תשובה: לשוב אחורה בזמן

אי אפשר לשנות את מאורעות העבר, אך אפשר לשנות את תוצאותיהם

מאת: ינקי טאבור
באדיבות: אתר בית חב"ד

"לא הייתי צריך...." "לו רק ידעתי...."

בין אם עשינו מעשה רע או אם פספסנו הזדמנות פז, בני האדם, נוטים לפרוט על מיתרי העבר, ולעיתים קרובות גורמים בכך לפגיעה או אפילו לשיתוק של מאמצינו בהווה ויכולותינו לעתיד.

ישנם האומרים שמה שקרה בעבר שייך לעבר, ועליך להמשיך הלאה. אנו יצורים פיזיים, וחוקי הפיזיקה (לפחות הנוכחים) מכתיבים לנו, שהזמן רץ בכיוון אחד בלבד. אז מדוע שלא נשאיר את העבר מאחורינו, במיוחד לאור העובדה שהוא יישאר שם בין נרצה או לא?

אנו לא נוטים לקבל את העצה הזו. אנו ממשיכים להרגיש אחראים למה שקרה, ממשיכים לנסות לשכתב את ההיסטוריה שלנו, ממשיכים להסתכל על העבר כמשהו שאיכשהו עדיין "שייך" לנו. משהו בטבע שלנו מסרב לשחרר אותנו מזה, מסרב להשלים עם הזרם החד-כיווני של הזמן.

נכון, אנחנו יצורים פיזיים; אך יש משהו בתוכנו שהוא מעבר לפיזי. האדם הוא שילוב של חומר ורוח, זיווג של גוף ונפש. זהו העצמי הרוחני שלנו שמתמיד באמונה שניתן לכפר על העבר. הקשר שלנו עם המהות הרוחנית של חיינו הוא זה שמעניק לנו את היכולת לעשות תשובה, את היכולת "לחזור" ולשנות רטרואקטיבית את המשמעות של פעולות ונסיונות עבר.

מהי "המהות הרוחנית" שבאמצעותה אנו מחפשים את הקשר? וכיצד היא מאפשרת לנו לשנות את העבר?

לא רק האדם, אלא כל חפץ, כוח או תופעה, יש בהם גם "גוף" וגם "נפש". הגוף של חפץ זוהי המסה הפיזית שלו, המימדים הניתנים לכימות, ה"עובדות היבשות". הנפש של חפץ היא המשמעות העמוקה, האמת שהוא מבטא, התפקיד שהוא ממלא, המטרה שהוא משרת.

למשל, הבה נבדוק את שתי הפעולות הבאות: בסמטה חשוכה, פושע חמוש בסכין, דוקר את אחד מחברי הכנופיה היריבה; במרחק של מאה מטר משם, מנתח רוכן מעל חולה מורדם השוכב על שולחן הניתוחים. ה"גוף" של שתי הפעולות די דומה: אדם לוקח סכין ופותח את בטנו של אדם אחר. אך בחינה מדוקדקת של "נפש" שני המאורעות הללו – הרצונות המניעים אותם, הרגשות האופפים אותם, המטרות שהם מבקשים להשיג – מגלה את השוני הגדול בין השניים.

במילים אחרות, האדם הוא יצור רוחני בכך שהוא מקנה משמעות למעשיו ונסיונותיו. דברים לא קורים מעצמם, הם קורים בגלל סיבה מסוימת, יש להם הסבר, הם מקדמים מטרה מסוימת. אותו מאורע יכול להיות מוסבר באופנים שונים לאנשים שונים; באותה מטבע, שני מאורעות שונים לגמרי יכולים לשרת אותה מטרה ולעורר רגשות זהים, כשהם ממלאים אותם ב'נשמות' דומות, למרות אי-הדמיון בין ה'גופים' שלהם.

הגוף של חיינו כפוף כולו לשלטון הזמן – לא ניתן לבטל את העובדות היבשות. טיסה שהוחמצה אינה יכולה להפוך לבלתי-מוחמצת; מילה קשה שנאמרה לאדם אהוב אינה יכולה להיהפך למילה שלא נאמרה. אולם הנפש של מאורעות אלה יכולה להשתנות. כאן אנו יכולים לחזור אחורה ולהגדיר מחדש את המשמעות של מה שקרה.

נאמר שלא התעוררת בזמן, החמצת טיסה וכך לא הופעת מעולם לאותה פגישה חשובה. המשמעות הראשונית של מאורע זה: הבוס שלך רוגז עליך, הקידום שלך יסבול מעיכוב רציני, ההערכה העצמית שלך צוללת לתהום. אך אתה מסרב "לשים את העבר מאחוריך". אתה לועס שוב ושוב את מה שקרה. אתה שואל את עצמך: מה זה אומר? מה המשמעות של מאורע זה לגביי? ואז אתה מבין שהאיחור לעבודה נבע מכך שלא כל כך איכפת לך ממקום העבודה. בעקבות כך אתה מחליט להתחיל מחדש: כך הגעת אחורה בזמן, והפכת את אותה טיסה מפוספסת להזדמנות חדשה.

או כשיש לכם ויכוח, אתה מאבדים עשתונות, ומשתמש במילים מעליבות. בבוקר שאחרי, אתם שוב חברים ומסכימים "לשכוח את מה שקרה". אך אתה לא שוכח. אתה נבהל מדרגת האינטנסיביות שלך; אתה מתייסר על המרחק שמילותיך יצרו בין שניכם. החלחלה והיגון שממלאים אותך גורמים לך להבין כמה באמת שניכם רגישים זה לזו, כמה אתם משתוקקים לקרבתו של האחד שאתם אוהבים. הגעת אחורה בזמן להפוך את מקור המרחק והדיסהרמוניה לגורם המזרז אינטימיות ואהבה גדולות יותר.

על פני השטח החומרי של חיינו, חוק הזמן הוא מוחלט. אך בפנימיות הרוחנית, העבר אינו אלא נוף אחר של החיים, הפתוח לחיפוש והתפתחות באמצעות הכוח ההופך והמשנה של התשובה.