1. האחיות (האחים) וצ'אוסקי
האחיות וצ'אוסקי, שהיו ידועות בעבר כ"אחים וצ'אוסקי", הן האחראיות להצלחה המסחררת של הסרט "המטריקס" משנות ה-90', שקיבל סגנון עיצובי ברוח הסייברפאנק, תת-סוגה מספרות המדע הבדיוני המשלבת רעיונות דיסטופיים, טכנולוגיה מתקדמת וניכור עם מאפיינים מוכרים אחרים משנות ה-70' וה-80'.
המשרד של האחיות וצ'אוסקי מייצג חדר פוסט-תעשייתי קר ומנוכר שנראה כאילו ננטש איש שם בשנות ה-90', כשהעץ והרהיטים שבו נראים עזובים ומוזנחים. יחד עם מסך מחשב ורמקולים ישנים, יושב לו על השולחן גם מסך מתקדם שלא תראו אפילו במשרד שלכם, ולצדו מדפסת עם קוד המטריקס הידוע מהסרט האגדי. כל זאת מול שלט הניאון "עקוב אחרי הארנב הלבן" – המשפט שהוציא את ניאו למסע שלו בסרט "מטריקס".
2. סופיה קופולה
הבמאית האמריקאית הזו ידועה בין היתר כבתו של במאי הקולנוע המפורסם פרנסיס פורד קופולה, אך בתיק העבודות שלה יש לא מעט סרטים מצליחים שלא נופלים משלו, כמו "אבודים בטוקיו" ו"מארי אנטואנט", כשהמשרד הביתי שלה מציג באופן מובהק את המאפיינים של השני מביניהם.
כמעט אחד-לאחד זהו ממש אותו סגנון וינטג' רך הצבוע בצבעי פסטל, כשקופולה אף מעידה על דירתה כי היא "רגועה ומאופקת – אני אוהבת נוף לבן שמנוקד בפרחי אדמונית ורודים". כיאה לכך חדר העבודה "שלה" מעוצב בסגנון זה, וכולל שולחן עתיק, גילופים בסגנון בארוק ושימוש רב בצבעי כחול רכים וזהב. שימו לב שמחשב – אין כאן.
3. ווס אנדרסון
עם כל סרט שיוצר ווס אנדרסון הוא נהיה פחות קולנוען ויותר מעצב, כשמבין כל יוצרי הקולנוע האחרים בעת הנוכחית הוא בהחלט האדריכל הטוב ביותר של מסך הכסף. אנדרסון עיצב את שלל סרטיו בקומפוזיציות מורכבות, צבעים בוהקים וסימטריה לא מתפשרת, שמציגה את דמויותיו בעולמות שהם מעט במת תיאטרון ומעט עולם חלומות אקספרסיוניסטי.
אתם בטח מכירים את הסרטים הידועים ביותר שלו כמו "מלון גרנד בודפשט" או "משפחת טננבאום", כשבמשרד של ווס ניתן לראות סימנים בולטים משניהם. משתלבים בו צבעים אורגניים ומעין בלאגן מסודר, כשכל רהיט נח בזווית מוקפדת והקיר האחורי מספר סיפור שלם על ההיסטוריה והמסעות של הדמות שיושבת לעבוד כאן. במקום מחשב נחה לה מכונת כתיבה, כאזכור לסופר המזדקן שמגולל את סיפור קורותיו במלון גרנד בודפשט.
4. בונג ג'ון-הו
השם של הבמאי הדרום-קוריאני הזה אולי פחות מוכר לחלקכם, אך על הסרט זוכה פרס האוסקר שלו משנת 2019 סביר להניח שכבר שמעתם – "פרזיטים". אם לא, זה בהחלט סרט שכדאי לראות, ואם כן, את בטוח תזהו את הסגנון של הבמאי הזה במשרד הביתי שלפניכם.
גם בסרטים האחרים והפחות מוכרים שלו, בונג ג'ון-הו שומר על אותו סגנון אסתטי, שבו שולטים אלמנטים מודרניים כמו זכוכית, המשתלבים בצורה מושלמת עם אלמנטים טבעיים שמרמזים על עולם פראי. הבמאי גם מעניק תשומת לב רבה למקורות אור והזוויות שהם יוצרים, כמו שניתן לראות בתמונה, בה אור טבעי מגיע מבחוץ וגם אור מלאכותי מהמנורה הארוכה שמקבילה לשולחן. כל מה שבתמונה הזו מסמל "סטטוס גבוה", בדיוק כמו הבית של משפחת פארק העשירה בסרט "פרזיטים".
5. דייוויד לינץ'
אם ראיתם את סדרת הפולחן עטורת השבחים "טווין פיקס", אתם מבינים היטב למה המשרד הביתי של דיוויד לינץ' נראה ככה, כשמה שבולט בו במיוחד הוא האווירה הסוריאליסטית, הווילון האדום הארוך שמאחור ורצפת הזיג-זג בשחור לבן, הלוא הם העתק ישיר של החדר האדום מתוך הסדרה.
את אותו וילון אדום ניתן לראות גם במועדון שבסרט "קטיפה כחולה", והרצפה בצבעי שחור לבן מייצגת אולי גם את ההיסטוריה של הבמאי, כשסרטיו הראשונים היו בשחור-לבן. באופן כללי הצבע השחור בולט מאוד בתמונה, כשניתן לראות את החיבה של הבמאי אליו בסרט" חולית". שימו לב למשיבון שבצד שמאל, שמהווה אזכור לקרן דיוויד לינץ', שהריצה קמפיין תרומות שחלק מתורמיו זכו בהקלטה למשיבון בקולו של גורדון קול – הדמות ששיחק לינץ' בסדרה "טווין פיקס".
6. פדרו אלמודובר
"רציתי סט בסגנון פופ-ארט עם הרבה צבעי פסטל", כך סיפר הבמאי הספרדי על סרטו משנת 1988, "נשים על סף התמוטטות עצבים". "אם היה לי את הכסף והקשרים, הייתי מבקש מדייוויד הוקני לעצב אותו". אמנם זה לא קרה, אבל אחרי ששחרר עוד 14 סרטים מאז, הסגנון של הבמאי הזה הפך לאומנותי ומזוהה מאוד, כך שאלמודובר כבר לא צריך להתחנן לשום מעצב אחר שייצר את הסגנון שהוא מעוניין להביא לחיים.
בכל פינה של המשרד הביתי הזה רואים אלמנטים של פופ-ארט מתחכם ונקי, כשהסגנון שלו מזכיר מאוד את הפילוסופיה שהייתה לו בעיצוב הסט של הסרט "כאב ותהילה": "אם כל אלמנט בולט, אף אלמנט לא בולט". כדי לעצב משרד שכזה, אפשר לומר שהכל יכול להתאים, כל עוד הוא יוצא מגדר הרגיל.
7. ז'אן-פייר ז'נה
העולמות של ז'אן-פייר ז'נה הם לא תמיד מקומות שהייתם רוצים לחיות ולעבוד בהם, כשהסגנון המתוק-מריר והאפל של "עיר הילדים האבודים" והאופי הפוסט-אפוקליפטי המוזר של הקומדיה השחורה "מעדנייה" בהחלט יכולים לדחות לא מעטים. עם זאת, המשרד הזה לא מתחקה אחריהם, והולך דווקא אחרי עקבותיו של הסרט הידוע ביותר של הבמאי הצרפתי – "אמלי".
בסרט "אמלי" ז'אן פייר הפך את סגנונו האפל למושך הרבה יותר, כשהוא שם עליו שכבת צבע אדומה/ירוקה בוהקת ומלבלבת. הוא אמנם לא המציא את שילוב צבעי חג-המולד הזה, אך הוא בהחלט הצליח להפיק ממנו את המיטב, כשמשרד כשלו כמובן מכיל אותם ועוד כל מיני פרטים קטנטנים שהופכים את הדמות שעובדת בו לאנושית ואמיתית יותר מכל דבר אחר, על אף נגיעות הסוריאליזם שקיימות סביבה.
מקור: boredpanda
נגישות
כתוב תגובה
תוכן התגובה:
שם מלא: