עבודות הסריגה מעוררות ההשראה של האמנית מגדה סייג

מה גורם למתמטיקאית עם תואר שני לעזוב משרה מוצלחת ולסרוג למחייתה? ובכן התשובה היא מורכבת מעט, אבל מה שבטוח זה שבזכותה ובעזרת חוט ומסרגה, כיסוי עצמים שונים ברחובות העיר, כמו תמרורי עצור, מכוניות, אוטובוסים ואפילו אנשים, הפך לתופעה עולמית. מגדה סייג הפכה לאמנית מפורסמת אחרי שיום אחד החליטה לסרוג סביב כל התמרורים ועמודי החשמל ברחוב שלה. היצירות של סייג אמנם מבוססות על "תחביב של סבתות", אבל הן כבר הספיקו להפוך לטרנד לוהט ומוכר ברחבי העולם, ובסדרת התמונות הבאה תוכלו להתרשם מעבודתה הנפלאה והלא שגרתית.

מגדה סייג, אמנית הטקסטיל מטקסס, אמנם רק בת 42, אבל לפני כ-10 שנים היא כלל לא חשבה שסריגה צבעונית וקישוט של עצמים בביתה ומחוצה לו יניבו תגובה כה משמעותית ברחובות. סייג מספרת שעבורה הדבר המרתק ביותר הוא שכל זה התחיל אחרי יום משעמם במיוחד בעבודה הרגילה שלה, כשהיא החליטה לקשט ידית של דלת כניסה בתוך בוטיק. שזירות החוטים שעל גבי הידית מצאו חן בעיניה, וגם חבריה והלקוחות אהבו את הרעיון המקסים.

כמה ימים לאחר מכן סייג כבר עטפה את אחד מתמרורי העצור ברחוב שלה בעזרת חוטים צבעוניים, וגם במקרה הזה ראתה כיצד אנשים עוצרים בצדי הכביש כדי להביט ולבחון את יצירתה. אחרי התגובות הנפעמות והחמות שהיא קיבלה, מגדה החליטה לסרוג כל עמוד ותמרור ברחבי השכונה שלה, ובעצם הפכה את הסביבה העירונית למגרש המשחקים הפרטי שלה.

המחשבה שעמדה מאחורי הסריגה הייתה לשפר את המראה היומיומי והמכוער, לקשט אותו ולהפיח בו מעט חיים וצבע. התגובה של האנשים ברחובות ליצירותיה של סייג גרמה לה לתהות מדוע הסריגה שלה מתקבלת בצורה כל כך נפלאה בחברה. לדעתה, הסיבה נובעת מכך שאנשים נוטים להתחבר לאומנות שכזו משום שהם חיים בעולם חסר צבע ושגרתי, ובאותה המידה שהסריגה מעטרת ומקשטת את האובייקטים היא גם מפיחה חיים באנשים ומצליחה להחדיר מעט אופטימיות ושובבות ליום שגרתי ולנוף העירוני.

כל פרויקט יצירה של מגדה סייג מתחיל מבדיקה מעמיקה של הדמות או החפץ שאותו היא צריכה לקשט. לדוגמה, הטיול שלה לאי באלי שבאינדונזיה עזר לה לקבוע שכל מה שצריך כדי להפיח חיים בפסל המרכזי של החייל הגיבור, הוא לסרוג סביב הפגיון והאקדח שלו. לאחר מכן, היא חשבה האם עליה להשתמש ברקמה וחוטים חדשים או ישנים, ושאבה השראה מהצבעים שהיה נהוג להשתמש בהם בשמיכות בשנות ה-60 וה-70. 

הפרויקט הבא של מגדה היה לסרוג משהו בקנה מידה גדול ומעורר השראה, ובשנת 2008, לאחר שעבודתה הפכה להיות פופולרית ברשת, היא קיבלה הצעה מחברה מסחרית במקסיקו סיטי, לעטוף לראשונה אוטובוס עירוני בעזרת חוטים. עבור סייג זו הייתה הצעה שלא ניתן היה לסרב לה, וכיום יצירתה מסמלת את אחד הפרויקטים החשובים והאהובים ביותר שלה שזיכה אותה בפרסום ואהדה חוצת יבשות.

האומנות של מגדה סייג יצרה סגנון חדש של עבודת סריגה על עצמים בסביבה החיצונית ללא רשות וללא הגבלות, סגנון שמזכיר את הגרפיטי שנחשב לאומנות מצוירת על גבי פסלים או קירות ללא הסכמת בעל הרכוש.

עם הזמן מלאכת היצירה שלה הפכה לתופעה עולמית בשם "הפצצת סריגה", ואנשים רבים החלו לחקות את מעשיה ולכסות חפצים שונים ברחוב עם יצירות סריגה צבעוניות כדי להעניק להם מעין היבט אנושי ותוסס, ובעיקר כדי להפיח בעוברים והשבים תחושה של אופטימיות. 

סייג, שכל כך שמחה לטייל בעולם ולראות תמרורים וחפצים סרוגים שלא היא עצמה הכינה, אמרה כי "הכוח החבוי יכול להימצא במקומות הכי לא צפויים, ולכולנו יש כישורים שפשוט מחכים להתגלות". במילים אחרות, יש בידינו כוח גדול לבנות, ליצור ולחבר דברים, ובמקום זה אנחנו עסוקים בלהחזיק שלטים של טלוויזיה וטלפונים סלולריים, אבל אם תקדישו לזה מעט מחשבה ותניחו להם לרגע, גם אתם תוכלו לגלות שמתחבא בכם כישרון אחד או שניים...