ראשי > רץ ברשת > רץ ברשת

המנון לגיל 70

עורך: אוהד שלום

704

גודל גופן:

א א

החזקנו מעמד והגענו לחגיגה,
אלו שנולדו לפני שבעים שנה.

נולדנו לפני מלחמת העולם השניה,
עוד לפני שקמה המדינה.

לפני הטלויזיה, הפקס והגלולה,
לפני האנטיביוטיקה ועדשות המגע.

לפני המזון הקפוא וצילומי המסמכים,
לפני מדיח הכלים והסדינים החשמליים.

לפני שהאדם צעד על הירח ונגע בכוכבים,
לפני ששברו את מהירות הקול והורידו גשם מעננים.

לפני המזגן המרכזי והמחשבים האישיים,
לפני הטלפונים האלחוטיים והסלולריים.

נולדנו לפני שבעים שנה,
ומאז הכל בעולם השתנה.

מעבד תמלילים עוד לא היה,
העתקים עשינו בעזרת נייר העתקה (קופי).

בקושי המציאו את מכונת הכתיבה,
מחשבותינו רשמנו בכתיבה תמה,
ומכתב שלחנו עם בול ומעטפה.

שבבים היו משהו שניתזו מעצים בעת הכריתה,
חומרה – פני המורה שכעסה,
ולא היתה קיימת כלל התוכנה.

נולדנו רק לפני שבעים שנה,
וראו איך כל העולם השתנה.

שעון קבלנו לבר-המצוה,
לבשנו סרפנים, חולצות רוסיות ושמלות עם שרוכים,
הבנות הלכו עם נעלי סירה,
הבנים לא ענדו עגיל וכתובת קעקע.

הסתפרנו אצל הספר – ולא מעצב שיער,
שחקנו "סוס ארוך", "חבל", "אמת וחובה",
רקדנו ריקודי עם בערבי שישי בתנועה,
ובחופשות יצאנו למחנות עבודה.

חיינו לפני שחרור האשה,
ובכל זאת לבנות היה חלק שווה בעשיה.

נשאנו תחילה ורק אחר כך חיינו ביחד,
ומה שיוולד, בן או בת, יכולנו רק לנחש.

נולדנו רק… לפני שבעים שנה.

בשעות הפנאי קראנו ספרים,
טלויזיה לא היתה, נפגשנו עם חברים.

אהבנו הטבע, עשינו טיולים,
באופניים שלנו ואח"כ במכונית של אחרים.

לאמריקה הגענו (אם בכלל) בשבועיים הפלגה,
מכונת כביסה היתה אגדה,
מיקרוגל לא היה לחימום הארוחה.

מקרר עבד על קרח, מקפיא לא היה,
קניות עשינו בצרכניה.

קניון היה ואדי עמוק ומרשים,
רשת שמשה להגנה מפני יתושים.

"גראס" היה דשא באנגלית,
"רוק" היה הנוזל שבפה.

ארונות שמשו לאחסון ואף אחד לא החליט לצאת מהם,
שפנפנות היו חיות קטנות שאוכלות גזר,
צלחות נועדו לאכילה ולא לשידור מלווין.

וקרוב אלינו -
אנו היינו מוסקיטרים על הקרקע עם כלי חרב (מעץ),
וכיום הפאור ריינג'רס בחלל עם כלים אלקטרוניים.

אנו גרנו בכפר - עטה,
כיום, קריית – אתא.

ואתא(המפעל) - אריגים תוצרת ארצנו - כבר לא קיים,
ובמקומו נדל"ן ומרכז קניות המוכר "זארא".

נולדנו רק לפני שבעים שנה,
וכל העולם השתנה.

ולכן מובנת וברורה המסקנה,
הדרך עוד רבה ועוד רבה המלאכה.

עדיין לא סיימנו לחתן את כולם,
לא גמרנו להביא נכדים ונינים לעולם.

התאבון גדול והחלום לא תם,
כך שאסור להתייאש, העסק עוד חם.

בעולם יש מקומות יפים ומרתקים,
שאליהם טרם הגענו ולנו מחכים.

את הבית עדיין אנחנו משפצים,
אולי נחליפו באחרית הימים.

אמנם קצת שיבה זרקה בשערנו,
אבל אנחנו בכלל לא השתננו.
וכלל לא מבינים איך הגיל הזה התלבש עלינו.

מידי פעם מישהו או משהו שוכחים,
ולמרות המשקפיים לא תמיד רואים,
אבל רכשנו נכס בלעדי – נסיון החיים.

אז אמרו אתם חברים יקרים,
נכון שיש חיים אחרי השבעים.

אלוהים נתן לנו את החיים,
אז הרימו כוסית לבריאות ולעוד הרבה שנים.

מקור: לא ידוע - נשמח לדעת

אהבתי שלח לחבר שתף WhatsApp

הצטרף בחינם לשירות קבל עדכונים על תכנים חדשים ישירות לתיבת המייל שלך!

התכוונת ל:

בלחיצתך על "הרשם", הינך מסכים ל תנאי שימוש ו הצהרת הפרטיות שלנו

דווח על הפרת זכויות יוצרים | מצאת טעות?

הדפס תוכן

אולי תאהב גם:

עיצוב וצילום

17 המצאות שהיפנים מתהדרים בהן – מה אתם אומרים עליהן?

ליפנים יש שלל סוגים של המצאות, חלקן גאוניות בעוד שאחרות מוזרות, ורבות מהן מקדימות את זמנן. האם העולם יהיה מוכן ל-17 ההמצאות היפניות האלה?

הורות ומשפחה

אמא הייתה בטלפון - סיפור שכל הורה צריך להכיר

2:09

מה קורה כשאימא בטלפון? סרטון חשוב שכל הורה צריך לראות!

אמא יכולה לעשות הכל: לעבוד, לבשל, לקלח, להלביש ולעתים את כל אלה בו זמנית. אך לפעמים היא שוכחת מה ילדיה צריכים ממנה יותר מכל...

רגע של נחת

נפלאות גיל 70 - שיר משעשע במיוחד על העשור השמיני לחיים

השיר הקצר והמשעשע הזה הזכיר לי את כל מה שטוב ומצחיק בגיל הזהב. ואיזו שפה נפלאה... פשוט תענוג לקרוא!

יהדות ודת

דוד אשל מספר על בריאת העולם והאדם בדרך קסומה ויצירתית להפליא

בריאת העולם בחרוזים: שיר קצר ומשעשע שיעלה חיוך על פניכם

המשורר דוד אשל לקח את אחד הקטעים האהובים התורה – בריאת העולם, וחיבר שיר יפיפה ומלא חרוזים וקסם כמו שרק הוא יודע לעשות.

תרבות ואומנות

צמד חומה ומגדל בביצוע נהדר לשיר "בלדה לבת הטוחן"

3:45

פנינת נוסטלגיה: צמד "חומה ומגדל" בביצוע מרנין לשיר מקסים

השיר "בלדה לבת הטוחן" מתאר שומר ארמון שמסתבך עם מפקדו בגלל חזיונות שווא. צפו בביצוע נפלא, מצחיק ותיאטרלי, שביצע לשיר זה צמד חומה ומגדל.

בדיחות ומצחיקים

במוקדם או במאוחר זה יקרה לכולנו...

במוקדם או במאוחר, המוח של כולנו יתחיל להתנקל לנו ונמצא את עצמנו מתקשים לזכור ומתבלבלים. אפשר להסתכל על זה כגורל אכזר, או כמו האיש הנחמד הזה, לחבר שיר מחווה משעשע...

העצמה