בעת העתיקה קראו לו "אקטי", במפת המחוזות המנהליים של יוון הוא נקרא "מדינת המנזרים האוטונומית של ההר הקדוש", אך בשאר העולם הוא ידוע פשוט בשם "הר אתוס". זהו הר וחצי אי במקדוניה שבצפון יוון, אשר הוכרז כאתר מורשת עולמית מסיבה טובה – יש בו 20 מנזרים נוצריים יווניים אורתודוקסיים, כשכל כולם יחדיו מרכיבים מעין מדינת מנזרים אוטונומית ששטחה הוא סך הכל 335 קמ"ר וחיים בו רק כמה אלפי אנשים בודדים. זוהי למעשה הישות המדינית הנזירית העתיקה ביותר בעולם שעודה פעילה, אך פרט לכך יש עוד הרבה עובדות מעניינות על הר אתוס שתתפלאו לגלות. תגלו את סיפורו כבר עכשיו, יחד עם תמונות של כמה מנזרים שהוקמו בו.
לחצו על התמונות על מנת לצפות בהן בגודל מלא
השם "אתוס" אולי מוכר לכם מהמיתולוגיה היוונית - כשעל פי הסיפורים אותה דמות, שהייתה ענק שנלחם באלים האולימפיים, השליכה סלע ענק על אל הים פוסידון וכשהסלע נפל בים האגאי הוא למעשה יצר את חצי האי אתוס. אז למה המקום הזה כל כך חשוב לנצרות? זאת מכיוון שלפי המסורת מסופר כי בשנת 49 לספירה הגיעה לשם ספינה שעליה שהו מריה ויוחנן המטביל כשהיו בדרכם לקפריסין. הספינה נקלעה לאזור שסמוך למקדש אפולו - שם ממוקם כיום מנזר איווירון (בתמונה כאן למטה), שנבנה על ידי נוצרים גאורגים בשנת 979, סביב מנזר קולובוס שהוקם קודם לכן.
על פי המסורת, מריה הבתולה כה נדהמה מיופיו של חצי האי, שהיא נתנה לו את ברכתה וביקשה שישו יעניק לה אותו כגן משלה. לפי הסיפורים, ישו שמע את קולה והבטיח לה שהמקום הזה יהיה ברשותה, וכן יהווה גן עדן ומקום לגאולה לכל מי שמבקש להיגאל. מאותו הרגע הפך חצי האי לקדוש וקיבל את הכינוי "גנה של הבתולה", מה שהוביל לכמה כללים ואיסורים הנוגעים אליו אשר מיושמים עד היום.
אחד האיסורים הנוקשים ביותר שבהר נוגע להגעת נשים ובעלי חיים ממין נקבה אליו. היצור היחידי ממין נקבה שמספרים כי ניתן היה להכניס לחצי האי הוא תרנגולת מטילת ביצים, וזאת מכיוון שהשתמשו בביצי התרנגולות להכנת צבע לאיקונות. אף על פי כן, פעמיים היווה האזור מקלט לנשים – פעם אחת בזמן מרד אורלוב (התקוממות תושבים יוונים בחצי האי פלופונסוס כנגד השלטון הטורקי) בשנת 1770, ופעם שנייה במהלך מלחמת העצמאות היוונית בשנת 1821. בשנת 1929 נכנסה אליו גם הדוגמנית ומי שהייתה מלכת היופי של יוון, אליס ביפלאקו, אולם היא הסתננה אליו בלבוש גבר; המקרה הזה פורסם בכתבה בעיתון טיימס תחת הכותרת "פסגת החטא".
למען האמת, לא כל ההר שייך רק לנוצרים דתיים ונזירים, אולם מי שאינו נזיר או עובד בסיוע לנזירים מחויב לגור בעיר הבירה קארייס, שהייתה בעבר עיר שוק ומרכז מסחרי - וכיום חיים בה כמה מאות בודדים של תושבים. היישוב החילוני השני שבהר הוא דפני, שמשמש כנמל הכניסה לאתוס, ובו חיים כמה עשרות בודדות של תושבים. בין שני הערים האלה מחבר הכביש היחידי שקיים על ההר, ועוברים בו אוטובוסים וכן מוניות שבהם נוהגים נזירים.
אם תרצו להגיע לשם בעצמכם כדי להתרשם מ-20 המנזרים שפזורים בכל רחביו, סביר להניח שתיתקלו בלא מעט קשיים. פרט לכך שהכניסה לנשים אסורה, כדי שגברים יוכלו לבקר שם עליהם להיות מעל גיל 18 ולהצטייד באישור כניסה מיוחד, וישנה עדיפות לנוצרים אורתודוקסיים. אישור הכניסה שמוענק לתיירים מאפשר להם לשהות בהר למשך 3 לילות בלבד, אולם יש תור ארוך לקבלת אישור מבוקש שכזה – במיוחד בעונת הקיץ ובמהלך החגים הנוצריים החשובים. יחד עם זאת אפשר לציין כי כולם (נשים וגברים גם יחד) יכולים לצאת לטיולי שיט יומיים המפליגים מחצי האי כלקידיקי אל עבר ההר ומאפשרים להשקיף על המקום ועל המנזרים הרבים הפזורים בו מן הים הפתוח.
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: