נגישות
- דפדפן זה אינו תומך בניגודיות. אנא השתמש בדפדפן אחר כמו chrome או firefox
- ניגודיות עדינה
- ניגודיות גבוהה
- הדגשת קישורים
- גופן קריא (אריאל)
- גופן מוגדל
- איפוס
- הצהרת נגישות
אמנם כבר עברו הרבה שנים מאז סיומן, אך נדמה שבתודעתם של כל מי שחיו בשנות התשעים – התקופה הזו הייתה מלאה באירועים חשובים והתפתחויות שמשפיעות על כולם עד היום. במקביל, גם תעשיית הקולנוע עברה שינויים מרחיקי לכת, והפכה לגדולה, מרהיבה ומגוונת יותר מאי פעם. כדי להזכיר לכם עד כמה שעולם הקולנוע של שנות ה-90' היה מרהיב, מלהיב, מרתק וחדשני, הרכבו עבורכם רשימה של מה שלדעתנו הם 14 הסרטים הטובים ביותר מאותו עשור – כאלו שאם כבר ראיתם לבטח תשמחו להיזכר בהם, ואם טרם ראיתם את חלקם כדאי לכם מאוד לעשות זאת. אם יש לכם השגות על סרטים מסוימים שכללנו ברשימה זו, או שיש סרטים שלדעתכם היו חייבים להיכנס אליה אך משום מה נשארו בחוץ - נשמח לשמוע על כך בתגובות.
המותחן הפסיכולוגי הזה הוא אחד מההצלחות הגדולות של שנות ה-90', ונחשב ללא ספק לקלאסיקה קולנועית גדולה. כמובן שגם פרסי האוסקר הרבים שבהם הוא זכה – בין השאר לסרט הטוב ביותר, הבמאי הטוב ביותר, התסריט והשחקנים – הוסיפו לתהילתו. בסרט האייקוני הזה נכנס אנתוני הופקינס, באחד מתפקידיו הזכורים ביותר, לדמותו של חניבעל לקטר – פסיכיאטר המתברר כרוצח סדרתי וקניבל חסר רחמים אשר כולא בחורות צעירות, רוצח אותן ואוכל את גופותיהן. ג'ודי פוסטר מגלמת את קלריס – סוכנת FBI צעירה המופקדת על חקירת מקרי הרצח המזוויעים הללו ומנהלת משחק מוחות מלחיץ במיוחד נגד לקטר הערמומי והמרושע.
הסרט שסימן את שובם של הדינוזאורים לכותרות היה לא רק הצלחה כלכלית אדירה אי שם בתחילת שנות ה-90 (הוא הכניס את הסכום הגבוה ביותר לסרט עד לאותה תקופה), אלא גם היה פורץ דרך מבחינת האפקטים והשימוש בטכנולוגיה שבו. הבמאי סטיבן ספילברג והצוות שסבב אותו הקימו לתחייה את עולם הדינוזאורים באופן שהדהים וריתק את הקהל ששטף את בתי הקולנוע. הסרט עצמו, למי שלא זוכר, מתמקד בקבוצת חוקרים שמגיעה אל פארק שעשועים מבודד שהוקם על ידי מיליונר חובב דינוזאורים שבו חיים הענקים האלו כאילו שלא עברו עידנים מאז הכחדתם, שהוקמו לתחייה באמצעות טכנולוגיה חדשנית. תוך כדי הביקור של קבוצת המחקר באי הדברים יוצאים מכלל שליטה, והמקום הופך מפארק תמים לאתגר הישרדותי עבור בני האדם השוהים בו, שצריכים לחמוק מן הדינוזאורים שמאיימים לתפוס ולטרוף אותם.
אמנם כבר שנתיים לפני יציאתו לאקרנים של "ספרות זולה" זכה הבמאי קוונטין טרנטינו להכרה בזכות סרט הבכורה שלו "כלבי אשמורת", אך "ספרות" היא שהביאה לו את תהילתו הגדולה, שנותרה בעינה עד היום. הסרט הזה מכיל כמה וכמה אלמנטים שהפכו למזוהים עם טרנטינו עצמו לצד סגנון קולנועי ייחודי, כשבין היתר ניתן לציין את הדיאלוגים המהירים והשנונים, זוויות הצילום הבלתי שגרתיות, המחוות והאזכורים השונים לתרבות הפופ, וגם את הסצנות גדושות האלימות המלוות באירוניה וקריצת עין. עלילת הסרט עצמה עוקבת אחרי כמה טיפוסי שוליים מעולם הפשע של לוס אנג'לס – ובראשם צמד הרוצחים השכירים וינסנט וגה (ג'ון טרבולטה) וג'ולס ויניפלד (סמואל ל. ג'קסון); גם שמות מוכרים נוספים כמו אומה תורמן, ברוס וויליס, כריסטופר ווקן והארווי קיטל הפציעו בסרט הזה, ששורות שלמות ממנו מצוטטות עד היום בהקשרים שונים.
לקראת סוף העשור, כאשר המעבר אל שנות ה-2000 ה"עתידניות" היה כבר בפתח, קיבלנו סרט שכלל מעין נבואה מסעירה ומטלטלת על עתיד האנושות וגם אפקטים טכנולוגיים שטרם נראו על מסכי הקולנוע - כל אלו תרמו להפיכתו של "מטריקס" לאחד מן הסרטים המכוננים של שנות ה-90'. במרכז העלילה של הסרט עומד ניאו (קיאנו ריבס), האקר צעיר ששם לב שמשהו בעולם שסביבו אינו כשורה. הוא פוגש בטריניטי (קארי אן מוס) ולאחר מכן במורפיאוס (לורנס פישבורן) – שני פושעים בינלאומיים המגלים לו שלמעשה האנושות כולה, כולל הוא עצמו, חיה בעולם של מציאות מדומה הנשלט על ידי מכונות. מכאן העלילה מתפתחת ומסתבכת לכיוונים שונים, כאשר חייו של ניאו משתנים בעקבות הגילוי מן הקצה אל הקצה.
קשה לדבר על שנות ה-90' בלי להזכיר את האפוס היוקרתי והכל כך מצליח הזה של ג'יימס קמרון, שהופק בתקציב ענק אך החזיר במהירות את ההשקעה והחזיק במהלך עשור שלם בתואר "הסרט המכניס ביותר בכל הזמנים". בנוסף, "טיטניק" גרף לא פחות מ-11 פרסי אוסקר, והפך לקלאסיקה כבר מהרגע שיצא לאקרנים. סיפור האהבה של ג'ק (ליאונרדו דה קפריו) - האמן הצעיר והעני, ורוז (קייט ווינסלוט) - בת העשירים המאורסת, על סיפונה של ספינת התענוגות המפורסמת שהפליגה מחופי בריטניה בשנת 1912 וסופה המר ידוע לכולנו, ריתקה מיליוני אנשים מרחבי העולם וגרמה להם להזיל דמעה לא פעם לאורך הסרט.
"רוץ פורסט רוץ" – מי לא זוכר את המשפט האייקוני הזה מתוך אחד הסרטים האנושיים הנפלאים ביותר של שנות ה-90'? הבמאי רוברט זמקיס שזר כאן מעין מעשייה קסומה ששילבה בתוכה כמה מהרגעים המכוננים ביותר בתולדות ארה"ב שהתרחשו במהלך המאה ה-20, וכך יצר סרט שרבים כל כך התחברו אליו. טום הנקס מגלם את דמותו של פורסט גאמפ – צעיר תימהוני שנולד עם בעיות בעמוד השדרה ורגליים עקומות, מה שמקשה עליו להשתלב חברתית. ככל שמתקדם הסרט אנחנו מתוודעים עוד ועוד אל סיפור חייו הבלתי רגיל של פורסט, שעל אף הקשיים שלו הצליח להיות נוכח – באורח פלא – בצמתים המשמעותיים ביותר בתולדותיה של האומה האמריקאית ולעשות את מה שאף אחד לא האמין שיעשה.
סוף שנות ה-90' היו ימי תחילתו של "עידן הריאליטי" שבו תוכניות מציאות כדוגמת "הישרדות" ו"האח הגדול" החלו לשטוף את מסכי הטלוויזיה ולצבור פופולאריות עולמית. "המופע של טרומן" היה ניסיון לייצר חזון עתידי שמציג עד לאן יכול להגיע הטירוף סביב סגנון טלוויזיוני זה. הסרט, בבימויו של פיטר וויר ובכיכובו של ג'ים קארי מציג לנו את טרומן, בחור פשוט וחביב, שלא תופס עצמו בשום צורה כאדם מעניין במיוחד, אך לנו כצופים מתברר שחייו של טרומן מבוימים, מתועדים ומשודרים לכל העולם 24 שעות ביממה, כתוכנית ריאליטי בלתי נפסקת. גיבורה של התוכנית לא יודע שהוא מככב בהפקה מצליחה שכזו, ושכל החיים הסובבים אותו מבוססים על שקר שנועד עבור הקהל והמצלמות. כאשר דברים מתחילים להשתבש, המציאות מתחילה להיגלות לנגד עיניו של טרומן והמשבר הפוקד אותו נחשף בפני כל הצופים.
הסרט הזה אמנם לא זכה להצלחה גדולה בזמן אמת, כאשר יצא לאקרנים בסוף שנות ה-90', אך עם השנים שחלפו הוא קיבל את ההכרה המגיעה לו והפך לסרט פולחן שנחשב לאחד מן החשובים שיצאו בסוף האלף הקודם. הבמאי דיוויד פינצ'ר יצר דרמת מתח קומית מהודקת ועשויה היטב, לא חפה מאלימות וקושי כלל, אך גם מרתקת באותה מידה. "מועדון קרב" מתמקד בבחור צעיר ובודד ששמו אינו מוצג בסרט (בגילומו של אדוארד נורטון), הסובל מנדודי שינה ולא ממש מתפקד חברתית. באחת מטיסותיו פוגש אותו בחור באופן מקרי אדם אחר בשם טיילר דרדן (בראד פיט), מתחבר אליו וביחד השניים מקימים מועדון לקרבות אלימים במיוחד וקוראים לו "מועדון קרב". מכאן ואילך הדברים מסתבכים, חייו של הצעיר הבודד משתנים ללא היכר, אך לא בדיוק לטובה – ואת ההמשך המפתיע של הדברים תגלו אם תצפו בסרט (אם טרם עשיתם זאת).
סרט הפשע הזה נחשב לאחד המותחנים האיכותיים ביותר של שנות ה-90', וזאת בעיקר הודות לתצוגת משחק נפלאה של קווין ספייסי – מי שעד לא מזמן נחשב לאחד מהכוכבים הגדולים בהוליווד (אך פרשת ההטרדות המיניות שבה היה מעורב עמעמה מאוד את זוהרו). "החשוד המיידי" עוקב אחר חקירה משטרתית בגין גניבת משאית עמוסה בכלי נשק. 5 חשודים בעלי עבר פלילי עשיר נעצרים על ידי המשטרה, ביניהם גם רוג'ר קינט (ספייסי) – אדם נכה בידיו וברגליו, הנחשב לאמן רמאויות ומתגלה כטיפוס שקט שלא מרבה לדבר, בניגוד לחבריו העבריינים הפטפטניים. החקירה מתמקדת בניסיון המשטרתי למצוא את קייזר סוזה – פושע שזהותו הוודאית אינה ידועה, אך הוא על פי המשטרה האחראי לכמה וכמה פשעים קשים, ביניהם גניבת אותה משאית נשק.
קומדיית הפשע הזו של צמד האחים היהודים-אמריקאים המוכשרים איתן וג'ואל כהן, הפכה לאחד מסרטי הקאלט הגדולים של שנות ה-90', כזו שהולידה לעצמה גדודי מעריצים שמדקלמים ממנה שורות עד היום. הסרט מתחקה אחרי קורותיו של בחור בשם ג'פרי לבובסקי (ג'ף ברידג'ס), המכנה את עצמו "הדוד" (The Dude – כינוי סלנג לבחור באנגלית), שהוא היפי מזדקן, חסר משפחה ועבודה, שחי בקליפורניה, לבוש כל הזמן באופן זרוק ומתנהל תמיד במעין נינוחות עצלנית. "הדוד" מוקף בטיפוסים שונים ומשונים, מה שלא ממש עוזר לו כשהוא מסתבך עם עולם הפשע. התפנית שמקבלים חייו של הטיפוס העצל הזה משעשעת וקומית במיוחד, ויחד עם אפיון הדמויות המדויק - הן שהקנו לסרט את עדת האוהדים שלו.
מותחן האימה הפסיכולוגי מסמר השיער הזה, בבימויו של מ. נייט שאמלאן, היה הצלחה גדולה מאוד בסיומן של שנות ה-90', בעיקר בזכות הסיפור המותח שהוצג במהלכו ותצוגת משחק נהדרת של צמד השחקנים הראשיים בו – ברוס וויליס המשופשף והמוכר והילד היילי ג'ואל אוסמונט, שהיה רק בן 11 כשהסרט צולם. וויליס מגלם את ד"ר מלקולם קרוו, פסיכולוג ילדים מוערך שמתחיל לטפל בילד צעיר בשם קואל (ג'ואל אוסמונט), בן לאם חד הורית שסובל מחרדות ובעיות חברתיות שונות. במהלך הטיפול ד"ר קרוו מבין שהסיבות לחרדותיו של קוואל נובעות מכך שביכולתו לתקשר עם רוחות רפאים, ולראות אותן כאילו הם אנשים המסתובבים בינינו. ההמשך – מפתיע ומבעית במיוחד.
הרבה סרטים נוצרו על נושא שואת העם היהודי, אבל מאז צאת "רשימת שינדלר" הפך הסרט הזה לאחד מן המזוהים ביותר עם הטרגדיה שפקדה את עמנו. בעזרת הסרט הזה הצליח הבמאי היהודי המצליח סטיבן ספילברג – שהסרט הזה היה ללא ספק אחד מפרוייקטי חייו – לעורר עניין בשואת היהודים גם בקרב קהלים שלא ידעו עליה או התעניינו בה לפני כן, וזה ללא ספק הישגו הגדול. הסרט מתמקד בפועלו של התעשיין הגרמני אוסקר שינדלר (ליאם ניסן), שהיה חבר המפלגה הנאצית, אך הצליח בסתר להציל אלפי יהודים מגורל ההשמדה בזכות כך שלקח אותם לעבוד במפעל שלו. בסרט מוצגים גם חיי היהודים באירופה שלפני המלחמה, וכן קורותיהם הקשים בגטאות ובמחנות ההשמדה, מה שנותן לצופים נקודת מבט חשובה על אותן זוועות שעלינו לזכור ולהנציח.
ללא ספק מדובר באחד מן הסרטים האהובים ביותר משנות ה-90', שעד היום זוכה להיות מהמדורגים הגבוהים ביותר במצעדי חביבי הקהל של עולם הקולנוע. אין פלא שזה כך, כי מדובר בסרט עם מסר אופטימי ביותר, מעצים ומחזק – כך שכמעט כל אחד יכול ורוצה להתחבר אליו. עלילת "חומות של תקווה", בבימויו של פרנק דרבונט, מתרחשת בשנת 1947 ומציגה לנו את דמותו של אנדי דופריין (טים רובינס), בנקאי הנשפט למאסר עולם על רצח שלכאורה לא ביצע. אנדי נכנס למאסר באחד מבתי הכלא הקשים במדינה, כלא שושנק, שם הוא מתוודע לאלימות ולתנאי חיים קשים מאוד של האסירים. תקוותו היחיד של אנדי באה מהתחברותו עם אסיר שחור ותיק, רד (מורגן פרימן), המספק לו נחמה ועוזר לו להתמודד עם האתגרים השונים של החיים בין החומות.
4 שנים לאחר שהביא לעולם את "רשימת שינדלר" המופתי, חזר סטיבן ספילברג לעסוק במאורעות מלחמת העולם השנייה, אך הפעם מעיניהם של החיילים האמריקאים שנשלחו לחזית – וגם כאן הצליח הבמאי המהולל לייצר קלאסיקה קולנועית מרשימה בעוצמתה, פטריוטית מאוד ומרגשת. 25 הדקות בפתיחת הסרט - שבהן מתוארים באופן כמעט מציאותי אירועי הפלישה לנורמנדי – מהווים את אחת מהסצנות הקולנועיות הזכורות ביותר של שנות ה-90'. לאחר תיאור מאורעות הפלישה אנחנו עוברים לעקוב אחר קפטן ג'ון מילר (טום הנקס) המוביל משלחת חיפוש בלב שדות הקרב של צרפת הכבושה, כדי לאתר את טוראי ג'יימס פרנסיס ראיין – לוחם ששני אחיו, חיילים גם הם, נפלו בשדה הקרב, ויש להחזירו הביתה אל הוריו.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: