נגישות
- דפדפן זה אינו תומך בניגודיות. אנא השתמש בדפדפן אחר כמו chrome או firefox
- ניגודיות עדינה
- ניגודיות גבוהה
- הדגשת קישורים
- גופן קריא (אריאל)
- גופן מוגדל
- איפוס
- הצהרת נגישות
כל אחד מאיתנו נאלץ להתמודד לפחות פעם בחייו עם עמידה מול קהל. במסגרת העבודה, אירוע משפחתי, טקס סיום לימודים או אפילו מילות תודה לחברים שהגיעו למסיבת יום ההולדת שלנו.
חלק קטן מאיתנו עומד במשימה בקור רוח ראוי להערצה אבל רובנו סובלים מגלוסופוביה, פחד מקהל, שהוא אגב הפחד הגדול ביותר שיש לבני האדם. כן, תאמינו או לא, אבל הפחד הגדול ביותר שלנו הוא לעמוד ולדבר בפני אנשים. במקום השני נמצא הפחד ממוות.
או כמו שסיינפלד אמר: "רובנו מעדיפים להיות קבורים בארון מאשר להיות אלה שמספידים".
אז מה עושים כדי לדבר מול קהל ברוגע ומבלי להלחץ מהמעמד?
ישנן מספר דרכים לעניין את הקהל, לגרום לו להנהן בחיוך ולהקשיב בתשומת לב, שזה מה שכל נואם שואף להשיג. ברגע שהקהל מתעניין, הלחץ יורד באופן אוטומטי.
1. אנשים לא רוצים שתרשים אותם, הם רוצים שתכבד אותם.
נואם צעיר עלול לחשוב, וזה טבעי לגמרי, שיש צורך להרשים את הקהל. אנחנו נוטים לחשוב שאם נרשים את הקהל, הרעיון שלנו והמסר שאנו מעבירים ישמע מרשים גם כן. אבל אם המילים שלך באות להציג "אני טוב מכם", בדיבור גבוה מדי ומנותק מהקהל, לאנשים לא יהיה אכפת ממה שאתה אומר.
העיקרון הזה תופס גם לגבי הלבוש, והכלל אומר: "דאג להתלבש כמו הקהל שלך, רק קצת יותר טוב".
אל תנסו להרשים אותם, נסו לגעת בהם.
2. תגרום לזה שיהיה להם אכפת.
אחת הדרכים הטובות ביותר לגרום לאנשים להקשיב ולסקרן אותם לדברים שלך, היא לתת להם הרגשה שאתה רוצה לעזור להם. אבל זכור: להם יהיה אכפת רק ברגע שגם לך.
וכמו שנהוג לומר, אם באמת אכפת לך - דאג ליידע את הפנים שלך בכך. המבט הוא הכל. וחלק חשוב מהמבט מופיע בסעיף הבא.
3. העיניים שלך אומרות הכל.
אנחנו לא סומכים על אדם שלא מסתכל לנו ישירות בעיניים. גם אם בחדר נמצאים עוד 200 אנשים, ברגע שתתפוס את מבטם של האנשים - תקבל גם את אמונם. אנשים תופסים את המבט כראי אל הנשמה, כגושפנקא סופית לאמינות שלך, וכך מעריכים אותך.
אם אתה מסתכל על אדם בצורה ישירה למשך כמה שניות, אתה גורם לו להרגיש מכובד. תחושה שכל אדם משתוקק לה.
הדבר גם עוזר לקהל להרגיש מעורב בשיחה ולא להפוך אותה לדקלום טרחני.
מהסיבה הזאת נסה למזער את העזרים החזותיים, הם שוברים קשר עין ויוצרים את הרושם שאתה מדבר אל המסך ולא אל הקהל שלך.
הסתכל להם בעיניים.
4. תדאג להכין את עצמך.
אבל לא מהסיבה שאתה חושב. ההכנה גורמת לך להכיר את החומר טוב יותר ולהפוך את הצגת הדברים למלוטשת יותר, אבל אנחנו מדברים על הכרת האנשים מולם תדבר. דאג שהטקסטים יתאימו לקהל שלך, דאג לתקשר איתם בצורה משכנעת ועם המסר החשוב ביותר שנואם יכול להעביר: אתה חשוב לי.
5. אם שווה להגיד את זה - שווה לחזור על זה.
הכלל הישן אומר "להגיד להם את מה שאתה הולך להגיד להם, ואז להגיד להם ואח"כ לומר את מה שכבר אמרת". זה משקף את מגבלת הזכרונות שלנו.
חוקרים הראו שוב ושוב כי אנשים נוטים להאמין יותר במשהו שהם שומעים יותר מפעם אחת, גם אם זה מגיע מאותו אדם וגם אם מידת אמינותו מוטלת בספק.
6. אנשים אוהבים מוסיקה.
נאום מוסיקלי הוא יוצא מן הכלל, הוא זורם לכל אורכו ועושה שימוש יפה ויעיל בכל משפט שנאמר. בדיוק כמו בהומור, הדבר המרכזי הוא העיתוי.
להעביר חלק מהמסר שלך בצורה מוסיקלית הוא דבר פיקנטי, מעניין והכי חשוב - קליט.
7. זכור את עקרון ה-7.
יש סיבה שמופיעים כאן רק 7 עקרונות: המוח שלנו מוגבל ולזכרונות שלנו יש סף ברור מאוד. אנחנו יכולים לזכור מספרי טלפון בני 7 ספרות, אבל כשמדובר בקודים או מספרים בעלי 8 ומעלה - אנחנו חסרי אונים. זה לא צחוק, זו עובדה ממשית.
עשו לכם מנהג: לא יותר מ-7 נקודות בנאום. למען האמת, מניסיון העבר, מומלץ לגבש לא יותר משלוש או ארבע נקודות בולטות בנאום, אבל בכל מקרה, 7 יהיה המקסימום.
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: