מהי "עלות שקועה"?

רינת מהרצליה שואלת: אני עומדת לפתוח עסק שקשור לתחום המזון וכרגע אני עושה שיעורי בית בשביל להערך לפתיחה שלו בצורה הטובה ביותר. בחלק מההתייעצויות ומקורות המידע שמצאתי לגבי קבלת החלטות בעסקים, ראיתי מושג בשם "עלות שקועה". לא כ"כ הבנתי מה זה אומר ואיך זה משפיע עלי בתור בעלת עסק. אשמח להסבר.

אחת התופעות השכיחות ביותר בתחום קבלת ההחלטות הכלכליות היא תופעת אפקט "העלות השקועה", אשר אותה נבאר כאן, כמו גם את הסיבות לקיומה ורמת ביטוייה בתחומים ואירועים שונים. מהמתנה לאוטובוס וקפה שהתקרר, ועד למיזמים עצומים שבהקמתם כרוך הון רב.

אפקט "העלות השקועה" משקף את הנטיה הגבוהה להמשיך בפעילות (בין אם מאמץ פיסי ובין אם השקעה כלכלית) לאחר שנעשתה כבר השקעה כלשהי בכסף, מאמץ או זמן, גם כאשר אין ודאות בתועלת שתתכן בהמשך ההשקעה.
אפקט העלות השקועה כה נפוץ בחיינו, עד כי ניתן לבטא אותו בספל קפה שהכנו והספיק להתקרר מעט. למרות שנעדיף את הקפה חם, נשקול אם לשתות אותו קצת פחות חם מאשר לזרוק אותו ולהכין חדש.
אם נבחר שלא לזרוק אותו, הרי שנתנו ביטוי פשוט ויום-יומי לרצון שלא לבזבז משאבים שהשקענו ובהתאם הראנו ביטוי לקיום האפקט, שהופך גדול ומשמעותי יותר בהתאם למידת ההשקעה הראשונית (הכנת הקפה, במקרה שלנו).

בכלכלה ובתהליכי קבלת החלטות, "עלות שקועה" (או "עלות אבודה", מהשם הלועזי sunk cost), מדברת על הוצאה או השקעה שכבר בוצעה, בלתי ניתנת להחזר, ולכן חשוב להבין שאיננה רלוונטית לקבלת החלטות עתידיות.

העלות השקועה היא פרמטר כלכלי. בחשבונאות, למשל, נהוג להפחית עלויות בצורה לינארית, כך שהשקעה גבוהה תגרום מדי שנה לרישום בתור "הוצאה" בדו"ח הרווח וההפסד, ובעצם יראה על הפסד.
אך הגישה הכלכלית מתעלמת מההוצאה הזאת והיא אינה נלקחת כשיקול עבור בעל העסק לאחר שבוצעה, כך יתכן מצב שבו מפעל עם רווחים שליליים עדיין כדאי להפעלה, מהסיבה שסגירתו תהווה נזק כלכלי גדול יותר מהמשך הפעלתו.

דוגמה לכך אפשר לראות אצל מפעל הבשר "אדום אדום", של חברת תנובה:
נכון לשנת 2008, המפעל היה בהפסדים כבדים וחלק מעובדיו פוטרו, ומאידך במפעל הושקעו בתחילת העשור כ-130 מיליון שקלים. האם יש לסגור מפעל המצוי בהפסדים ואינו מחזיר את ההשקעה?
אז זהו, שחלק נכבד מהסכום שהושקע ניתן לראות כ-"עלות שקועה", משום שלא יוחזר בין אם ייסגר המפעל ובין אם ימשיך לפעול, ומשום כך הוא אינו רלוונטי בהחלטה שצריכה להתקבל ע"י הבעלים.

כמה פעמים מצאנו את עצמנו עומדים דקות ארוכות בתחנת האוטובוס, מלינים על כך שבזמן הזה כבר יכולנו להגיע ליעד בהליכה, אך נמנעים מלקום וללכת מהסיבה שממילא כבר השקענו זמן רב בהמתנה והגענו לנקודה שבה הזמן שהשקענו גבוה מדי מכדי לוותר על הכל ולבחור באלטרנטיבה של ההליכה.
וכאן לא מדובר אפילו על כסף, אלא על השקעה של זמן/מאמץ, אך האפקט זהה: ברגע שנעשה מאמץ או בוצעה השקעה כלשהי מצידנו, כגובה המאמץ כך חרדת נטישת התהליך.

אלא שזה לא צריך להיות השיקול, ממש כמו במקרה שהגעת למלון בו שילמת מראש על חופשה של 5 ימים, אך ברגע שהגעת הזדעזעת ממצב המלון, רמת הארוחות, איכות האוכלוסיה המצוייה בו והמיקום הנוראי בעיר. כיוון ששילמת, ובהנחה שמדובר בהוצאה אבודה בה לא תראה החזר כספי, יש לך את האפשרות של לקום וללכת הביתה, למרות ששילמת, או להשאר ולסבול רק בגלל שכבר שילמת.

ממה שלמדנו על עלות שקועה, ברור לכל כי הבחירה צריכה להיות - לקום וללכת. הרי את ההשקעה ממילא עשינו, ואת הכסף ששילמת על המלון כבר לא תקבל בחזרה, לכן השיקול לא צריך לגעת בהיבט הכספי אלא האם אעדיף כעת לשהות כאן, במלון הנוראי הזה ובמצב שבוודאות לא יסב לי הנאה, או שאעדיף לחזור הביתה. התשובה ברורה.