ניסים מודרניים: האם אלוהים עדיין עושה ניסים?

מאת: הרב בנימין בלך

באדיבות www.aish.co.il
אתר עם חכמת חיים

באמת שהייתי מאוד שמח לראות משהו בסדר גודל של קריעת ים סוף, עשר המכות או שמש שנעצרת במקומה לפקודתו של מישהו כמו יהושע.
איפה כל הניסים של אלוקים כיום? הרי הוא לא יצא לחופשה, אז מה קורה כאן?

יש בלוח השנה העברי חג, שבא ליישב בדיוק את הבעיה הזאת. לכן טוענים חכמי התלמוד שלמרות שבימות המשיח עתידים כל החגים להתבטל, חג זה יישמר לנצח. המסר שלו כל כך חזק, שלעולם לא נוכל לשכוח אותו.

חג זה אינו פסח או יום כיפור. למרבה ההפתעה, החג היחיד שהמסורת היהודית מבטיחה לו נצחיות, הוא היום המינורי לכאורה של פורים. והדבר בהחלט דורש הסבר.

"לא מסוגל להמשיך"

סיפור אישי ישפוך מעט אור על הנושא. לפני שלושים שנה, באמצע הרצאה שמסרתי לתלמידיי בישיבה-יוניברסיטי, נקראתי לטפל באופן פתאומי במקרה של פיקוח נפש. אחד מתלמידיי איים להתאבד במעונות, והיה זקוק נואשות לתמיכה.

רצתי בכל המהירות ומצאתי את הבחור בוכה ונאנח. "זה היום הכי גרוע בחיים שלי!" הוא התייפח, "אני לא רוצה להמשיך לחיות". הסיפור יצא ממנו לאט לאט. החברה שלו עזבה אותו ואי אפשר היה לנחם אותו. "אתה לא מבין. בחיים שלי אני לא אמצא מישהי כמוה. בחיים אני לא אפגוש מישהי מושלמת כמוה. אני לא מסוגל להמשיך, אני רוצה למות".

נשארתי לצד התלמיד שלי במשך כל אותו היום, וגם בלילה שלאחריו. ניסיתי לנחם אותו שהחיים שלו לא נגמרו. בבוקר, הצלחתי סוף סוף להוציא ממנו הבטחה שלא לוותר על העתיד שלו. הוא הסכים שהתאבדות היא לא אופציה ושהוא יתאמץ להמשיך להתמודד, למרות שכאב לו לאבד את מה שלדעתו הייתה האפשרות היחידה שלו להשיג אושר בחייו.

יש בחיים זמנים שבהם אנחנו חושבים בטעות שהברכה היא אסון

קצת למעלה מעשרים שנים אחר-כך, לימדתי באותה כיתה בדיוק, כשנשמעה נקישה על הדלת. גבר צעיר ביקש רשות להיכנס ואז שאל בחיוך, "אתה זוכר אותי?"  לקח לי רגע לזהות אותו. "וודאי שאני זוכר אותך", אמרתי לו, "ואתה עדיין חייב לי שנת לילה אחד".

הצעיר חזר כדי לספר לי את סופו של הסיפור. "זוכר את היום בו רציתי להתאבד ואמרתי לך שהוא היה היום הכי גרוע בחיים שלי? במבט לאחור, אני מבין שהיום ההוא היה באמת היום הכי טוב בחיי. הנערה שחשבתי שאני לא מסוגל לחיות בלעדיה – התמכרה לסמים והסתבכה בשערוריות שהגיעו עד לכותרות העיתונים. החיים שלי היו עלולים להיות סיוט אמיתי אילו נשארנו יחד. חזרתי כדי להודות לך, בגלל שהיום אני נשוי לאישה שהיא באמת הכי טובה בעולם, ויש לנו ארבעה ילדים מדהימים שמשמחים אותי בכל יום מחדש. אני חושב שמה שלימדת אותנו זו האמת. יש בחיים זמנים שבהם אנחנו חושבים בטעות שהברכה היא אסון".

אבל זה לא סופו של הסיפור.

שנה אחרי החוויה המרוממת הזאת, הוזמנתי לשבת כדי לשמש כמרצה אורח בבית הכנסת המקומי. לדרשת השבת שלי בחרתי במוטיב שמבוסס על פסוק בספר שמות. בתגובה לבקשתו של משה לראות את אלוקים, השיב לו ה': "לֹא תוּכַל לִרְאֹת אֶת פָּנָי. כִּי לֹא יִרְאַנִי הָאָדָם וָחָי... וְרָאִיתָ אֶת אֲחֹרָי וּפָנַי לֹא יֵרָאוּ" (שמות כ"ג כ').

מובן שלאלוקים אין גוף, ולא מדובר כאן במראהו הגשמי של אלוקים. משה רצה "לראות" – לתפוס – את דרכי האלוקים ואת האינטראקציה שלו עם הבריאה. התשובה שהוא קיבל הסבירה לו שבמסגרת התובנה המוגבלת שלנו, אנחנו לא מסוגלים להבין את האירועים תוך כדי התרחשותם; רק במבט לאחור נוכל לראות את 'גבו' ולהבין את חוכמתו האינסופית של ה'.

ציטטתי אמירה של קירקגור שביטא את אותו רעיון כשאמר: "הטרגדיה הגדולה ביותר בחיים היא שצריכים לחיות אותם קדימה ולהבין אותם רק לאחור". ואז, תוך כדי דיבור, פתאום קפץ לי לראש סיפורו של הבחור שרצה להתאבד, והבאתי אותו כדוגמא.

ביום ראשון שאחרי אותה השבת, אחד מבני הקהילה אמר לי שהשיחה שלי הצילה בלא יודעין חיים. מסתבר שבתוך הקהל שהגיע לתפילה, היה צעיר, 24 שעות לפני חתונתו. במוצאי אותה השבת, הבחור היה אמור להתחיל להתכונן עם כלתו לטקס החתונה לו הם ציפו בשמחה בששת החודשים האחרונים. ברגע שהשבת יצאה, הוא קיבל טלפון שניפץ את חלומותיו. הכלה שלו החליטה ברגע האחרון שהיא לא מסוגלת לעבור את המשוכה. היא התקשרה והודיעה לו בחרטה שהכול נגמר.

הכמעט-חתן תיאר מאוחר יותר לחבריו מה קרה אחר כך. לרגע הוא חשב להתאבד. הוא רצה להשתולל, לפרוק את הזעם, לצרוח. אבל מחשבה אחת הדהדה כל הזמן בראשו. למה דווקא הבוקר יצא לו לשמוע דרשה שמתארת מקרה כמעט זהה? הוא לא התכוון ללכת לבית הכנסת שבו דרשתי. רק החלטה של הרגע האחרון הביאה אותו למקום שבו, כמעט כמו מסר משמים, הוא שמע מילים שיוכלו לנחם אותו במידת מה, אחרי הטרגדיה האישית שלו. הוא לא העלה בדעתו כמובן, עד כמה ספונטאני ובלתי מתוכנן היה השימוש שלי באותה דוגמא. כוח עליון הכניס אותה לראש ולפה שלי – מתנה מאלוקים שתאפשר למישהו לשרוד כאב בל יתואר, רק כמה שעות אחר כך.

גם לסיפור הזה יש סוף טוב. באחת הטיסות אשתי ואני חגרנו את עצמנו למושבים בטיסת אל על. נוסעים עדיין פסעו במעברים כשאחד מהם נעץ בי מבט ופתאום צעק, "אתה לא הרב בלך?" כשעניתי בחיוב, הוא הציג את עצמו. כמה שנים קודם לכן, הוא אמר לי, הוא ישב באותו בית הכנסת עליו סיפרתי, יום לפני שהוא היה אמור להתחתן. הוא המשיך לשתף אותי בצד שלו בסיפור שכבר הכרתי.

בדמעות בעיניו הוא ביקש ממני לבוא אליו כדי שהוא יוכל להכיר לי את אשתו ושלושת ילדיו. "אני בדיוק כמו הסטודנט בסיפור שסיפרת באותה שבת בלתי נשכחת. היום אני הבנאדם הכי מאושר בעולם. אני יכול לומר בכנות שהקללה של אותו מוצ"ש הפכה לברכה הגדולה ביותר בחיי."

מהפך

ביטוי מרכזי בעלילה המתוארת במגילת אסתר הוא "ונהפוך הוא".
כל מה שנראה בתחילה כמו חוסר מזל, מתברר בסופו של דבר כהשגחה אלוקית. יש ניסים, שבשונה מאלה המתוארים בתנ"ך, מגיעים מוסווים ונראים כמו צירופי מקרים, התרחשויות טבעיות, מציאות אקראית, אולם במציאות הם תוצר של התערבות שמימית בענייני האדם.

מה שנראה בתחילה כמו חוסר מזל, מתברר בסופו של דבר כהשגחה אלוקית.

השם פורים עצמו בא מהמלה "פור" – הגרלה. יש מי שקורא להגרלות משחק "מזל" - הזוכה נקבע על פי כוחות אקראיים, בלתי צפויים וחסרי כל בסיס רציונאלי. האמונה לעומת זאת, מאפשרת לנו להבין שבעולם שנשלט על ידי א-ל רואה כל, אין מקום לגורל עיוור. גורל הוא הרבה יותר ממזל; הוא מאפשר למנהל היקום להחליט מה תהיינה התוצאות, בעודו ממשיך להסתתר מאחורי הקלעים.

פורים הוא החג שעוסק במה שאנשים מכנים מקריות. הוא מזכיר לנו, כמו שמנסח זאת הפתגם, ש"צירופי מקרים הם דרכו של אלוקים להישאר אנונימי".

סיפור חג הפורים כולל ניסים רבים. לא מסוג הניסים שגוברים על חוקי הטבע. אלא ניסים שמתרחשים בתדירות רבה יותר בחיינו אנו. ניסים שפעמים רבות כל כך, אנו מתעלמים מהם, משום שאלוקים בוחר לא לצעוק אלא ללחוש.

עלינו לכוונן את עצמנו לקולו השקט והעדין, כדי לזהותו כשהוא הופך את האסונות לברכה. ולכן, חג הפורים, עם המסר הטמון בו על ניסים המוסווים כצירופי מקרים, יאריך ימים יותר מכל חג אחר בלוח השנה העברי.