נגישות
- דפדפן זה אינו תומך בניגודיות. אנא השתמש בדפדפן אחר כמו chrome או firefox
- ניגודיות עדינה
- ניגודיות גבוהה
- הדגשת קישורים
- גופן קריא (אריאל)
- גופן מוגדל
- איפוס
- הצהרת נגישות
|
ל"ג בעומר מתקרב ואיתו המנהג הנפוץ של הדלקת מדורות. רובינו, ילדים ומבוגרים כאחד, אוהבים להרגיש את החום של אש, להתקרב אל בין הלהבות, ולבהות בהן במשך שעות. מדוע אנחנו לא מצליחים להוריד מהאש את העיניים?
אם חושבים על זה, אפשר למצוא סיבות פשוטות מדוע אש מהפנטת אותנו. היא רוקדת יפה, היא מקור חימום ובישול והיא גם מקור סכנה. אך ייתכן שישנה סיבה עמוקה יותר מדוע אנחנו נמשכים אליה. דניאל פסלר, אנתרופולוג אבלוציוני מאוניברסיטת קליפורניה ערך מחקר המצביע על כך שאנו מוקסמים מאש, כיוון שלא למדנו לשלוט בה. האש הייתה חיונית להישרדות האנושית במשך מליוני שנים. בזמן הזה, פסלר טוען כי בני האדם פיתחו מנגנונים פסיכולוגים המוקדשים לשליטה בה. אך מכיוון שהחברה המערבית והמודרנית לא צריכה ללמוד כיצד לבנות, להדליק ולשמור על מדורה בשביל לשרוד, נותרנו עם משיכה מוזרה אליה, תשוקה בוערת שלא התפוגגה. "הממצאים הראשונים שלי מעלים כי בני האדם לא מוקסמים מאש באופן אוניברסלי," הוא אומר. "להפך, הקסם הוא תוצאה של היעדר מיומנות שליטה באש במהלך הילדות". פסלר מצא כי בחברות שבהן האש משמשת באופן מסורתי כאמצעי יומיומי, ילדים מתעניינים באש רק עד לנקודה שבה הם משיגים עליה שליטה. אחרי נקודה זו, הם מביעים עניין מועט באש ומשתמשים בה באופן פונקציונאלי כמו בכל כלי רגיל אחר. שלא כמו עכביש שמטבעו יודע לארוג כורים, בני האדם לא יודעים באופן אינסטנקטיבי לייצר ולשלוט באש. היכולת הזו חייבת להילמד במהלך הילדות. ייתכן כי מכיוון שלא הונהגה מעולם שיטה אוניברסלית ליצירת אש, כזו שעברה מדורותינו הקדמונים, השיטה לא הושרשה בנו אבולוציונית. "במקום זה, למידת האש הפכה לאינסטינקט" אמר פסלר בראיון לכתב העת Cognition and Culture. ילדים מוקסמים באופן אוניברסלי מאש. בצורה דומה, הם גם מוקסמים מחיות טורפות. הסיבה נובעת מכך ששני האלמנטים הללו מהווים סכנה והאבולוציה מחייבת אותם להקדיש תשומת לב ומשנה זהירות. כך למשל, מסביר פרופסור פסלר, ילדים סקרנים מטבעם לגבי אילו בעלי חיים מסוכנים ואילו לא, אילו חומרים דליקים ואילו לא, ומה התוצאה של הוספה והחסרת אובייקטים מהמדורה. מחקר משנת 2002 גילה שהשאלות הנפוצות של ילדים בנוגע לאש, מצביעות על רצון אינסטנקטיבי ללמוד כיצד לבנות, לשלוט ולהשתמש בה. לדוגמא: מה הופך אש לחמה? איך מקטינים אש? למה יש מדורות שהן מלאות עשן? האם הכל דליק? ואיך מכבים אש? שאלות אלה מראות כי באופן טבעי, כולנו נולדים עם סקרנות לגבי האש. בחברות בהן האש היא כלי שימושי, הילדים לומדים את התשובות לשאלות המסקרנות עד גיל 7 בממוצע. נתונים אתנוגרפיים מגלים כי ילדים שמשיגים שליטה מינקות, מתחילים בגיל 3 להתנסות באש (כולל בניית מדורות קטנות ושימוש באש לצורך בישול), ועד גיל 7 הם בדרך כלל משיגים שליטה מלאה באש, כך שהמשחק והסקרנות מתחילים להירגע.
לעומת זאת, בתרבות המערבית, רובינו לא מגיעים לנקודת שליטה זו. המניעים שלנו ללמוד את האש והסקרנות שלנו מסופקים באופן חלקי, וכתוצאה מכך, לאורך כל חיינו האש נשארת פיתוי גדול, מקור קסם וסכנה.
|
עריכה: טל עזר
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: