים מהאתר.

דווח על הפרת זכויות יוצרים | מצאת טעות?

הדפס תוכן

אולי תאהב גם:

אקטואליה וביטחון

החיים לאחר המלחמה - יומן אישי

אין יום בו חוויית המלחמה אינה עולה בלבי בצורה זאת או אחרת. במילים אלה מתחיל יומנו האישי של חייל שלחם וניצל...

אקטואליה וביטחון